דחלילים ♫

בַּגּנָּה הַטַּל נוֹצֵץ
עַל הַצּוֹנֵן וְהַחַזֶּרֶת
וְדַחְלִיל בּוּל-גֹּלֶם-עֵץ,
לוֹ נִצָּב פֹּה לְמִשְׁמֶרֶת.

הוּא בַּחוּר פָּשׁוּט וָתַם,
אַךְ אֵינֶנּוּ עַם הָאָרֶץ.
לוּ הָיָה זֶה בֶּן-אָדָם,
הוּא הָיָה עַסְקָן בָּאָרֶץ.

יֵשׁ כָּמוֹהוּ לֹא מְעַט,
שֶׁעָלוּ כְּבָר הֶרָה-הֶרָה.
הֵם יוֹשְׁבִים בְּכָל מוֹסָד
וְרַק הוּא מַפְסִיד קַרְיֶרָה.

הוּא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת
צַיָּר, מַרְצֶה אוֹ בַּעַל-תֹּאַר.
יֵשׁ לוֹ כָּל הַמַּעֲלוֹת,
אֵין לוֹ רַק מַזָּל מִנֹּעַר.

וְלָכֵן אוֹמֵר לִי הַקָּהָל:
אַל נָא תְּסַפְּרִי פֹּה סִפּוּרִים.
זֶהוּ רַק דַּחְלִיל כָּזֶה אֻמְלָל,
לְהַפְחִיד בּוֹ אֶת הַצִּפֳּרִים.

יֵשׁ בּוֹ תֶּבֶן, יֵשׁ בּוֹ קַשׁ,
אֲבָל אֵין בּוֹ כָּל מַמָּשׁ,
אֵין הוּא יוֹשֵׁב-רֹאשׁ אֲפִלּוּ...
בְּקִצּוּר, מַמָּשׁ דַּחְלִיל הוּא.

וְלָכֵן עוֹמֵד הוּא כְּמוֹ חַי,
וְשׁוֹמֵר עַל גֶּזֶר וְעַל חַסָּה.
אַף כִּי, כְּרַבִּים מִמַּכָּרַי,
יֵש לוֹ רֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל קָלָוָסָה.

זֶהוּ רַק דַּחְלִיל, זֶה רַק דַּחְלִיל,
אֶת הַצִּפֳּרִים בּוֹ לְהַבְהִיל.

בַּחוּרוֹן מִתֵּל-אָבִיב,
בְּתִלְבֹּשֶׁת מְגֻנְדֶּרֶת,
פֹּה חִזֵּר אַחֲרַי סָבִיב,
כְּחוֹלֶה בְּמִין חַזֶּרֶת.

אָז אָמַרְתִּי לוֹ לְאַט:
אַל תִּתְקַע נָא בִּי עֵינַיִם.
יֵשׁ לִי כְּבָר דַּחְלִיל אֶחָד,
לָמָּה לִי, חַבִּיבִּי, שְׁנַיִם? (או: חֲבִיבִי)

בַּחוּרוֹת יֶשְׁנָן, בֻּבּוֹת,
עֲשׂוּיוֹת לְפִי הַסֶּרְיָה.
בְּעֵינַיִם בְּלִי גַבּוֹת,
הֵן יוֹרוֹת כְּאַרְטִילֶרְיָה.

אֶת יָפְיָן וּגְבוּרָתָן
מַבְלִיטוֹת הֵן בְּכָל סֶקְטוֹר,
כִּי חָתָן, חָתָן, חָתָן,
מְחַפְּשׂוֹת הֵן בִּפְּרוֹזֶ'קְטוֹר.

עֲלֵיהֶן אוֹמֵר לִי הַקָּהָל,
אֶת הַלָּלוּ אָנוּ מַכִּירִים:
זֶהוּ מִין דַּחְלִיל כָּזֶה אֻמְלָל,
לְהַפְחִיד בּוֹ אֶת הַבַּחוּרִים.

יֵשׁ בּוֹ תֶּבֶן, יֵשׁ בּוֹ קַשׁ,
אֲבָל אֵין בּוֹ כָּל מַמָּשׁ.
וְעַל הַבַּחוּרִים בְּנֵי-שַַׁחַת
זֶה מַפִּיל אֵימָה וּפַחַד.

אַךְ בִּמְקוֹם לָנוּס מִזֶּה בְּחִיל
הֵם רָצִים יָשָׁר אֵלָיו בְּלִי טְרוּנְיָה.
בְּיִחוּד, אָחִי, אִם לַדַּחְלִיל,
יֵשׁ אוּלַי בְּבֶּרְקְלִיס-בַּנְק נְדוּנְיָה.

זֶהוּ רַק דַּחְלִיל...

גַּם הַגֶּזֶר גַּם הַכְּרוּב
יִצְמְחוּ בְּאוֹר שָׁמַיִם.
וְיִתְּנוּ לְךָ כָּל טוּב,
אִם תַּשְׁקֶה אוֹתָם בְּמַיִם.

רַק הַיֶּרֶק הָאַנְגְּלִי
מַיִם לֹא שׁוֹתֶה, חֲמוּדִי.
הוּא צוֹמֵחַ לְהַפְלִיא
רַק עַל נֵפְט אִבְּן-סָעוּדִי.

שָׁם צוֹמֵחַ הַתִּלְתָּן
וְהַחַסָּה שָׁם פּוֹרֶצֶת,
וְהַסֵּפֶר הַלָּבָן
שָׁם עוֹמֵד כְּמוֹ מִפְלֶצֶת.

הוּא נִרְאֶה כְּאִלּוּ חַי,
רֹאשׁ וְגוּף וּמַּגָּפַיִם.
אַךְ כְּשֶׁקַּר, יְדִידַי,
כֵּן גַּם הוּא- אֵין לוֹ רַגְלַיִם.

סֵפֶר זֶה, יוֹדֵעַ הַקָּהָל,
הוּא שׁוֹנֶה מִיֶּתֶר הַסְּפָרִים,
זֶהוּ רַק דַּחְלִיל כָּזֶה אֻמְלָל,
לְהַפְחִיד בּוֹ אֶת הַצִּפֳּרִים.

יֵשׁ בּוֹ תֶּבֶן, יֵשׁ בּוֹ קַשׁ,
אֲבָל אֵין בּוֹ כָּל מַמָּשׁ.
הוּא אֲפִלּוּ כְּתִפְאֶרֶת
לֹא עוֹמֵד בִּפְנֵי בִּקֹּרֶת.

עֵת יִפֹּל הַסֵּפֶר הַלָּבָן,
אָנוּ נִשְׁמַרְנוּ לְמַזְכֶּרֶת,
אָנוּ נַעֲמִיד אוֹתוֹ בַּגַּן
שֶׁיִּשְׁמֹר עַל גֶּזֶר וְחַזֶּרֶת.

כִּי יִהְיֶה נָחוּץ לָנוּ דַּחְלִיל
אֶת הַצִּפֳּרִים בּוֹ לְהַבְהִיל.