אני מקוואי

אֲנַחְנוּ חַיִּים פֹּה, סְגוּרִים וּכְלוּאִים, לְיָפוֹ בְּלִי רְשׁוּת לֹא לָלֶכֶת, לַעֲבֹד בְּמִקְצָת - וּבַחֹשֶׁךְ לָקוּם וְזֹאת הָעֻבְדָּה - הִיא נִמְשֶׁכֶת. אֲנִי מִקְוְאִי, מִתְגָּאֶה בִּשְׁמִי עוֹבֵד אָנֹכִי בַּפַּרְדֵּס, נוֹתְנִים לִי תַּפּוּחַ לְהָשִׁיב אֶת הָרוּחַ, וְגַם זֶה קוֹרֶה רַק בְּנֵס. בַּבֹּקֶר, בָּעֶרֶב, כָּל יוֹם בְּלִי הֶרֶף תִּזְמֹרֶת אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ, גּוֹעִים הַשְּׁוָרִים, וְנוֹבְחִים הַכְּלָבִים הַמּוֹטוֹר שֶׁל צִיּוֹן תּוֹקֵעַ. אֲנִי מִקְוְאִי, מִתְגָּאֶה בִּשְׁמִי אוֹכֵל רַק שְׁעוּעִית בְּלֹא מֶלַח, עָלֶה שֶׁל חַסָּה וּקְצָת קָלָבָסָה וּקְרָאוּזֶה הַגִּ'ינְגִ'י הוּא מֶלֶךְ.אנחנו חיים פה, סגורים וכלואים, ליפו בלי רשות לא ללכת, לעבוד במקצת - ובחושך לקום וזאת העובדה - היא נמשכת. אני מקוואי, מתגאה בשמי עובד אנוכי בפרדס, נותנים לי תפוח להשיב את הרוח, וגם זה קורה רק בנס. בבוקר, בערב, כל יום בלי הרף תזמורת אנוכי שומע, גועים השורים, ונובחים הכלבים המוטור של ציון תוקע. אני מקואי, מתגאה בשמי אוכל רק שעועית בלא מלח, עלה של חסה וקצת קלבסה וקראוזה הג'ינג'י הוא מלך

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 191 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 6