הקטן
גופן
הגדל
גופן
יש לי טבע כזה
לי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל. מכיריי כבר יודעים זאת ידוע. הם רואים 'ת חותנתי ואומרים "לעזאזל, מוטל יש לו ממש עצבים של ברזל..." ואני- זה נעים לי לשמוע. אתמול נודניק אחד את הראש לי בלבל, אוי, משבע בערב עד שתיים מה? הרגתי אותו? ישמרני האל! לי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל.... רק חנקתי אותו בידיים. אם אשתי מתחילה בלשונה לגלגל שנחוץ לה מין כובע עם סרט, מטרטרת היא לי גם ביום גם בליל, אבל לי, רבותיי, עצבים של ברזל... מה אכפת לי שהיא מטרטרת... זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם, כך אצלי מסודר ובנוי ומותאם זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם. היא צועקת: נבל! היא צועקת לי: חם! ואני אז בנחת אומר לה: מדאם! לא, אינני נבל, ואינני נבזה, אבל לך לא יועיל שום דבר בעולם. יש לי טבע כזה. אורגניזם כזה- זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם 'תמול התחילו אליי הגובים להתגלגל, עשרים איש: מני כנסת עד טאבו. וכשבאה בסוף, עם פנקס, גברת פל, לא אמרתי לה כלום... עצבים של ברזל!- רק צעקתי: אינעל אבו אבו ובלילה חלמתי: הגיעו בתור הגובים: עשרים חבר'ה עם דגל. ומחייכים אלי: באנו לפשט את העור... ועונה אני: יופי... חכו בפרוזדור... תנו לי קודם לפשוט את הרגל. לי משכורת ישנה... לא גדולה... לא גדולה... היא נכנסת ביזע ודמע. אך לאן היא יוצאת? הנה זו שאלה! עד אשר מופיעים לי מסי ממשלה ופותרים לי את כל הפרובלמה. זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם, כך אצלי מסודר ובנוי ומותאם זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם. אוי מכל הכיסים זוחלים המיסים ואני מסתכל: זה נפלא, זה מקסים! ואני לעצר ולסתום מנסה אבל לא! לא יועיל שום דבר בעולם! זהו טבע כזה, אורגניזם כזה... זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם. אם תלך בעולם את הצדק לדרוש, את השער לארץ לפתוח, הם יראו לך קיר במשרד הקדוש ויאמרו לך: פליז, להכות את הראש... וגם זה, כמובן, לא בכוח. אם תביא הוכחות, נימוקים, סטיפן וייז, דקלרציות, עובדות, כתבי קודש, הם יקשיבו לך-יו אר רייט, ורי נחיס, ורי סורי... הצדק אתך, עד בלי דייס... כך ימים ושבוע וחודש. ושנים אתה כבר מנמק ומסביר, והראש הוא לך מנועע. הוא מסכים לך, כן, הוא מבין ומכיר, אבל יש בזה סוד, ידידי היקיר, והסוד הוא- אתה כבר יודע- זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם, כך אצלו מסודר ובנוי ומותאם. זה נכנס לו מפה יוצא לו משם- הוא איננו אשם, הוא מסכן, הוא אומלל, יען ככה נולד הוא וככה גדל, הוא איננו רשע, הוא איננו נבזה, הוא שומע קולך הנרדף בעולם, אבל יש לו, אחי, אורגניזם כזה- זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם
מילים: נתן אלתרמן
לחן: לא ידוע

לי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל.
מכיריי כבר יודעים זאת ידוע.
הם רואים 'ת חותנתי ואומרים "לעזאזל,
מוטל יש לו ממש עצבים של ברזל..."
ואני- זה נעים לי לשמוע.

אתמול נודניק אחד את הראש לי בלבל,
אוי, משבע בערב עד שתיים
מה? הרגתי אותו? ישמרני האל!
לי ישנם, רבותיי, עצבים של ברזל....
רק חנקתי אותו בידיים.

אם אשתי מתחילה בלשונה לגלגל
שנחוץ לה מין כובע עם סרט,
מטרטרת היא לי גם ביום גם בליל,
אבל לי, רבותיי, עצבים של ברזל...
מה אכפת לי שהיא מטרטרת...

זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם,
כך אצלי מסודר
ובנוי ומותאם
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם.
היא צועקת: נבל!
היא צועקת לי: חם!
ואני אז בנחת אומר לה: מדאם!
לא, אינני נבל,
ואינני נבזה,
אבל לך לא יועיל שום דבר בעולם.
יש לי טבע כזה. אורגניזם כזה-
זה נכנס לי מפה
ויוצא לי משם

'תמול התחילו אליי הגובים להתגלגל,
עשרים איש: מני כנסת עד טאבו.
וכשבאה בסוף, עם פנקס, גברת פל,
לא אמרתי לה כלום... עצבים של ברזל!-
רק צעקתי: אינעל אבו אבו

ובלילה חלמתי: הגיעו בתור
הגובים: עשרים חבר'ה עם דגל.
ומחייכים אלי: באנו לפשט את העור...
ועונה אני: יופי... חכו בפרוזדור...
תנו לי קודם לפשוט את הרגל.

לי משכורת ישנה... לא גדולה... לא גדולה...
היא נכנסת ביזע ודמע.
אך לאן היא יוצאת? הנה זו שאלה!
עד אשר מופיעים לי מסי ממשלה
ופותרים לי את כל הפרובלמה.
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם,
כך אצלי מסודר
ובנוי ומותאם
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם.
אוי מכל הכיסים
זוחלים המיסים
ואני מסתכל: זה נפלא, זה מקסים!
ואני לעצר ולסתום מנסה
אבל לא! לא יועיל שום דבר בעולם!
זהו טבע כזה, אורגניזם כזה...
זה נכנס לי מפה ויוצא לי משם.

אם תלך בעולם את הצדק לדרוש,
את השער לארץ לפתוח,
הם יראו לך קיר במשרד הקדוש
ויאמרו לך: פליז, להכות את הראש...
וגם זה, כמובן, לא בכוח.

אם תביא הוכחות, נימוקים, סטיפן וייז,
דקלרציות, עובדות, כתבי קודש,
הם יקשיבו לך-יו אר רייט, ורי נחיס,
ורי סורי... הצדק אתך, עד בלי דייס...
כך ימים ושבוע וחודש.

ושנים אתה כבר מנמק ומסביר,
והראש הוא לך מנועע.
הוא מסכים לך, כן, הוא מבין ומכיר,
אבל יש בזה סוד, ידידי היקיר,
והסוד הוא- אתה כבר יודע-
זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם,
כך אצלו מסודר
ובנוי ומותאם.
זה נכנס לו מפה יוצא לו משם-
הוא איננו אשם,
הוא מסכן, הוא אומלל,
יען ככה נולד הוא וככה גדל,
הוא איננו רשע,
הוא איננו נבזה,
הוא שומע קולך הנרדף בעולם,
אבל יש לו, אחי, אורגניזם כזה-
זה נכנס לו מפה ויוצא לו משם


 פרטים נוספים


על השיר

 מתוך תכנית מס' 3 של תיאטרון "לי לה לו" (בכורה: 29.5.1945). על פי "פזמונים ושירי זמר" כרך ב' עמ' 400 [לפי התוכנייה] המוזיקה לתכנית נכתבה בידי משה וילנסקי, הנרי וארס, ס[? שמואל?] פרשקו וא. פילצר. השיר לא הוקלט ככל הנראה. התווים אינם קיימים בספרייה הלאומית ובכלל זה לא בארכיונים של וילנסקי ופרשקו הנמצאים שם. הלחן לא נזכר ברשימות שערך משה וילנסקי וכנראה אינו פרי עטו.

נשמח לאיתור הלחן.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

שירים שלחנם אינו בידינו  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם