הקטן
גופן
הגדל
גופן
עטרי, יונה

זמר עברי מוקדם

עטרי חידשה ביצועים למספר שירים ידועים מאוצר הזמר העברי המוקדם; רובם מפרי עטו של נתן אלתרמן בשיתוף עם מלחינים שונים; הם הושמעו ברדיו, ומאוחר יותר גם הוקלטו. שלושה מהם - 'רינה', 'אתה חיכית לי' ו'בכרם תימן', שובצו על ידי חיים חפר ודן בן אמוץ במופע "תל אביב הקטנה', שהועלה ב-1958 בגני התערוכה (בבימוי שמואל בונים) במלאת יובל לתל אביב. המופע היה להיט גדול, וציון דרך חשוב בקריירה של יונה עטרי ושני המשתתפים האחרים - יוסי בנאי ואבנר חזקיהו.

את השיר 'רינה' ('רומאנס על הספסל') כתב אלתרמן ב-1935 להצגת 'המטאטא' 'חגלידע'', שם שרו אותו יוסף גולנד ואמה טאובר. הלחן היה של המלחין איסק דונייבסקי לשיר מהסרט הרוסי 'החבריא העליזה', בהצגת 'תל אביב הקטנה' שרה אותו יונה עטרי לצידם של יוסי בנאי ואבנר חזקיהו, ובזכותם היה השיר להיט גדול בארץ. באותה שנה נכתב גם 'אתה חיכית לי' (בשיתוף עם משה וילנסקי) לאותו תיאטרון, להצגה 'שמע קולנו'; אז הוא נקרא 'סעדיה בפולין'. יונה עטרי ויוסי בנאי חידשו גם  אותו באותו מופע. את 'בכרם תימן' כתב אלתרמן ב-1937. הוא השתמש בלחן שכתב מרדכי זעירא  ב-1929 (למילים של הלל אביחנן) להצגת תיאטרון 'החרטום' התל אביבי. שם השיר היה 'בשערי מולדת' ('למולדתי') והוא בוצע על ידי הזמרת שרה אסנת הלוי. בגלגולו השני, למילים של אלתרמן בתוספת מוסיקאלית של משה וילנסקי, נקרא השיר 'בכרם תימן', וב-1937 הקליטו אותו אסתר גמליאלית ויעקב טימן. בגלגולו השלישי בהצגת 'תל אביב הקטנה' מ-1958 חידשו אותו יונה עטרי ויוסי בנאי בכשרון ובהצלחה שלא נפלו מאלו של קודמיהם.

בנוסף לשלושת השירים הנזכרים, הוסיף חיים חפר למופע 'תל אביב הקטנה' פזמונים מפרי עטו, ללחנים שאולים - תורכי, סקוטי, צרפתי רוסי וכו'. הלחנים הישנים והידועים שיקפו את המעבר מהשלטון העותומאני לבריטי, את האופי הקוסמופוליטי ומיזוג התרבויות השונות, שהיו בעיר בימיה הראשונים. פזמוני המופע שנכתבו ב-1958 היו פופולרים, ועוררו את הרושם שאכן הם שירים מאותה תקופה. כל השירים הושמעו רבות ברדיו, ובלטו במיוחד 'רינה', 'שני בנאים', 'בכרם תימן' ו'טיטינה'. האחרון היה במקור שיר צרפתי (הלחין ליאו דנידרף ב-1917) שהתפרסם ב-1936 תודות לצ'רלי צ'פלין ששר אותו במילים של 'ג'יבריש' בסרטו 'זמנים מודרנים'. בשיר מגלמת עטרי בחן ובהומור את החלוצה המאוכזבת מקשיי החיים בארץ ישראל, אבל בסופו של דבר מסתגלת אליהם.

באוגוסט 1964 העלה התיאטרון 'הקאמרי' על במתו את הקומדיה המוסיקאלית 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר'. המחזה נכתב במקור על ידי סמי גרונמן והוצג בתיאטרון 'האוהל' ב- 1943 ('הבימה' דחתה את המחזה). נתן אלתרמן תירגם אותו מגרמנית, וכתב את השירים, וסשה ארגוב הלחין. בניגוד לציפיות הפסימיות (המחזה תוכנן להיות מורד מהבמה לאחר שתי הצגות, שלהן כבר נמכרו הכרטיסים) היה המחזה הצלחה אדירה. מהבכורה ועד 1971 הוצג המחזמר 630 פעם, וגאל את התיאטרון מגרעון כספי, בן חמש שנים, שהיה עלול להביא לסגירתו. עטרי השתתפה ב-398 מתוך 400 ההצגות הראשונות (עפ"י הסטטיסטיקה ב"יקום של אלי אשד") והוסיפה להופיע בו גם לאחר מכן. ההצלחה חסרת התקדים של ההפקה הראשונה, בה השתתפו מיטב הכוחות של התיאטרון הישראלי, הניעה את אלתרמן לבוא אל שניים מכוכביה, שנשאו חן בעיניו במיוחד, אילי גורליצקי ויונה עטרי, בהצעה להופיע בתכנית שתהיה כולה משיריו. הוא הציע לכתוב במיוחד עבורם את המלל לתכנית חדשה - 'שוק המציאות', בה ישולבו שירים חדשים, לצד שירים ישנים משלו. לדברי גורליצקי, השיבו השניים למשורר הדגול: "נחשוב על זה”...
  
הצגת הבכורה של 'שוק המציאות' היתה ב- 1965,  כשזוג הבדרנים היה עסוק עדיין רוב הזמן ב'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' על במת 'התיאטרון הקאמרי'. מיטב הכשרונות חברו יחד לאותו מופע, והם כללו בנוסף לאלתרמן את המלחינים סשה ארגוב, משה וילנסקי, דובי זלצר (אריה לבנון היה המנהל המוסיקאלי), ושיר אחד של תרצה אתר, בתו של אלתרמן. התכנית בבימויו של שמואל בונים, תססה כשמפניה. ביצועיה של עטרי לשירים נעשו בהומור, בחן ובטוב טעם נדירים. ב'שוק המציאות' ניתנה לה ההזדמנות לחדש שלושה שירים מהעבר, וביצועיה עמדו בכבוד לצד ביצועי הבכורה, והשתוו אליהם באיכות ובמקוריות.

'אלימלך' נכתב על ידי אלתרמן ווילנסקי ב-1935 לנשפי פורים של 'המטאטא', ובוצע בזמנו על ידי אסתר גמליאלית ויעקב טימן. עטרי וגורליצקי יצרו דואט חדש ומרענן של אותו שיר. את השיר 'צריך לצלצל פעמיים' כתבו אלתרמן ווילנסקי ב-1939 לתיאטרון 'כל הרוחות', וברונקה זלצמן הייתה המבצעת הראשונה שלו. שושנה דמארי שרה והקליטה את הגירסה הידועה שלו, שהייתה הגירסה הראשונה של אלתרמן לשיר. לצורך התכנית 'שוק המציאות' ריענן אלתרמן את השיר וכתב אותו מחדש. בגירסה זו, בעיבוד כלי שונה משל קודמתה חידשה אותו יונה עטרי. זמרתה מעניקה לשיר אופי מלנכולי עדין, לעומת הביצוע הדרמטי המודגש (בסגנון ה'פאדו') שבגירסה הקודמת. עם סיום השיר בהופעות החיות של עטרי, שרר באולם רגע של דממה, לפני שהקהל התאושש מרושם השיר, והגיב במחיאות כפיים.

1946 הייתה שנת יצירה פוריה לצמד היוצרים, אלתרמן ווילנסקי. באותה שנה הם חיברו יחד 25 שירים, וביניהם - 'בכל זאת יש בה משהו', 'לימון וצלחת', 'זאת אומרת', 'שולמית' ו'טנגו כפר סבא'. 'בכל זאת יש בה משהו' נכתב לתיאטרון 'לי-לה-לו' עבור הזמרת ז'ני לוביץ' להצגה 'בבקשה לשבת'. לוביץ' נחשבה אז לזמרת בעלת 'סקס אפיל'; היה לה עבר תיאטרלי עשיר בתיאטרון הווילנאי, והשיר שבוצע ברבגוניות תיאטרלית מובהקת, היה "סימלה המסחרי". עטרי מגישה ביצוע שונה (בדואט עם גורליצקי), עתיר ניואנסים דקים, תוסס, עם ליווי המדגיש את הלחן שכתב וילנסקי, גם במקומות שלוביץ' מדברת את שורות השיר, וללא המבטא האירופאי שהיה ללוביץ' (לוביץ' עלתה לארץ מרומניה ב-1944, שנתיים לפני ביצוע השיר; ב-1949 היא גם הקליטה אותו).

'לימון וצלחת' נכתב באותה שנה, ובוצע באותה תכנית ב-'לי-לה-לו'. בגרסתו הראשונה הוא נקרא 'סטלה וגבריליקו' ושרו אותו מתתיהו רוזין ואירנה רוזינסקה בתכנית 'צחוק ללא תנאי'. זמן קצר לאחר מכן, הם שרו אותו בגרסתו השניה בתכנית 'בבקשה לשבת'. שמו היה אז 'על הטילת'. ב-1950 שרו אותו שייקה אופיר ונעמי פולני בתכנית האזרחית של יוצאי הצ'יזבטרון. אלתרמן ערך בו שינויים אחדים, ושיבץ אותו ב'שוק המציאות'. עטרי מגישה אותו (בדואט עם גורליצקי) בביצוע מלבב בליווי צחקוקים מתחנחנים ומגוון ניואנסים, מתמימות מעושה, ועד יהירות מצטנעת של גיבורת השיר הקוקטית.

השיר 'זאת אומרת' נכתב גם הוא ב-1946 לתכנית בשם 'כך כתוב בלקסיקון' ב'לי-לה-לו'. 'זאת אומרת' התפרסם בביצוע הקומי של שושנה דמארי. אלתרמן שרצה בגירסה מחודשת של יונה עטרי, כלל גם אותו ב'שוק המציאות'. שיר זה ו'צריך לצלצל פעמיים' הוקלטו לצד שירים אחרים מהתכנית כ'גדליה רבע איש', 'בלדה על חמוריקו' ו'זמר מפוחית', אבל מחוסר מקום בתקליט, לא נכללו בו ואף לא בתקליטור שיצא לאור מאוחר יותר. 'רק זה חסר לי' ('אתה חסר לי')  הוא שיר נוסף של אלתרמן ווילנסקי מ-1946, שהיה ידוע בביצועה של ז'ני לוביץ. שלושים שנה אחר כך, ביצעה אותו מחדש יונה עטרי בתכנית הריוויו 'זהו בידור', והוא כלול בתקליט של אותו מופע.

זמר עברי מוקדם נוסף ששרה עטרי הוא 'בשדמות בית לחם' למילותיו של  אבא ק. שפירא (1839-1900) ולחן של חנינא קרצ'בסקי (1877-1925). היא שרה אותו כדואט עם הזמרת רחל אטאס במופע 'היה היו זמנים, מצעד פזמוני היישוב,' ששודר בשידור חי מהיכל התרבות, ב-15 במאי 1960. באותה הזדמנות שרה יונה עטרי גירסה נוספת של 'רינה', והפעם עם יוסף גולנד, בן זוגה המקורי של "רינה" מהצגת 'המטאטא' עשרים וחמש שנים לפני כן. הצטרף אליהם גם יעקב טימן, וביצועם הקומי זכה לתגובות צחוק ולתשואות רמות מהקהל. המופע תעד את שירי ארץ ישראל מהעליות הראשונות ועד קום המדינה. את הקישורים למופע כתבו חיים חפר ודן בן אמוץ, והופיעו בו מלבד השתיים גם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו (בנוסף לשרשרת ארוכה של זמרים ובדרנים מדורות שונים). החמישה שנזכרו  היו שותפים להצלחות אחרות של מופעים בהם השתתפה יונה עטרי. רחל אטאס ועטרי הופיעו יחד, ארבע שנים מאוחר יותר, בהצלחה רבתי, במחזמר  'שלמה המלך ושלמי הסנדלר'. חפר ובן אמוץ כתבו את המערכונים ואת שירי 'תל אביב הקטנה', ויוסי בנאי ואבנר חזקיהו הופיעו איתה באותה תכנית, וב-1961 גם במופע הפופולרי 'יוסי חזקי יונה'. קבוצה זו הייתה מעמודי התווך של עולם הבידור באותה תקופה.

'סואן בדמי הליל' הוא אחד השירים ששרו בפלי"ם,ומקורו היה בשיר רוסי. דב (ברצ'יק) מגן, בעצמו איש הפלי"ם, שפיקד על אניות עולים, חיבר את הנוסח העברי של שיר המלחים. יונה עטרי שרה את שני בתיו הראשונים במופע פומבי שהוקדש לשירי העפלה, וביצועה, בעל הטונים האפלים, מדגיש את המיסתורין והאוירה המפוקפקת של המקום.

'הפרוטה והירח' היה ידוע בישראל כשיר של הצ'יזבטרון (מילים - חיים חפר, 1948) בביצוע שייקה אופיר ונעמי פולני; המלל היה מקורי, אך הלחן היה עיבוד במקצב עליז של שני מקורות נוגים יותר. הלחן הופיע לראשונה ב-1934 בשיר 'שדרת החלומות השבורים' של המלחין האמריקאי הארי וורן (למילים של אל דובין). לחן בעל נושא מוסיקלי דומה נכתב ב-1935 על ידי הזמרת והמלחינה הקובאנית מריה תרזה ורה לשיר 'עשרים שנה' (למילים של גיירמינה ארמבורו). יונה עטרי ואילי גורליצקי שרים את הגירסה העליזה בחן רב, וכמו קודמיהם בצ'יזבטרון, כדואט - כפי שהוא במקור הקובאני.

חידוש יוצא דופן לזמר עברי מוקדם ניתן ל'זמר נוגה' ('התשמע קולי'). יונה עטרי שרה אותו באנגלית (בתירגום - David Paulsen), בליווי מקהלה, בריוויו 'לחיות עוד קיץ, לעבור עוד חורף', שהועלה בברודווי ב-1971 ונדד גם בערים אחרות בצפון אמריקה. השיר נכתב ב-1927 על ידי המשוררת רחל, וזכה לשני לחנים יפים של יוסף מוסטקי ושמואל קראוס. עטרי שרה אותו ברגש, ומידי פעם מעטרת אותו ב'ויבראטו' בגירסת קראוס.

ב-1976 הגישה עטרי בתכנית 'זהו בידור' ביצוע מחודש גם לשירם של יעקב אורלנד ומשה וילנסקי 'הטנדר נוסע'. השניים חיברו את השיר לאחת מהצגות 'המטאטא'. אורלנד כתב את המילים ב-1939 בהיותו נוטר ב'משמרות הנעים' של פלוגות הנוטרים בירושלים. אסתר גמליאלית שרה אותו לפני המסך בהצגת 'המטאטא', בזמן החלפת התפאורה, והוא היה לאחד מסמליה המסחריים. ביצוע מאוחר יותר וידוע גם הוא, היה של שושנה דמארי. בתכנית 'זה בידור' השתתפו מלבד יונה עטרי, גם אילי גורליצקי, ששי קשת ונירה רבינוביץ' והתכנית כללה שירים מתולדות הבידור בארץ ישראל. השיר הוקלט, אך לא נכלל בתקליט של אותה תכנית.
 


<< לפרק הקודם לדף הראשי של יונה עטרי לפרק הבא >>