הקטן
גופן
הגדל
גופן
דחלילים
בגינה הטל נוצץ על הצונן והחזרת ודחליל בול-גולם-עץ, לו ניצב פה למשמרת. הוא בחור פשוט ותם, אך איננו עם הארץ. לו היה זה בן-אדם, הוא היה עסקן בארץ. יש כמוהו לא מעט, שעלו כבר הרה-הרה. הם יושבים בכל מוסד ורק הוא מפסיד קריירה. הוא יכול היה להיות צייר, מרצה או בעל-תואר. יש לו כל המעלות, אין לו רק מזל מנוער. ולכן אומר לי הקהל: אל נא תספרי פה סיפורים . זהו רק דחליל כזה אומלל, להפחיד בו את הציפורים. יש בו תבן, יש בו קש, אבל אין בו כל ממש, אין הוא יושב-ראש אפילו... בקיצור, ממש דחליל הוא. ולכן עומד הוא כמו חי, ושומר על גזר ועל חסה. אף כי, כרבים ממכריי, יש לו ראש גדול של קלווסה. זהו רק דחליל, זה רק דחליל, את הציפורים בו להבהיל. בחורון מתל-אביב, בתלבושת מגונדרת, פה חיזר אחריי סביב, כחולה במין חזרת. אז אמרתי לו לאט: אל תתקע נא בי עיניים. יש לי כבר דחליל אחד, למה לי, חביבי, שניים? בחורות ישנן, בובות, עשויות לפי הסריה. בעיניים בלי גבות, הן יורות כארטילריה. את יופיין וגבורתן מבליטות הן בכל סקטור, כי חתן, חתן, חתן, מחפשות הן בפרוז'קטור. עליהן אומר לי הקהל, את הללו אנו מכירים: זהו מין דחליל כזה אומלל, להפחיד בו את הבחורים. יש בו תבן, יש בו קש, אבל אין בו כל ממש. ועל הבחורים בני-שחת זה מפיל אימה ופחד. אך במקום לנוס מזה בחיל הם רצים ישר אליו בלי טרוניה. בייחוד, אחי, אם לדחליל, יש אולי בברקליס-בנק נדוניה. זהו רק דחליל... גם הגזר גם הכרוב יצמחו באור שמים. ויתנו לך כל טוב, אם תשקה אותם במים. רק הירק האנגלי מים לא שותה, חמודי. הוא צומח להפליא רק על נפט אבן-סעודי. שם צומח התלתן והחסה שם פורצת, והספר הלבן שם עומד כמו מפלצת. הוא נראה כאילו חי, ראש וגוף ומגפים. אך כשקר, ידידיי, כן גם הוא- אין לו רגליים. ספר זה, יודע הקהל, הוא שונה מיתר הספרים, זהו רק דחליל כזה אומלל, להפחיד בו את הציפורים. יש בו תבן, יש בו קש, אבל אין בו כל ממש. הוא אפילו כתפארת לא עומד בפני ביקורת. עת ייפול הספר הלבן, אנו נשמרנו למזכרת, אנו נעמיד אותו בגן שישמור על גזר וחזרת. כי יהיה נחוץ לנו דחליל את הציפורים בו להבהיל.
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי

בגינה הטל נוצץ
על הצונן והחזרת
ודחליל בול-גולם-עץ,
לו ניצב פה למשמרת.

הוא בחור פשוט ותם,
אך איננו עם הארץ.
לו היה זה בן-אדם,
הוא היה עסקן בארץ.

יש כמוהו לא מעט,
שעלו כבר הרה-הרה.
הם יושבים בכל מוסד
ורק הוא מפסיד קריירה.

הוא יכול היה להיות
צייר, מרצה או בעל-תואר.
יש לו כל המעלות,
אין לו רק מזל מנוער.
ולכן אומר לי הקהל:
אל נא תספרי פה סיפורים .
זהו רק דחליל כזה אומלל,
להפחיד בו את הציפורים.

יש בו תבן, יש בו קש,
אבל אין בו כל ממש,
אין הוא יושב-ראש אפילו...
בקיצור, ממש דחליל הוא.

ולכן עומד הוא כמו חי,
ושומר על גזר ועל חסה.
אף כי, כרבים ממכריי,
יש לו ראש גדול של קלווסה.

זהו רק דחליל, זה רק דחליל,
את הציפורים בו להבהיל.

בחורון מתל-אביב,
בתלבושת מגונדרת,
פה חיזר אחריי סביב,
כחולה במין חזרת.

אז אמרתי לו לאט:
אל תתקע נא בי עיניים.
יש לי כבר דחליל אחד,
למה לי, חביבי, שניים?

בחורות ישנן, בובות,
עשויות לפי הסריה.
בעיניים בלי גבות,
הן יורות כארטילריה.

את יופיין וגבורתן
מבליטות הן בכל סקטור,
כי חתן, חתן, חתן,
מחפשות הן בפרוז'קטור.
עליהן אומר לי הקהל,
את הללו אנו מכירים:
זהו מין דחליל כזה אומלל,
להפחיד בו את הבחורים.

יש בו תבן, יש בו קש,
אבל אין בו כל ממש.
ועל הבחורים בני-שחת
זה מפיל אימה ופחד.

אך במקום לנוס מזה בחיל
הם רצים ישר אליו בלי טרוניה.
בייחוד, אחי, אם לדחליל,
יש אולי בברקליס-בנק נדוניה.
זהו רק דחליל...

גם הגזר גם הכרוב
יצמחו באור שמים.
ויתנו לך כל טוב,
אם תשקה אותם במים.

רק הירק האנגלי
מים לא שותה, חמודי.
הוא צומח להפליא
רק על נפט אבן-סעודי.

שם צומח התלתן
והחסה שם פורצת,
והספר הלבן
שם עומד כמו מפלצת.

הוא נראה כאילו חי,
ראש וגוף ומגפים.
אך כשקר, ידידיי,
כן גם הוא- אין לו רגליים.
ספר זה, יודע הקהל,
הוא שונה מיתר הספרים,
זהו רק דחליל כזה אומלל,
להפחיד בו את הציפורים.
יש בו תבן, יש בו קש,
אבל אין בו כל ממש.
הוא אפילו כתפארת
לא עומד בפני ביקורת.

עת ייפול הספר הלבן,
אנו נשמרנו למזכרת,
אנו נעמיד אותו בגן
שישמור על גזר וחזרת.

כי יהיה נחוץ לנו דחליל
את הציפורים בו להבהיל.


 פרטים נוספים


על השיר

 מתוך תכנית מס' 4 של תיאטרון "לי לה לו" "נא להציץ" (בכורה: 9.9.1945). לפי "פזמונים ושירי זמר" כרך ב', עמ' 400, את השיר ביצעה שושנה דמארי. ואולם, השיר כנראה מעולם לא הוקלט לא בביצועה ולא בשום ביצוע אחר.

כתב יד של התווים קיים בארכיון משה וילנסקי בספרייה הלאומית. אנו מקווים להביאם בשלב מאוחר יותר.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם