"פור לפורים" - מאת רעיה אדמוני

"זהו, אמנון. הפעם אנחנו מוכרחים לזכות".
 
"אל תגידי לי שרכשת מינוי לפיס ואת מחכה שאראלה תתקשר."
 
"נו, באמת, למה אתה חושב אותי? אם אחד למיליון זוכה אז זאת תהיה דווקא אני? אני מדברת על מסיבת הפורים המסורתית  של משרד רואי החשבון שאני עובדת בו".
 
"אה, אני מבין, שוב אותה מסיבת תחפושות שבה בעל התחפושת המקורית ביותר זוכה בה בסט סכו"ם מנירוסטה. תאמיני לי, עם המעוף של רואי חשבון בנושאים שאינם נוגעים למספרים אנחנו יכולים לחלק סכו"מים לכל נצרכי המדינה".  
 
"קודם כל, הפעם לא מדובר בסכו"ם אלא בחופשה חלומית באי רודוס. אבל אליה וקוץ בה. הפעם לא רק צריך למצוא תחפושת מקורית, אלא צריך לשיר שיר של פורים שאיש מן המשתתפים במסיבה אינו מכיר. צריך לדעת את כל המילים, את המנגינה ואת הכותבים. אתה מוכן להתגייס למשימה? נראה לי שכדאי להתאמץ."
 
"תראי, יעל, אני מוכן לסייע בהכנת התחפושת אם תמצאי למה להתחפש. אבל שירים? מאין נביא שיר שאיש אינו מכיר? אני גם זייפן לא קטן. איך נשיר יחד?"
 
"זה כל העניין. אם זה שיר שאיש אינו מכיר, גם לא יידעו שאתה מזייף"...
 
"אולי נתחיל בתחפושת? זה נראה לי פשוט יותר. יש לך רעיון?"
 
"ודאי. כיוון שאנחנו במסיבה של רואי חשבון, נתחפש לכסף שחור. הם יאהבו את הרעיון. אני אהיה כסף, ואתה – שחור. ממילא אתה רחוק מלהיות לבן. נלביש אותך בבגדים שחורים נצבע את החלקים החשופים שלך בשחור, וזהו. בשבילי נמצא שמלה ארוכה, אתה תוציא מהאינטרנט תמונות של שטרות רבים ככל האפשר, נדפיס אותם, נצמיד לשמלה והנה לך כסף. ביחד – כסף שחור."
 
"אני מוכרח להודות שזה רעיון לא רע. אבל מה יהיה עם השירים?"
 
"בוא נתחיל לעשות רשימה של כל השירים שאנחנו מכירים. אולי נמצא משהו קצת שכוח אל שאיש לא יכיר?"
 
"אני מסופק. אבל אפשר לנסות. "אני פורים" – כולם מכירים. כך גם "היום פורים לנו", "חג פורים חג פורים", "חג פורים הנה זה בא",
 
"בבקשה אל תשיר, אתה הורס את המנגינה. מסכן המלחין".
 
"אז תמשיכי את".
 
"שיר המסיכות, או זקן ארוך לי עד ברכיים". ו"משחק פורים, ציל צליל, אחת שתיים שלוש אני אחשוורוש", "חג היום חג פורים," "משנכנס אדר",
 
"ליצן קטן שלי", "ליצן ליצן ליצנים",
 
"שיר הרעשן", נו, איך זה מתחיל? אה, "מי ברעם מי ברעש, אנוכי הרעשן",
 
"מכירים, מכירים. לומדים את זה בגן. צריך לחפש שיר של מבוגרים, לא של ילדי גן, כמו "תן כתף", אבל את זה יודעים". 
 
"אתה צודק, רגע, אל תפריע, תן לי לחשוב. היו שירים של המטאטא, שכתב אלתרמן. זה עומד לי על קצה הלשון ."
 
"אולי תוציאי אותה, ואז אוכל לראות את השירים. נו, טוב, לא התכוונתי באמת שתחרצי לשון."
 
"נעמוד בתור", זה השיר, נדמה לי ששמעתי פעם שקוראים לו "שיר הסריסים". היו עוד, אבל אני לא זוכרת."
 
"אז מה נעשה?"
 
"תשמע, יש לי רעיון. ל'זמרשת' יש אתר , תמצא אותו באינטרנט. נחפש שירי פורים, ושם ודאי נמצא משהו לא מוכר. מה? כבר העלית את האתר? אתה באמת זריז."
 
"את השתגעת. רשומים כאן 66 שירים. במבט ראשון שלושה רבעים שלהם לא שמעתי מעולם. מאין נתחיל?"
 
"רגע, רגע, נדמה לי שהתקנון קובע שאחד מבני הזוג צריך להכיר את השיר מילדות. לא יעזור אם נתחיל עכשיו ללמוד שנינו שיר חדש. תן לי לעבור על השירים. בטוח אמצא משהו".
***
"אמרתי לך שזה יצליח? אמנון, נוסעים לחופשה ברודוס. והכל בזכותי."
 
"מה פתאום בזכותך? זה בזכות הזיוף שלי."
 
"לא. זה בזכות בת דודתי דינה שלימדה אותי את השיר כשהייתי ילדה. אפילו לא ידעתי ששמו האמיתי "זמר לפורים", חשבתי ששמו "חור, כרפס ותכלת". וגם לא ידעתי שכתב יהודה קרני שהלחן שהכרתי הוא עממי שרשם מנשה רבינא, ושיש עוד לחן של דוד מערבי. צריך לספר לדינה שזכינו בזכותה. אולי ניקח אותה איתנו לרודוס? מגיע לה."
 
"את הפטפטנית הזאת? לא בא בחשבון. זה או אני או היא."
 
"טוב, טוב, אל תתעצבן, תתחיל לארוז. הנסיעה מחר."
 
"מחר? אני הרוג מהמסיבה. הייתי צריך לדעת שהקמצנים יקנו כרטיסים של הדקה התשעים... נו, טוב, לישון כבר לא נישן הלילה."
 
"אפשר לשיר שירי פורים. שכחת? יש שישים ושישה כאלה..."
 
 
 

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: