הטקסט נדפס בגיליון 21 של עתון "במעלה" לשנת 1931 (ט"ו טבת תרצ"ב), עמ' 1, וחיבור השיר מתוארך שם לכ"ב בכסלו (2.12.1931). הוא נדפס שוב בחוברת "ט"ו שירים המושרים בפי הנוער העובד" (תרצ"ד 1934), ושם בתוכן העניינים נרשם כי הלחן לשיר הוא מאת פוסטולסקי. הלחן כנראה לא נדפס מעולם ואין ודאות שזה הלחן המושר כאן. מבחינת הסגנון המוסיקלי הלחן לא לגמרי מתאים לפוסטולסקי, אך אפשר שכתב לחן פשוט במז'ור לתיאור התינוקות בטקסט.

על פי עדות בתו של המחבר, תרצה פלד מעין חרוד (מאוחד), השיר נדפס גם בפתח ספרו הראשון של זרובבל גלעד - "נעורים" - שיצא בשנת 1936 בהוצאת "מעלה". היא גם מספקת הסבר לצירוף המיוחד "פרחי התמה". אלו הם פרחי פליאה, תימהון, כביטוי מקביל או משלים ל"הנצו הפלאים".