על סיפון האנייה ♫

עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה
עָמְדָה מִיס קֵיְט, יְפֵהפִיָּה
וּמִסְּבִיבָה כִּגְרָמוֹפוֹן
כִּרְכֵּר-זִמְזֵם הַקָּצִין גּ'וֹן.
מִסְתּוֹבֵב הוּא מִסְּבִיבָהּ
בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל אַהֲבָה
וּפִתְאוֹם לְצַעֲרָם
הַקָּצִין גּ'וֹן נָפַל לַיָּם.

וּפִתְאוֹם הוֹפִיעַ שָׁם –
חֵי נוֹרָא! – כֶּלֶב יָם
וּלְצַעֲרוֹ הָרַב
לְבָלְעוֹ חַי חָשַׁב.
לֹא הִתְבַּלְבֵּל גּ'וֹן הַקָּצִין
מִכִּיסוֹ הוֹצִיא סַכִּין
וְהִתְנַפֵּל עַל הַחַיָּה...

אַךְ הַקְשִׁיבוּ מֶה הָיָה:
בִּרְאוֹתָהּ זֹאת הָאִשָּׁה
הִתְאַדְּמָה מֵרֹב בּוּשָׁה
בְּבוּז הִבִּיטָה אֶל הַיָּם
וְצָעֲקָה בְּקוֹל רָם:
"הַאִם אֶפְשָׁר זֹאת, הַקָּצִין,
הֲרֵי זֶה דָּג! וּבְסַכִּין?!"

זֹאת בִּשְׁמֹעַ הַקָּצִין אָמַר:
"סְלִיחָה", זָרַק סַכִּין.
מִבְּלִי דַּבֵּר מִלָּה אַחַת
כֶּלֶב יָם בְּלָעוֹ מִיָּד.
וְכָךְ מִבְּלִי לָשֵׂאת עֶלְבּוֹן
נֶהֱרַג הַקָּצִין גּ'וֹן...
וְהַמּוּסָר מִן הָעִנְיָן:
שֶׁהַנִּמּוּס דּוֹרֵשׁ קָרְבָּן.