אליהו כוכבי

פעל בכפר הנוער שפיה כמחנך, מוסיקאי ויוצר.

ביוגרפיה שמסרה בתו של אליהו כוכבי, ציפי דקל:

אליהו כוכבי (שטרן) ז"ל (1993-1922) נולד בקרקוב שבפולין לאביו ברל-לייב ז"ל, נצר למשפחה מאנוסי ספרד, ולאמו רחל ז"ל לבית וינצלברג. משפחה דתית מאוד, אמידה, ולה שישה בנים ושלוש בנות. המשפחה השתייכה לחסידות בעלז. בילדותו למד ב"חדר", אך גם השתלם בלימודים כלליים, ובהגיעו לגיל מצוות הצטרף לישיבת "שפת אמת" בקרקוב, שם התגלה כישרונו המוסיקלי עת הצטרף למקהלת בית הכנסת.

למרות היותו נער חסידי עטור פאות החל להתעניין במוסיקה החורגת מחזנות: בשירים של גבירטיג ובמוסיקה של גולדפאדן. אמו מימנה בסתר את לימודי הסולפז' והנגינה בכינור. באותה העת החליט להצטרף לתנועה החלוצית-ציונית "גורדוניה" והחלה התנתקותו מהדת.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 17, ועם הקמת גטו קרקוב, השתתף אליהו בפעילות מחתרתית שעסקה בלימוד ילדי הגטו ובהברחת מזון. עם חיסול הגטו ב-1942 נשלח עם כל בני משפחתו ברכבת למחנה ההשמדה בלזץ. במהלך הנסיעה, עת מרבית בני משפחתו כבר אינם בחיים, קפצו אליהו ואחותו הצעירה שרה יחד מהרכבת. אליהו ניצל אך אחותו נהרגה. אליהו חזר לקרקוב אך נתפס ונשלח למחנה הריכוז "פלאשוב". משם נשלח לברגן בלזן עד שהובל בצעדת המוות ושרד אותה.

בתום המלחמה, בהיותו שריד יחיד למשפחתו, אליהו מחליט שהעשייה החינוכית תהא דרכו בחיים. כישוריו המוסיקליים ו"ידי הזהב" משמשים לו כלי עזר למימוש.

בלנדסברג, מחנה מרפא לניצולי שואה, במסגרת "נוחם" (נוער חלוצי מאוחד) אליהו הדריך, לימד ציור והקים מקהלה. כמדריך קבוצת נוער בספינת המעפילים "לטרון" צייר את דגל הספינה והניפו ב-1 בנובמבר 1946 בהגיעה לחופי הארץ. כשנשלח עם חניכיו למחנה ההסגר 63 בקפריסין ואח"כ להסגר בעתלית, שוב הקים מקהלה לתפארת.

במאי 1947 השתחרר, הגיע מתוך בחירה לעין גב, ושימש דייג וספן בכינרת. בפרוץ מלחמת השחרור הגן על הקיבוץ ולחם בקרב על "סוסיתא". מאוחר יותר החליט להקים עם חבריו את קיבוץ נצר סירני, שם נישא ליוכבד. בנצר סירני היה לולן, רפתן וגם ייסד את הנגרייה.

העשייה החינוכית בערה בעצמותיו ובשנת 1954, עת עליית הנוער לארץ הגיעה לשיאה, פנה אליהו לכפר הנוער "מאיר שפיה". אליהו היה איש חינוך בכל רמ"ח איבריו. כל שעותיו ביום ובלילה, הוקדשו לחניכיו-ילדיו באופן טוטאלי, כשהוא משמש להם אב ומדריך, משענת בזמנים קשים ומנוף בשמחות וחגים.

לצד פעילות שוטפת והדרכה יומיומית, העמיד עם חניכיו מופעי תיאטרון רבים, עטורי תפאורה, עיבודים מוזיקליים, תלבושות, שירה והמחזה. חגים ועונגי שבת לצד קבוצות כדורגל, שחייה, טיולים, סדר וניקיון - הכשרה לחיים.

נקודת המוצא לעשייתו החינוכית בכפר הנוער ולאחר מכן בבית הספר הממלכתי אזורי לחינוך מיוחד "רננים" בקריית-שמונה, הייתה: כל ילד יכול. מחד עבודה יחידנית, אינדיבידואלית למימוש עצמי, ומאידך – שיתוף מוחלט של כל הקבוצה לחיזוק הביטחון העצמי. גם "זייפן כרוני" ישיר במקהלה וינגן בתזמורת, גם "חלשלוש" יקח חלק בקבוצת הכדורגל וגם "ידיים שמאליות" יכינו עבודת יד אישית על-פי בחירת הילד.

כמורה למלאכת יד הקדים את זמנו: חינך למִחזור ויישם בפועל. עבודות היד של תלמידיו נעשו מחפצי פסולת שהושמדו, נאספו על ידם, הובאו לחדר המלאכה, מוינו וקיבלו צורה חדשה בדמות חפץ שימושי, חפץ נוי, כלי נגינה וכו'. הכול בתכנון אישי מוקפד ע"י אליהו ובהתאם להזמנתו האישית של התלמיד.

כמורה למוזיקה ולמלאכה לילדים הסובלים מפיגור שכלי, ליקויי שמיעה, ראייה, בעיות מוטוריות והתנהגותיות, פיתח אליהו שיטה להקניית הנגינה בכלים מלודיים בעזרת הסימנים הריתמיים. תודות לשיטה פשוטה זו, הפכה הקניית הלמידה לאפשרית כך שכל ילד, גם כבד השמיעה, יכול להסתייע בה. הפעילות המוזיקאלית בבית הספר המיוחד כללה מקהלה דו-קולית ותזמורת חליליות, קסילופונים וכלי הקשה כבר מכיתה ג'. המקהלה והתזמורת הופיעו בכנסי מקהלות ובאירועים חברתיים בקריית-שמונה ומחוצה לה. בהרכיבו את המקהלה ואת התזמורת לא חיפש את אליהו דווקא את בעלי הכישרונות, אלא את אלה שהפעילות המוזיקלית יכולה לחזק את ביטחונם העצמי ו/או לשפר את התנהגותם.

על הישגיו עם ילדים אלה קיבל אליהו כוכבי הכרה והסמכה ממשרד החינוך על אף היעדר כל הכשרה או תעודה פורמלית. את חדרי המלאכה והמוזיקה שהקים פקדו במהלך שנות עבודתו סטודנטים ועובדי הוראה רבים. על פועלו במשך עשרות שנים ועל הישגיו המיוחדים זכה אליהו כוכבי להוקרה עת הוענק לו פרס חינוך ארצי מנשיא המדינה דאז, מר חיים הרצוג.

בפרישתו לפנסיה נערך לכבודו ערב הוקרה בכפר הנוער "מאיר שפיה" שכותרתו "לתת מכל הלב". נטלו בו חלק מאות מחניכיו, תלמידיו וחבריו.

על מצבתו בבית העלמין במושב ציפורי, נכתב "עשה את החינוך לקודש".     

תלמידו מיקי ארבל מספר (אפריל 2014):

באהבתו ובבקיאותו הגדולה למוסיקה הוא היה יושב וכותב את תווי השירים שהושמעו ברדיו וכך הוא לימד אותנו. הוא גם היה המורה למלאכה של הכפר, בעל ידי זהב. ידע סולפג' וקומפוזיציה, לימד אותנו המון שירים מהגולה ומהארץ והעלה מסכתות לחגים ולאירועים ברמה שכל מדריך אחר קינא בו.

הוא עזב את שפיה ועבר לצפון ושם לימד מוזיקה. משפחתו גרה בציפורי, שם גם ביקרתי אותו זמן קצר לפני פטירתו לפני כ-20 שנה.