לְאַרְצִי פְּנִינָה מַזְהֶרֶת, זוֹ מַתְּנַת-אֵל יְקָרָה, לָהּ נִתְּנָה בִּדְמוּת כִּנֶּרֶת, בִּשְׂפָתָהּ לִי מְכוֹרָה. הֵנָה הֵנָה הֵנָה הֵנָה הֵנָה הֵנָה הֵנָה הַמָּשׁוֹט! יֵשׁ לָהּ קֶסֶם, יֵשׁ לָהּ חֵן, יֵש לָהּ יֹפִי, הַאֲמִין, (בגלל החרוז, הנכון: הַאֲמֵן) יֵשׁ לָהּ, אִם תִּרְצֶה, גַּם כֵּן קוֹל, אוֹתוֹ אֲנִי מֵבִין. הֵנָה הֵנָה ... עֵת יֵרֵד הַלֵּיל, הַַט אֹזֶן אֶל הָרוּחַ הַמְּיַלֵּל. אָז אֶשְׁמַע רֹן-קוֹל בְּעֹז, אֵין, אֵין כָּמוֹהוּ לְהַלֵּל. הֵנָה הֵנָה ... אָז אֶשְׁמַע צְלִילִים, הַגַּל אֶל חֵיק הָאֲוִיר פּוֹלֵט, וְלִבִּי, כָּל-רַחַשׁ קַל מֵחֲלַל הַלֵּיל קוֹלֵט. הֵנָה הֵנָה ... כֹּה אֶקְלֹט: הֵד מֵיתָר פּוֹרֵץ מִבֵּין כִּפְלֵי כָּל-גַּל, מַמְרִיא לִנְתִיב-אֲוִיר בֻּתַּר, לִי כָּל רָזֵי יוֹלְדוֹ יְגַל. הֵנָה הֵנָה ... לִי יְגַל: גַּלִּי חֲלִיל, שִׁיר עֶרֶשׂ לְמַלְכַּת גָּלִיל. עִם כָּל אֶחָיו יַרְנִין בְּגִיל בְּזֶמֶר קַל, נִגּוּן קָלִיל. הֵנָה הֵנָה ...לארצי פנינה מזהרת, זו מתנת-אל יקרה, לה ניתנה בדמות כנרת, בשפתה לי מכורה. הנה הנה הנה הנה הנה הנה הנה המשוט יש לה קסם, יש לה חן, יש לי יופי, האמין, יש לה, אם תרצה, גם כן קול, אותו אני מבין: הנה הנה... עת ירד הליל, אט אוזן אל הרוח המילל. אז אשמע רון-קול בעוז, אין, אין כמוהו להלל. הנה הנה... אז אשמע צלילים, הגל אל חיק האוויר פולט, ולבי, כל-רחש קל מחלל הליל קולט. הנה הנה... כה אקלוט: הד מיתר פורץ מבין כפלי כל-גל, ממריא לנתיב-אוויר בותר, לי כל רזי יולדו יגל. הנה הנה... לי יגל: גלי חליל, שיר ערש למלכת גליל. עם כי אחיו ירנין בגיל בזמר קל, ניגון קליל.

מקור: "יצחק לוי : קובץ שירים", צל וצליל, כנראה 1954