צימרמן

העתקת מילות השיר

א. חַג לָנוּ הַיּוֹם אָנוּ חוֹנְכִים אֶת הַמּוֹעֲדוֹן אוּלָם אֵיךְ נִהְיָה הַדָּבָר? שִׁמְעוּ נָא לַאֲשֶׁר חֻבַּר. הוֹי, הוֹי, לָמָּה לָמָּה לָמָּה, אַל תִּשְׁאָלָה, אַל תִּשְׁאַל לָמָּה לָמָּה, נֹעַר לֹא חָלַמְתָּ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אוּלָם. ב. רָאִינוּ הַקַּיִץ עוֹבֵר וְחוֹלֵף וּבַחֹרֶף אֵין מָקוֹם לְהִתְאַסֵּף כִּי הָאוּלָם עוֹמֵד לְהִמּוֹט בִּגְלַל הַטִּיחַ שֶׁעַל הַקִּירוֹת הוֹי, הוֹי... ג. וְקָבְעָה הַחֲבוּרָה כִּי בְּלִי אוּלָם מְשַׁעֲמֵם נוֹרָא וְהִתְחִילוּ הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁהֵן טוֹבוֹת וּרְצִינִיּוֹת הוֹי, הוֹי... ד. וְהֻחְלַט בִּשְׁעַת טִיּוּל בָּרְחוֹב כִּי כָּךְ נָהוּג עַל פִּי רֹב עַל רִצּוּף, טִיחַ וְסִיּוּד – שֶׁיִּמָּסֵר לַקַּבְּלָן בְּאַחְרָיוּת הוֹי, הוֹי... ה. וְהַקַּבְּלָן הוּא תָּמִיד הֶחָבֵר גּוֹלְדְּמַן דָּוִד שֶׁמָּסַר הַצָּעָה טוֹבָה לַעֲבֹד עַל חֶשְׁבּוֹן הוֹצְאוֹת הַמּוֹשָׁבָה הוֹי, הוֹי... ו. כֶּסֶף לָנוּ קְצָת חָסַר עַד שֶׁהַדָּבָר קַל נִפְתַּר וְהֻחְלַט לִנְסֹעַ לְיַבְנְאֵל אֶל צִימֶרְמַן שְׁמוּאֵל. הוֹי, הוֹי... ז. הוּא קִבְּלַנוּ בְּסֵבֶר-פָּנִים יָפוֹת וְגַם נָתַן חָמֵשׁ לִירוֹת אוּלָם הוּא בִּקְּשַׁנוּ מְאֹד שֶׁבַּמּוֹשָׁבָה נֶאֱסֹף עוֹד. הוֹי, הוֹי... ח. בְּבֵית הַוַּעַד הִתְחַלְנוּ לְהוֹפִיעַ וְכֶסֶף דָּרַשְׁנוּ בְּמַפְגִּיעַ הֵם בְּשֶׁלָּהֶם עוֹנִים בְּנַחַת: בִּמְזֻמָּן לֹא נִתֵּן אַף פְּרוּטָה אַחַת. הוֹי, הוֹי... ט. נוֹסָף לְזֶה הַסִּדּוּרִים הַפְּנִימִיִּים בְּעֵינֵיהֶם אֵינָם מַתְאִימִים זֶה לֹא מַסְפִּיק מִשְׂחָקִים וְהוֹלְלוּת, צָרִיךְ לַפְּעֻלּוֹת לָגֶשֶׁת בִּרְצִינוּת הוֹי, הוֹי... י. שֶׁלָּהֶם נַבְטִיחַ לְסַדֵּר שֶׁעִתּוֹן, יַרְחוֹן וְכָל חֹמֶר אַחֵר יִהְיוּ מְצוּיִים בָּאוּלָם לְהַבָּא, לַצָּעִיר, לַזָּקֵן וּמִי שֶׁבָּא. הוֹי, הוֹי... י"א. אָנוּ לָכֶם עַל הַכֹּל נַחְתֹּם רַק תְּנוּ נְיָר אָדֹם! וּלְבַסּוֹף נִתְּנָה הַהַבְטָחָה וְהֵחֵלּוּ בָּאוּלָם בַּמְּלָאכָה הוֹי, הוֹי... י"ב. וְהַקַּבְּלָן מִמְּקוֹמוֹ לֹא מָשׁ, עַד שֶׁהַכֶּסֶף יֻבְטַח מַמָּשׁ. אֵינֶנּוּ רוֹצֶה לִחְיוֹת בְּתִקְווֹת עַל סְמַךְ אֵיזֶה שֶׁהֵן הַבְטָחוֹת הוֹי, הוֹי... י"ג. וְהִתְחִילוּ לַעֲסֹק בַּמְּלָאכָה עִתּוֹנַאי וְגָפִיר כַּהֲלָכָה כִּי הֵם הָיוּ הַקַּבְּלָנִים שֶׁבְּמִקְרֶה הֵחֵלּוּ מִתְלוֹנְנִים: הוֹי, הוֹי... י"ד. "אָנוּ כָּאן רַק מַפְסִידִים וְאֶת זְמַנֵּנוּ מְאַבְּדִים וְהַתַּשְׁלוּם שֶׁיִּהְיֶה בִּמְזֻמָּנִים עִם הַוַּעַד אֵין לָנוּ עִנְיָנִים!" הוֹי, הוֹי... ט"ו. וְהִתְחִילוּ בֵּינֵינוּ וִכּוּחִים וְאֶת הַהַבְטָחוֹת הֵם שׁוֹכְחִים וּמִלֵּאנוּ אֶת רְצוֹנָם בַּכֹּל, רַק שֶׁהָעֲבוֹדָה לֹא תִּסְבֹּל. הוֹי, הוֹי... ט"ז. וְכָךְ גָּמַרְנוּ עִם הַטִּיחַ וּלְרַצֵּף לָנוּ דָּוִד גּוֹלְדְּמַן מַבְטִיחַ רַק שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ תּוֹסֶפֶת יֹקֶר – וּבָעֲבוֹדָה הוּא מַתְחִיל מָחָר בַּבֹּקֶר. הוֹי, הוֹי... י"ז. וּבַבֹּקֶר לָעֲבוֹדָה הָלַךְ וְהָרִצּוּף הוּא בִּכְלָל שָׁכַח. הָרִצּוּף זֶה טוֹב וְנָעִים רַק בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. הוֹי, הוֹי... י"ח. בִּמְהֵרָה הֵחֵלּוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִים וּבְרִצּוּף בְּמֶרֶץ עוֹבְדִים. רַק עוֹד סִיּוּר אֶחָד וְהָאוּלָם יִהְיֶה נֶחְמָד. הוֹי, הוֹי... י"ט. עִתּוֹן יוֹמִי יוֹפִיעַ מֵהַיּוֹם לְכָל מְבַקֵּר בַּמּוֹעֲדוֹן. נְקַוֶּה שֶׁעֲמָלֵנוּ לֹא לַשָּׁוְא הָיָה וִישַׁמֵּשׁ הָאוּלָם פִּנָּה חַיָּה. הוֹי, הוֹי... כ. הָאוּלָם הֻשְׁלַם חִישׁ וּבַקֻּפָּה כֶּסֶף מַאפִישׁ... וּלְהָסִיר מִלִּבְּכֶם הַדְּאָגָה – סִפַּרְנוּ לָכֶם אֶת הַהַצָּגָה. הוֹי, הוֹי...א. חג לנו היום אנו חונכים את המועדון אולם איך נהיה הדבר? שמעו נא לאשר חובר. הוי, הוי, למה למה למה, אל תשאלה, אל תשאל למה למה, נוער לא חלמת שיהיה לך אולם. ב. ראינו הקיץ עובר וחולף ובחורף אין מקום להתאסף כי האולם עומד להימוט בגלל הטיח שעל הקירות הוי, הוי... ג. וקבעה החבורה כי בלי אולם משעמם נורא והתחילו התכניות שהן טובות ורציניות הוי, הוי... ד. והוחלט בשעת טיול ברחוב כי כך נהוג על פי רוב על ריצוף, טיח וסיוד - שיימסר לקבלן באחריות הוי, הוי... ה. והקבלן הוא תמיד החבר גולדמן דוד שמסר הצעה טובה לעבוד על חשבון הוצאות המושבה הוי, הוי... ו. כסף לנו קצת חסר עד שהדבר קל נפתר והוחלט לנסוע ליבנאל אל צימרמן שמואל. הוי, הוי... ז. הוא קיבלנו בסבר-פנים יפות וגם נתן חמש לירות אולם הוא ביקשנו מאוד שבמושבה נאסוף עוד. הוי, הוי... ח. בבית הוועד התחלנו להופיע וכסף דרשנו במפגיע הם בשלהם עונים בנחת: במזומן לא ניתן אף פרוטה אחת. הוי, הוי... ט. נוסף לזה הסידורים הפנימיים בעיניהם אינם מתאימים זה לא מספיק משחקים והוללות, צריך לפעולות לגשת ברצינות הוי, הוי... י. שלהם נבטיח לסדר שעיתון, ירחון וכל חומר אחר יהיו מצויים באולם להבא, לצעיר, לזקן ומי שבא. הוי, הוי... י"א. אנו לכם על הכול נחתום רק תנו נייר אדום! ולבסוף ניתנה ההבטחה והחלו באולם במלאכה הוי, הוי... י"ב. והקבלן ממקומו לא מש, עד שהכסף יובטח ממש. איננו רוצה לחיות בתקוות על סמך איזה שהן הבטחות הוי, הוי... י"ג. והתחילו לעסוק במלאכה עיתונאי וגפיר כהלכה כי הם היו הקבלנים שבמקרה החלו מתלוננים: הוי, הוי... י"ד. "אנו כאן רק מפסידים ואת זמננו מאבדים והתשלום שיהיה במזומנים עם הוועד אין לנו עניינים!" הוי, הוי... ט"ו. והתחילו בינינו ויכוחים ואת ההבטחות הם שוכחים ומילאנו את רצונם בכול, רק שהעבודה לא תסבול. הוי, הוי... ט"ז. וכך גמרנו עם הטיח ולרצף לנו דוד גולדמן מבטיח רק שייתנו לו תוספת יוקר - ובעבודה הוא מתחיל מחר בבוקר. הוי, הוי... י"ז. ובבוקר לעבודה הלך והריצוף הוא בכלל שכח. הריצוף זה טוב ונעים רק בימות הגשמים. הוי, הוי... י"ח. במהרה החלו גשמים יורדים ובריצוף במרץ עובדים. רק עוד סיור אחד והאולם יהיה נחמד. הוי, הוי... י"ט. עיתון יומי יופיע מהיום לכל מבקר במועדון. נקווה שעמלנו לא לשווא היה וישמש האולם פינה חיה. הוי, הוי... כ. האולם הושלם חיש ובקופה כסף מאפיש... ולהסיר מלבכם הדאגה - סיפרנו לכם את ההצגה. הוי, הוי...
מילים: שמעון עופר (הרשקוביץ), תלמידי בי"ס כדורי, 1940
לחן: מרדכי זעירא

א.
חַג לָנוּ הַיּוֹם
אָנוּ חוֹנְכִים אֶת הַמּוֹעֲדוֹן
אוּלָם אֵיךְ נִהְיָה הַדָּבָר?
שִׁמְעוּ נָא לַאֲשֶׁר חֻבַּר.

הוֹי, הוֹי, לָמָּה לָמָּה לָמָּה,
אַל תִּשְׁאָלָה, אַל תִּשְׁאַל
לָמָּה לָמָּה, נֹעַר לֹא חָלַמְתָּ
שֶׁיִּהְיֶה לְךָ אוּלָם.

ב.
רָאִינוּ הַקַּיִץ עוֹבֵר וְחוֹלֵף
וּבַחֹרֶף אֵין מָקוֹם לְהִתְאַסֵּף
כִּי הָאוּלָם עוֹמֵד לְהִמּוֹט
בִּגְלַל הַטִּיחַ שֶׁעַל הַקִּירוֹת
הוֹי, הוֹי...

ג.
וְקָבְעָה הַחֲבוּרָה
כִּי בְּלִי אוּלָם מְשַׁעֲמֵם נוֹרָא
וְהִתְחִילוּ הַתָּכְנִיּוֹת
שֶׁהֵן טוֹבוֹת וּרְצִינִיּוֹת
הוֹי, הוֹי...

ד.
וְהֻחְלַט בִּשְׁעַת טִיּוּל בָּרְחוֹב
כִּי כָּךְ נָהוּג עַל פִּי רֹב
עַל רִצּוּף, טִיחַ וְסִיּוּד –
שֶׁיִּמָּסֵר לַקַּבְּלָן בְּאַחְרָיוּת
הוֹי, הוֹי...

ה.
וְהַקַּבְּלָן הוּא תָּמִיד
הֶחָבֵר גּוֹלְדְּמַן דָּוִד
שֶׁמָּסַר הַצָּעָה טוֹבָה
לַעֲבֹד עַל חֶשְׁבּוֹן הוֹצְאוֹת הַמּוֹשָׁבָה
הוֹי, הוֹי...

ו.
כֶּסֶף לָנוּ קְצָת חָסַר
עַד שֶׁהַדָּבָר קַל נִפְתַּר
וְהֻחְלַט לִנְסֹעַ לְיַבְנְאֵל
אֶל צִימֶרְמַן שְׁמוּאֵל.
הוֹי, הוֹי...

ז.
הוּא קִבְּלַנוּ בְּסֵבֶר-פָּנִים יָפוֹת
וְגַם נָתַן חָמֵשׁ לִירוֹת
אוּלָם הוּא בִּקְּשַׁנוּ מְאֹד
שֶׁבַּמּוֹשָׁבָה נֶאֱסֹף עוֹד.
הוֹי, הוֹי...

ח.
בְּבֵית הַוַּעַד הִתְחַלְנוּ לְהוֹפִיעַ
וְכֶסֶף דָּרַשְׁנוּ בְּמַפְגִּיעַ
הֵם בְּשֶׁלָּהֶם עוֹנִים בְּנַחַת:
בִּמְזֻמָּן לֹא נִתֵּן אַף פְּרוּטָה אַחַת.
הוֹי, הוֹי...

ט.
נוֹסָף לְזֶה הַסִּדּוּרִים הַפְּנִימִיִּים
בְּעֵינֵיהֶם אֵינָם מַתְאִימִים
זֶה לֹא מַסְפִּיק מִשְׂחָקִים וְהוֹלְלוּת,
צָרִיךְ לַפְּעֻלּוֹת לָגֶשֶׁת בִּרְצִינוּת
הוֹי, הוֹי...

י.
שֶׁלָּהֶם נַבְטִיחַ לְסַדֵּר
שֶׁעִתּוֹן, יַרְחוֹן וְכָל חֹמֶר אַחֵר
יִהְיוּ מְצוּיִים בָּאוּלָם לְהַבָּא,
לַצָּעִיר, לַזָּקֵן וּמִי שֶׁבָּא.
הוֹי, הוֹי...

י"א.
אָנוּ לָכֶם עַל הַכֹּל נַחְתֹּם
רַק תְּנוּ נְיָר אָדֹם!
וּלְבַסּוֹף נִתְּנָה הַהַבְטָחָה
וְהֵחֵלּוּ בָּאוּלָם בַּמְּלָאכָה
הוֹי, הוֹי...

י"ב.
וְהַקַּבְּלָן מִמְּקוֹמוֹ לֹא מָשׁ,
עַד שֶׁהַכֶּסֶף יֻבְטַח מַמָּשׁ.
אֵינֶנּוּ רוֹצֶה לִחְיוֹת בְּתִקְווֹת
עַל סְמַךְ אֵיזֶה שֶׁהֵן הַבְטָחוֹת
הוֹי, הוֹי...

י"ג.
וְהִתְחִילוּ לַעֲסֹק בַּמְּלָאכָה
עִתּוֹנַאי וְגָפִיר כַּהֲלָכָה
כִּי הֵם הָיוּ הַקַּבְּלָנִים
שֶׁבְּמִקְרֶה הֵחֵלּוּ מִתְלוֹנְנִים:
הוֹי, הוֹי...

י"ד.
"אָנוּ כָּאן רַק מַפְסִידִים
וְאֶת זְמַנֵּנוּ מְאַבְּדִים
וְהַתַּשְׁלוּם שֶׁיִּהְיֶה בִּמְזֻמָּנִים
עִם הַוַּעַד אֵין לָנוּ עִנְיָנִים!"
הוֹי, הוֹי...

ט"ו.
וְהִתְחִילוּ בֵּינֵינוּ וִכּוּחִים
וְאֶת הַהַבְטָחוֹת הֵם שׁוֹכְחִים
וּמִלֵּאנוּ אֶת רְצוֹנָם בַּכֹּל,
רַק שֶׁהָעֲבוֹדָה לֹא תִּסְבֹּל.
הוֹי, הוֹי...

ט"ז.
וְכָךְ גָּמַרְנוּ עִם הַטִּיחַ
וּלְרַצֵּף לָנוּ דָּוִד גּוֹלְדְּמַן מַבְטִיחַ
רַק שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ תּוֹסֶפֶת יֹקֶר –
וּבָעֲבוֹדָה הוּא מַתְחִיל מָחָר בַּבֹּקֶר.
הוֹי, הוֹי...

י"ז.
וּבַבֹּקֶר לָעֲבוֹדָה הָלַךְ
וְהָרִצּוּף הוּא בִּכְלָל שָׁכַח.
הָרִצּוּף זֶה טוֹב וְנָעִים
רַק בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
הוֹי, הוֹי...

י"ח.
בִּמְהֵרָה הֵחֵלּוּ גְּשָׁמִים יוֹרְדִים
וּבְרִצּוּף בְּמֶרֶץ עוֹבְדִים.
רַק עוֹד סִיּוּר אֶחָד
וְהָאוּלָם יִהְיֶה נֶחְמָד.
הוֹי, הוֹי...

י"ט.
עִתּוֹן יוֹמִי יוֹפִיעַ מֵהַיּוֹם
לְכָל מְבַקֵּר בַּמּוֹעֲדוֹן.
נְקַוֶּה שֶׁעֲמָלֵנוּ לֹא לַשָּׁוְא הָיָה
וִישַׁמֵּשׁ הָאוּלָם פִּנָּה חַיָּה.
הוֹי, הוֹי...

כ.
הָאוּלָם הֻשְׁלַם חִישׁ
וּבַקֻּפָּה כֶּסֶף מַאפִישׁ...
וּלְהָסִיר מִלִּבְּכֶם הַדְּאָגָה –
סִפַּרְנוּ לָכֶם אֶת הַהַצָּגָה.
הוֹי, הוֹי...
א.
חג לנו היום
אנו חונכים את המועדון
אולם איך נהיה הדבר?
שמעו נא לאשר חובר.

הוי, הוי, למה למה למה,
אל תשאלה, אל תשאל
למה למה, נוער לא חלמת
שיהיה לך אולם.

ב.
ראינו הקיץ עובר וחולף
ובחורף אין מקום להתאסף
כי האולם עומד להימוט
בגלל הטיח שעל הקירות
הוי, הוי...

ג.
וקבעה החבורה
כי בלי אולם משעמם נורא
והתחילו התכניות
שהן טובות ורציניות
הוי, הוי...

ד.
והוחלט בשעת טיול ברחוב
כי כך נהוג על פי רוב
על ריצוף, טיח וסיוד -
שיימסר לקבלן באחריות
הוי, הוי...

ה.
והקבלן הוא תמיד
החבר גולדמן דוד
שמסר הצעה טובה
לעבוד על חשבון הוצאות המושבה
הוי, הוי...

ו.
כסף לנו קצת חסר
עד שהדבר קל נפתר
והוחלט לנסוע ליבנאל
אל צימרמן שמואל.
הוי, הוי...

ז.
הוא קיבלנו בסבר-פנים יפות
וגם נתן חמש לירות
אולם הוא ביקשנו מאוד
שבמושבה נאסוף עוד.
הוי, הוי...

ח.
בבית הוועד התחלנו להופיע
וכסף דרשנו במפגיע
הם בשלהם עונים בנחת:
במזומן לא ניתן אף פרוטה אחת.
הוי, הוי...

ט.
נוסף לזה הסידורים הפנימיים
בעיניהם אינם מתאימים
זה לא מספיק משחקים והוללות,
צריך לפעולות לגשת ברצינות
הוי, הוי...

י.
שלהם נבטיח לסדר
שעיתון, ירחון וכל חומר אחר
יהיו מצויים באולם להבא,
לצעיר, לזקן ומי שבא.
הוי, הוי...

י"א.
אנו לכם על הכול נחתום
רק תנו נייר אדום!
ולבסוף ניתנה ההבטחה
והחלו באולם במלאכה
הוי, הוי...

י"ב.
והקבלן ממקומו לא מש,
עד שהכסף יובטח ממש.
איננו רוצה לחיות בתקוות
על סמך איזה שהן הבטחות
הוי, הוי...

י"ג.
והתחילו לעסוק במלאכה
עיתונאי וגפיר כהלכה
כי הם היו הקבלנים
שבמקרה החלו מתלוננים:
הוי, הוי...

י"ד.
"אנו כאן רק מפסידים
ואת זמננו מאבדים
והתשלום שיהיה במזומנים
עם הוועד אין לנו עניינים!"
הוי, הוי...

ט"ו.
והתחילו בינינו ויכוחים
ואת ההבטחות הם שוכחים
ומילאנו את רצונם בכול,
רק שהעבודה לא תסבול.
הוי, הוי...

ט"ז.
וכך גמרנו עם הטיח
ולרצף לנו דוד גולדמן מבטיח
רק שייתנו לו תוספת יוקר -
ובעבודה הוא מתחיל מחר בבוקר.
הוי, הוי...

י"ז.
ובבוקר לעבודה הלך
והריצוף הוא בכלל שכח.
הריצוף זה טוב ונעים
רק בימות הגשמים.
הוי, הוי...

י"ח.
במהרה החלו גשמים יורדים
ובריצוף במרץ עובדים.
רק עוד סיור אחד
והאולם יהיה נחמד.
הוי, הוי...

י"ט.
עיתון יומי יופיע מהיום
לכל מבקר במועדון.
נקווה שעמלנו לא לשווא היה
וישמש האולם פינה חיה.
הוי, הוי...

כ.
האולם הושלם חיש
ובקופה כסף מאפיש...
ולהסיר מלבכם הדאגה -
סיפרנו לכם את ההצגה.
הוי, הוי...




 פרטים נוספים


צימרמן   העתקת מילות השיר

 



אָז הָלַכְנוּ לְאָדוֹן צִימֶרְמַן
וְאָמַרְנוּ לוֹ "תֵּן חָמֵשׁ פוּנְט!"
אָז אָמַר לָנוּ אָדוֹן צִימֶרְמַן
"לְכוּ אֶל וַעַד הַמּוֹשָׁבָה!"

הֵי, הֵי! נֹעַר שֶׁל מֶסְחָה,
לָמָּה אֵין לָנוּ מוֹעֲדוֹן?
אז הלכנו לאדון צימרמן
ואמרנו לו "תן חמש פונט!"
אז אמר לנו אדון צימרמן
"לכו אל ועד המושבה!"

הי, הי! נוער של מסחה,
למה אין לנו מועדון?




גרסת תמר ועמוס רודנר   העתקת מילות השיר

 



אָז הָלַכְנוּ
אֶל צִימֶרְמַן
וּבִקַּשְׁנוּ חָמֵשׁ גְּרוּשׁ.
אָז הָלַכְנוּ
לְוַעַד הַמּוֹשָׁבָה
וְקִבַּלְנוּ עוֹד שְׁנֵי גְּרוּשׁ.

הֵי הֵי, לָמָּה לָמָּה לָמָּה
אַל תִּשְׁאָלָה אַל תִּשְׁאַל
נֹעַר מֶסְחָה –
אֵיךְ זֶה לֹא עָלָה עַל דַּעַתְךָ בִּכְלָל
שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מוֹעֲדוֹן?

אז הלכנו
אל צימרמן
וביקשנו חמש גרוש.
אז הלכנו
לוועד המושבה
וקיבלנו עוד שני גרוש

הי הי, למה למה למה
אל תשאלה אל תשאל
נוער מסחה –
איך זה לא עלה על דעתך בכלל
שיהיה לך מועדון?




גרסת עפר גביש   העתקת מילות השיר

 



אָז הָלַכְנוּ אֶל צִימֶרְמַן
וּבִקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן לָנוּ חָמֵשׁ פוּנְט וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ גְּרוּשׁ
אָז הוּא נָתַן לָנוּ שְׁנֵי פוּנְט
וְאָמַר שֶׁאֶת הַשְּׁאָר נְקַבֵּל בַּמּוֹשָׁבָה

הֵי... הֵי...



אז הלכנו אל צימרמן
וביקשנו ממנו שיתן לנו חמש פונט ושבעים וחמש גרוש
אז הוא נתן לנו שני פונט
ואמר שאת השאר נקבל במושבה
היי... היי...






מפי יהודה כהן   העתקת מילות השיר

 



וְהָלַכְנוּ אֶל צִימֶרְמַן
לְבַקֵּש חָמֵשׁ לא"י
הֵי הֵי נֹעַר מֶסְחָה
מָה רָצִיתָ
מוֹעֲדוֹן בָּנִיתָ

וְהָלַכְנוּ אֶל צִימֶרְמַן
לְבַקֵּש חָמֵשׁ לא"י
וּבָנִינוּ מוֹעֲדוֹן
וּבְחָמֵשׁ לא"י
והלכנו אל צימרמן
לבקש חמש לא"י
הי הי נוער מסחה
מה רצית
מועדון בנית

והלכנו אל צימרמן
לבקש חמש לא"י
ובנינו מועדון
ובחמש לא"י




 פרטים נוספים


גרסת זלמן ורחל אברמוב   העתקת מילות השיר

 



אָז הָלַכְנוּ אֶל צִימֶרְמַן
וּבִקַּשְׁנוּ שֶׁבַע פוּנְט
וְצִימֶרְמַן נָתַן לָנוּ
רַק חָמֵשׁ פוּנְט
הֵי הֵי נֹעַר מֶסְחָה- - - -
נֹעַר מֶסְחָה לֹא חָלַמְתָּ
שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מוֹעֲדוֹן
אז הלכנו אל צימרמן
וביקשנו שבע פונט
וצימרמן נתן לנו
רק חמש פונט
הי הי נוער מסחה - - - -
נוער מסחה לא חלמת
שיהיה לך מועדון



הקלטת זמרדע
ביצוע:

 

עזריה אלון 
שנת הקלטה: 12.5.2011
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

עזריה שר את הבתים הזכורים לו מתוך הטקסט המלא.

הקלטות נוספות

על השיר

מושר (בקושי) למנגינת "פזמורת חיילים" (חבר'ה לצים). על הקושי קראו להלן.

דברי שמעון הרשקוביץ, תכנית הרדיו "זה הסוד שלי" בקול ישראל, 1.2.1966, מתועדים בכרטסת מאיר נוי (עמ' 1207 במקבץ הסרוק):

יושב ראש איגוד האיכרים בגליל בשנת 1940 תרם חמש לירות לשיפוץ המועדון במסחה [כפר תבור]. למסיבת הפתיחה חובר השיר. אנשי בית הספר כדורי שביקרו במסיבה הפיצו את הזמר בפלמ"ח. 

עוד מתועדים בכרטסת מאיר נוי (עמ' 1208 במקבץ הסרוק) דברים שנאמרו בקול ישראל בתכנית "על הגורן בליל לבנה" בתאריך 12.9.1988:

האולם בכפר תבור שופץ מבית הכנסת אותו תרם הברון רוטשילד למושבה. למימון השיפוץ קיבלו חמש לירות מיושב ראש איגוד האיכרים בגליל התחתון, אדון צימרמן מיבנאל. צימרמן התנה תנאי שהאולם ישמש רק לפעולות תרבות "בלי גועל נפש". השיר "צימרמן" חובר לערב חנוכת המועדון. להצגה הוזמנו גם תלמידי "כדורי" - המחזור של חיים גורי ושאול ביבר. הם הפיצו את השיר בפלמ"ח ואף הרחיבו את ה"צימרמניות". למשל: במקור "אז הלכנו אל צימרמן וקיבלנו חמש לירות". ה"כדורסיטים" הרחיבו - "אז הלכנו אל צימרמן והוא נתן לנו חמש לירות ועשרים וחמישה גרוש".

מספר בהרחבה עפר גביש (חדשות בן-עזר, גליון 313):

במילון העולמי לעברית מדוברת מגדירים נתיבה בן-יהודה ודן בן-אמוץ: "צימרמן – כינוי לשיר הכתוב בחרוזים כשהמשקל לא נשמר, מפאת חוסר כישרון, והדבר מעורר גיחוך." מוסיף שאול ביבר אחד מאבות המהלך שהוביל ליצירת המושג: "צימרמן הוא חרוז במשקל לא מדויק ובחריזה לא טובה." ובמילים פשוטות, צימרמן זה כאשר המילים לא נכנסות טוב למנגינה. המושג בא לעולם בעקבות תקלה מוסיקלית מביכה ומצחיקה שהתגלגלה לידי האנשים הנכונים (או לא) בזמן המתאים (או לא) ושמיד תסופר.

ובכן, הכל החל בגלל שיר. צימרמן. לכאורה, אם יש שיר שהביטוי "עממי" מתאים לו, זהו השיר על צימרמן. צמח משום מקום, מעולם לא נכתב בנוסח רשמי, אין איש מסוים שכתבו והוא הולך בפי העם ומקבל חיים משלו, ובמקרה שלפנינו, אפילו יוצר מושג, ביטוי חדש שאומץ על ידי העם והיה לחלק מהשפה הבלתי רשמית. אבל, מפתיע לגלות שאפילו לשיר כזה היו יוצרים, קבוצה שניתן להגדירה, תלמידי בית הספר החקלאי כדורי ובהם מי שיהיה האבא של הלהקות הצבאיות, שאול ביבר.

מספר יואל צימרמן מהמושבה יבנאל, בנו של צימרמן שבשיר: "אבא שלי, שמואל צימרמן, היה יושב ראש התאחדות האיכרים בגליל התחתון. בתקופה ההיא, סוף שנות ה-30, תחילת ה-40, המושבות היו חוט השידרה של ההתיישבות ושל ההגנה, אבל לא היה ועד נפרד לכל מושבה, כשרצו משהו היו באים לראש הועד של האזור."

כלומר, שמואל צימרמן היה משהו דומה ליושב ראש המועצה האזורית של היום. אליו היו באים כשרצו תקציב או תמיכה, ולו היו אומרים תודה במסיבה אחרי שהדברים היו מסתדרים. ואכן זה מה שקרה, החבר'ה בכפר תבור רצו להקים מועדון לצעירים, אל מי פונים? אל צימרמן. יו"ר ההתאחדות עזר ותמך והמועדון קם והיה. וכאשר תמה המלאכה, נותר לצעירים רק לומר תודה. אירגנו מסיבה ובמסיבה שרו. מה שרים? כמו היום בימי הולדת או במסיבות בית ספר, או בערבי הקן/השבט/הגדוד התנועתי, לוקחים שיר ידוע ומשנים את מילותיו. ביבר: "הייתה מלחמת העולם השנייה והיה שיר ידוע "חבר'ה ליצים, חבר'ה יטים, בחורים כארזים', על המנגינה הזו עשה מישהו ממסחה שיר לפתיחת המועדון."

עד כאן הכל טוב ויפה אלא ששני דברים השתבשו, האחד, שכותבי המילים לא הצטיינו במלאכתם, והשני שהחבר'ה מכדורי הגיעו למסיבה. ממשיך שאול ביבר: "יום אחד אמרו למחזור שלנו בכדורי שפתחו מועדון במסחה ועושים מסיבה. עכשיו צריך להבין, לנו היה מושג על שירה, אצלנו בבית הספר היה חיים גורי, ידענו מה זה חריזה, לא כמו היום שגדולי המשוררים עושים חרוזים איומים. אחד מכיתה ח' אצלנו היה מתבייש בחרוזים של חתן פרס ישראל. הפזמון שהם עשו היה במושגים של היום צימרמני, משקל לא מדויק, חריזה לא טובה, על זה אנחנו עשינו פרודיה וזה הגיע לכל הארץ וצימרמן הפך להיות מושג. אי אפשר להגיד מי חיבר אבל זה ממש הכיתה שלנו."

הבהרה: ככל שיר עם, ובוודאי לאור הסיפור שסופר, יש להניח שבמרחבינו מרחפות גירסאות רבות של הטקסט הזה. כאן הבאתי את מה שלימדתני אימי [ראו לעיל גרסת עפר גביש], בת העמק ובוגרת בי"ס חקלאי בעצמה. כל נוסח אחר דיַנְקוּתְכֶם סביר ובריר, כשיר ושַריר.

עמוס ותמר רודנר:

את השיר למדנו מפי הפלמ"חניקים בגבעת ברנר. הם קראו לו 'השיר הראשון של הפלמ"ח' אולי משום שיצא מ"כדורי" מתלמידים שעוד שנייה יקימו את הפלמ"ח.

בארכיון הצליל הלאומי גרסה נוספת על מקור השיר (הקלטה של ותיקי כפר תבור, 5761 Y) וכן ראיון עם שמעון עופר (הרשקוביץ) - CD 4333.

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.




עדכון אחרון: 16.05.2022 12:12:44


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: