הָיִינוּ לְבוּז וּלְלַעַג, מְעֻנִּים רְדוּפִים עַל צַוָּאר, עַל חֵטְא, כִּי אָהַבְנוּ בְּלַהַט הָעָם הַקּוֹרֵא בַּמֵּצָר. דָּנוּנוּ בְּאֵשׁ וּבְחֶרֶב, קִפְּחוּ אֶת חַיֵּינוּ, הָאוֹר – בֶּאֱמֶת, כִּי חָפַצְנוּ מִקֶּרֶב לְעֶבֶד נִרְצָע לִקְרֹא דְּרוֹר. לֹא רוֹדְנִים עֲרִיצִים וְלֹא סֹהַר עָלֵינוּ יַפִּילוּ אֵימָה, נִקְרֵאנוּ קַדֵּם יוֹם הַזֹּהַר, וְאֹשֶׁר הוֹרֵד לָאֲדָמָה. יָדֵינוּ תְּנוּ בִּנְחֻשְׁתַּיִם, הִתְנַפְּלוּ כַּפָּרִיץ הַטּוֹרֵף, – גּוּפֵנוּ תָּשִׂימוּ לְאַיִן אַךְ לֹא אֶת רוּחֵנוּ שׁוֹאֵף. לֹא תּוּכַל לוֹ יֶדְכֶם הַמַּשְׁמֶדֶת זֶה צֶמַח פִּלְאִי וְנִצְחִי, תִּפְרַחְתּוֹ הַנּוֹדֶפֶת, יוֹקֶדֶת בְּאֶלֶף אַלְפֵי פְּרָחִים. בַּלֵּב הֵם פּוֹרְחִים, בַּמַּחְשֶׁבֶת, בְּכָל שֶׁנַּפְשׁוֹ אֶל הָאוֹר; גַּם הַיְּקוּם – בִּרְכָתוֹ מַה נִּלְבֶּבֶת; קוּמָה, הַקְּרָב לֶאֱסֹר!היינו לבוז וללעג מעונים רדופים על צוואר על חטא כי אהבנו בלהט העם הקורא במיצר דנונו באש ובחרב קיפחו את חיינו האור באמת כי חפצנו מקרב לעבד נרצע לקרוא דרור לא רודנים עריצים ולא סוהר עלינו יפילו אימה נקראנו קדם יום הזוהר ואושר הורד לאדמה ידינו תנו בנחושתיים התנפלו כפריץ הטורף גופנו תשימו לאין אך לא את רוחנו שואף לא תוכל לו ידכם המשמדת זה צמח פלאי ונצחי תפרחתו הנודפת יוקדת באלף אלפי פרחים בלב הם פורחים במחשבת בכל שנפשו אל האור גם היקום - ברכתו מה נלבבת קומה, הקרב לאסור