מילים

א. קָהָל נִכְבָּד, אִמְרָה יָפָה שֶׁל פִילוֹסוֹף יֵשׁ
לְכָל מַקֵּל - אוֹמֵר הוּא - הַתְחָלָה וְסוֹף יֵשׁ
וּכְבָר קָבַע אֵי פַּעַם אֵיזֶה רֶזִ'יסוֹר
שֶׁהַמַּתְחִיל בָּהַצָּגָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר

אִם קְצָת נָאָה הָהַצָּגָה אַל נִתְכַּחֵשׁ לָהּ
אִם חֶסְרוֹנוֹת לָהּ יֵשׁ, נִמְנֶה וְנֶאֱסֹף
אַךְ מַעֲלָה גְּדוֹלָה אַחַת לָבֶטַח יֵשׁ לָהּ
אַתֶּם רוֹאִים אַתֶּם רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ סוֹף

זֶה כֹּה נָעִים זֶה כֹּה נֶחְמָד
זֶה כֹּה חָבִיב, חֲזִיז וָרַעַם
אֲבָל הַסּוֹף, קָהָל נִכְבָּד
הֵן סוֹף-כָּל-סוֹף-כָּל-סוֹף צָרִיךְ גַּם סוֹף אֵי-פַּעַם

הָיוּ בְּדִיחוֹת וְשִׁיר וּסְקֶצִ'ים וּמִזְמוֹר
אֲבָל לִגְמֹר צָרִיךְ, כֵּן, מֻכְרָחִים לִגְמֹר
אָמְנָם חֲבָל
הַפְּרֵדָה אָמְנָם קָשָׁה...
אֲבָל
מָסָךְ בְּבַקָּשָׁה

ב. הָיוּ יָמִים וְגַם הוֹרַדְנוּ דִּמְעַת עַיִן
הוֹי, גַּנָּבִים עִבְרִים - זֶה אֵין לָנוּ עֲדַיִן
וּכְשֶׁנִּגְנַב בְּתֵל אָבִיב אַרְנָק רִאשׁוֹן
רָצוּ לָשִׂים אֶת הַגַּנָּב בַּמּוּזֵיאוֹן

כָּעֵת רוֹאִים אָנוּ שֶׁהַתְּפִלּוֹת הוֹעִילוּ
כֵּן, זֶה הִתְחִיל וְזֶה הֶחְיָה כֹּה אֶת הַנּוֹף
רַק חִסָּרוֹן אֶחָד יֶשְׁנוֹ בָּזֶה - הַצִּילוּ!
אֵין לָזֶה סוֹף, אֵין לָזֶה סוֹף, אֵין לָזֶה סוֹף.

זֶה כֹּה נָעִים...

כִּי מַצָּבוֹ שֶׁל הָאֶזְרָח בְּזֶה הָאוֹר
מַצָּב חָמוּר - חָמוּר עוֹד לֹא, אֲבָל מַצַּב חָמוֹר
זֶה כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי וְיֵשׁ כְּבָר הַרְגָּשָׁה
---
מָסָךְ בְּבַקָּשָּׁה!

ג. הֵם מְטַיְּלִים כִּמְעַט שְׁנָתַיִם יַחַד יַחַד
הָאַהֲבָה אֶצְלָם גּוֹדֶלֶת וּפוֹרַחַת
עִם כָּל פְּגִישָׁה הוּא לָהּ נִרְאֶה כְּמוֹ חָדָשׁ
וְהִיא גַּם כֵּן נִרְאֵית לוֹ חֲדָשָׁה מַמָּשׁ

אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכָּכָה הֵם הוֹלְכִים שְׁנָתַיִם
לִבָּהּ מַכֶּה מִקֹּצֶר רוּחַ כְּמוֹ תֹּף
וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ: אֶפְרַיִם, גֶּוָאלְד, אֶפְרַיִם
אֶפְרַיִם, נוּ - שֶׁכְּבָר יָבוֹא לָזֶה [הַ]סּוֹף

זֶה כֹּה נָעִים...

וְאָז הוֹלְכִים הֵמָּה וּמִתְחַתְּנִים מַמָּשׁ
כְּדֵי הָרוֹמָן יִפְרַח לוֹ מֵחָדָשׁ
אָז דַּוְקָא אָז
עַל הָרוֹמָן בְּשֶׁקֶט-שָׁא
יוֹרֵד מָסָךְ
מָסָךְ בְּבַקָּשָּׁה

ד. עוֹד לֹא גָּמַרְנוּ, הָסוּ, שֶׁקֶט, אָנָא, אָנָא
חַכּוּ בְּלוֹנְדוֹן עוֹד דָּנִים עוֹד לוֹנְדוֹן דָּנָה
כֵּן, דִּיּוּנִים אָמְנָם הָיוּ כְּבָר וְהָיוּ
אֲבָל עוֹד לוֹנְדוֹן מַצִִּיגָה אֶת הָרֶבְיוּ

אֶת הָרֶבְיוּ רָאִינוּ גַּם שִׁבַּחְנוּ
יֵשׁ אַקְרוֹבָּטִים, דֶּמוֹקְרָטִים, שִׁיר וָתֹף
אֲבָל כָּעֵת דָּבָר אֶחָד יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ
אֵין לָזֶה סוֹף, אֵין לָזֶה סוֹף, אֵין לָזֶה סוֹף

זֶה כֹּה נָעִים זֶה כֹּה נֶחְמָד
זֶה כֹּה חָבִיב, חֲזִיז וָרַעַם
אַךְ סוֹף צָרִיךְ לָבוֹא מִיָּד
כִּי סוֹף-כָּל-סוֹף-כָּל-סוֹף צָרִיךְ גַּם סוֹף אֵי-פַּעַם

כִּי יֵשׁ רָצוֹן לָקוּם פִּתְאֹם וּבִשְׁאָגָה
לִקְרֹא חֲסַל, הַפְסִיקוּ אֶת הָהַצָּגָה
מִיּוֹם לְיוֹם
הִיא נַעֲשֵׂית יוֹתֵר קָשָׁה
ג'וֹן בּוּל –
מָסָךְ בְּבַקָּשָּׁה
מקור: "נתן אלתרמן: פזמונים ושירי זמר [מילים בלבד] כרך ב" , הוצאת הקיבוץ המאוחד , תשל"ט , 80 –82
על הגרסה:  ארבע השורות הראשונות בבית נשמטו בספר, והושלמו על פי ארכיון משה וילנסקי ועל פי רישום מאיר נוי מהקלטת מינה ברן.

הקלטות (1)

שנת הקלטה: כנראה סוף שנות הארבעים

הקלטה מתוך תוכנית הרדיו "שאלה של טעם". מקור ההקלטה אינו ברור. 

תודה לאבי תדמור על מסירת ההקלטה.

על השיר

שיר הסיום של תוכנית מס' 7 של תיאטרון "לי לה לו", "מכירה כללית" (בכורה 25.6.1946). לפי התוכנייה, בהצגה ביצעו את השיר מינה ברן, ג'ני לוביץ, טובה פירון, אירה רוז'ינסקה וכל הלהקה.

השיר הוקלט כנראה פעמיים: בפי ג'ני לוביץ וטובה פירון, וכן בהקלטה בפי מינה ברן. בשתי ההקלטות לא נכלל הבית הראשון, והבית השלישי מקדים את השני.

הקלטת מינה ברן אינה בידינו, אך מאיר נוי רשם את הטקסט לפי שידורה בתוכנית הרדיו "שאלה של פעם" בתאריך 5.9.1992.

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים (1)

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם