נַחוּם נַרְדִּי
ציוני דרך

מלחין, מעבד ופסנתרן מחונן, נולד למשפחה דתית וציונית בשנת 1901 בקייב,אוקראינה, כנחום נרדייצקי. דודו "נוייחם" שעל שמו הוא נקרא היה רב החצר של קהילתו. בן שבע התחיל ללמוד נגינה בפסנתר וב-1919 סיים בהצטיינות את לימודיו בקונסרבטוריון של קייב; לאחר מכן למד בקונסרבטוריון בווארשה ובאקדמיה למוסיקה בוינה, שם סיים את לימודיו ב-1922. לאחר סיום הלימודים החל להופיע באירופה ברפרטואר קלאסי. עלה לארץ ישראל בשנת 1923 והמשיך בה בהופעותיו כשהוא משלב בהן מוסיקה קלאסית לצד מוסיקה עממית - שירים רוסים, מוסיקה חסידית ושירים עבריים; כמו כן, עסק גם בהוראה.(1) באותו זמן, בעצת איתמר בן אב"י, שינו בני המשפחה את שמם ל"נרדי". ב-1929 הוא ליווה בפסנתר את הכנר מישה וייסבורד, ושניהם יצאו בחודש מאי למסע הופעות באירופה. כששהה בברלין, פגש במרכז הקהילתי היהודי, את הזמרת ברכה צפירה, שלמדה בתקופה ההיא באותה עיר. ההיכרות הביאה לנישואין מהם נולדה בתם נעמה (נובמבר,1931), ולמסע קונצרטים בפני קהילות יהודיות בפולניה, גרמניה, לטביה, בלגיה, הולנד וצרפת. ב-ספטמבר 1929 שבו נרדי וצפירה לישראל,(2) והמשיכו בהופעותיהם המשותפות. ב-1931 הם הופיעו במצרים, באלכסנדריה ובקהיר, ושבו להופיע שם חמש שנים לאחר מכן; ב-1936 הופיעו בתחנת שירות השידור של פלסתינה וב-1937 הקליטו מספר שירים עבור חברת קולומביה, וערכו בחסותה סיבוב הופעות בארצות הברית. לאחר שובם ארצה, התערערו היחסים ביניהם; בפברואר 1939 נפרד הזוג, אך המשיך לקיים הופעות משותפות מדי פעם. מחודש יולי של אותה שנה החלו להופיע בנפרד.

לאחר הפרידה מצפירה, חזר נרדי לנגן מוסיקה קלאסית באולם הקונצרטים, ופנה לאימון וליווי זמרות אחרות, רובן ממוצא תימני (ר' להלן). ב-1947 ייצג את ישראל ב"קונגרס העולמי של מוסיקה וקול" בפריז, והמוסיקה שכתב התקבלה שם בהתלהבות גדולה. בינואר 1949 הגישה רשת השידור הלאומית בארצות הברית (NBC) תכנית - "האור הנצחי", המוקדשת לחייו ויצירתו של נרדי;  התכנית שודרה מחוף אל חוף. באותה שנה חיבר את הסוויטה לבלט "מפלה ונצחון" שבוצעה ב"מדיסון סקוור גרדן" בניו יורק.

הוא הקים מקהלת בנות אליה הזמין את הזמרת אהובה צדוק, שאותה גם נשא לאשה ב-1955. מנישואין אלה נולד בנו יאיר. עם אהובה צדוק הופיע בקונצרטים בארץ, וב-1956 יצא אתה למסע הופעות ממושך בארצות הברית, שם הופיעו, בין היתר, באולמות הגדולים של ניו יורק - "קארנגי הול", "טאון הול" ו"מדיסון סקוור גארדן". כשלוש שנים לאחר נישואיו נפרד מאשתו השנייה. לאחר מכן עבד עם זמרות אחרות, ביניהן מרים יעקבי אותה ליווה בהופעות בארץ ובארצות הברית.

במאי 1958, בחלוקה ה-13 של "פרס יואל אנגל", הוענק לו "פרס אלקוני" למוסיקה עממית; פרס זה ניתן מטעם עירית תל-אביב, במסגרת "פרס יואל אנגל" ליצירה מקורית.(3) בנוסף לשירים כתב גם מוסיקה לתיאטרון (ר' להלן), וכן כתב יצירות אחרות לפסנתר כפנטסיה למחול בשם "מר קיבוץ" או היצירה לפסנתר "ילד לי ניתן" המבוססת על לחן של רומנסה ספרדית. בנוסף לאלו חיבר "24 וריאציות לתזמורת", "סוויטה לפאגוט ולקלרינט", "חתונה תימנית", "סוויטת הרועים", "קונצרט לחצוצרה", "סוויטה מזרחית לקול, צ'לו וקלרניט" וכן קנטטות; אחת מהן הוקדשה לירושלים, ואחרת בשם - "לוי בן דבורה", הולחנה לזכר ראש ממשלת ישראל לוי אשכול [למילים של חיים חפר].

בשנותיו האחרונות נעלם מתודעת הציבור, חי בבדידות יחסית בתל אביב בדירה השייכת לאחיו, אבל קיבל תשומת לב וטיפול מסור מאשה שהעריצה את  אמנותו. נחום נרדי נפטר בתל- אביב בשנת 1977 לאחר מספר אירועי מוח. עיריית תל אביב בראשות שלמה להט ערכה את לוויתו, והקימה את המצבה על קברו בקרית שאול. לאחר מותו אספו בני משפחתו, רחל וערן נרדי את  עזבונו - ספרי תווים, הקלטות ומסמכים אחרים - ומסרו אותם לארכיון למוסיקה ישראלית של אוניברסיטת תל אביב. בספטמבר 2005 ערכה עיריית תל אביב טקס להסרת הלוט מלוח הנצחה לזכרו, ברחוב קלונימוס 14, שם התגורר בשנותיו האחרונות. לאחר מכן החליטה העירייה גם לקרוא רחוב על שמו במלאת מאה שנה לעיר תל אביב.   

 


1. נרדי פירסם מודעות אחדות בעיתונות, בהן הודיע שהוא מקבל תלמידים ללימודי פסנתר; "דבר" 15 ביולי, 1926; כמו כן הוא נזכר כמורה ב"בית לויים", "בית מדרש לנגינה", מוסד שבראשו עמד פרופ' דוד שור (ר' להלן).
2. הודעה על שובם נמסרה ב"דבר" 19 בספט', 1929.
3. "הקומפוזיטור נחום נרדי זכה בפרס [אלקוני] על מנגינותיו הרבות לשירי זמרה, שחיבר במשך עשרות שנים", נימקו השופטים; הודעות שונות באותו נושא נמסרו ב"דבר", 11, 14 ו-16 במאי 1958; עיריית תל אביב החלה בחלוקת הפרס בחלוקה השישית של "פרס אנגל". הפרס ניתן "מעזבונו של המנוח יוסף אלקוני (אולקניצקי) שנמסר לעירית ת"א, לשם מתן פרס שנתי ליצירה ווקאלית", או "זמר-שיר עברי מקורי". חלק אחר של העזבון שימש כקרן לפרס-עידוד שנתי לאחד משחקניה הצעירים של "הבימה"; "דבר", 26 באוקטובר, 1951.



נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: