כך נכתב בתכניית התכנית הרביעית, "טעות לעולם חוזרת":

להקת הנח"ל איננה תיאטרון. היא אף אינה מתימרת או שואפת להיות תיאטרון במובן המקובל של המילה. הלהקה - כלהקה צבאית - מורכבת מחיילים, שחקנים חובבים, הרואים לפניהם בעבודתם משימה כפולה: ראשית - לבדר את החייל בחייו האפורים בסדנא, בבסיס ובשדה. שנית - לעשות זאת תוך כדי הצבעה על ליקויים, חשיפת פגמים וכמובן הקניית ערכים ע"י ביקורת חיובית. הכל כיד ההומור הטובה על הלהקה.

דברי ימי הלהקה כמעט כדברי פיקוד הנח"ל. הלהקה לוותה את הנח"ל בהתפתחותו, בגיבוש מסגרותיו ובעיצוב דמותו.  הלהקה הטתה אוזן גם לנעשה בשורות צה"ל והכל מצא את ביטויו בשירים, בפזמונים ובמערכונים.

ואכן, מספר פזמונים של הלהקה הפכו להיות פופולריים והם מושמעים בתכניות הרדיו ומושרים בפי הנוער והחיילים. הלהקה לותה את החייל בנח"ל מבסיס האימונים,ל מחלקה במשק, לחיי העבודה והאימונים ומשם להיאחזות ולהתיישבות הספר. אין זה סוד - בנח"ל נוצרה רוח, בנח"ל טופח הווי והלהקה השתדלה לבטא רוח זו ולהפיצה אף בקרב יחידות צה"ל האחרות.

להלן פירוט תכניות הלהקה בשנת 1958-1951: