מָה אֲנִי כִּי תִזְכְּרִינִי? מַה לִּי תִּקְרְאִי בַדְּמִי? שִׁכְחִינִי, שִׁכְחִינִי, וּמִלֵּב מְחִי אֶת שְׁמִי. כִּי בְּזָכְרֵךְ אוֹתִי, זַכָּה, אַתְּ נִזְכֶּרֶת לֹא בֶחָי; עֵת בִּכְאֵב אַתְּ לִי מְחַכָּה – גַּעְגּוּעַיִךְ לֹא אֵלָי. כִּי לֹא לִי אַהֲבָתֵךְ נוּגָה – אַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת הַמֵּת! אַל תַּזְכִּירִי לִי, עֲנֻגָּה, שֶׁנִדְעַכְתִּי מִבְּלִי עֵת… אַל נָא, זַכָּה, תִּזְכְּרִינִי, אַל לִי תִקְרְאִי בַדְּמִי, שִׁכְחִינִי, שִׁכְחִינִי, וּמִלֵּב מְחִי אֶת שְׁמִי…מה אני כי תזכריני מה לי תקראי בדמי שכחיני שכחיני ומלב מחי את שמי כי בזכרך אותי זכה את נזכרת לא בחי עת בכאב את לי מחכה געגועייך לא אלי כי לא לי אהבתך נוגה את אוהבת את המת אל תזכירי לי ענוגה שנדעכתי מבלי עת… אל נא זכה תזכריני אל לי תקראי בדמי שכחיני שכחיני ומלב מחי את שמי…