הקטן
גופן
הגדל
גופן
בן לעמא עניא
בֵּן לְעַמָּא עַנְיָא בִּמְדִינַת פּוֹלַנְיָה בַּגּוֹלָה הָרְחוֹקָה יְדָעוּנִי שָׁם צָרוֹת וּבֶכִי. אֲנִי עוֹדֵנִי נַעַר וּכְבָר טָעַמְתִּי צַעַר. כָּל צוֹרֵר וְשׂוֹנֵא רְדָפוּנִי וַיַּכּוּנִי לֶחִי. בִּדְמָעוֹת אָז רַצְתִּי חֲזָרָה אֶל אִמִּי צָעַקְתִּי לְעֶזְרָה – אַךְ אִמִּי, אִמִּי הַטְּהוֹרָה נִחַמְתַּנִי וְאָמְרָה: לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ וְעַל מָה מָרָה תָּהִימָה? יְהוּדִי נוֹלַדְתָּ - לֵךְ וּזְקֹף הַצַּוָּאר דַּרְכְּךָ קָדִימָה דַּרְכְּךָ תָּמִיד קָדִימָה שְׁמַע בְּנִי לְאִמָּא לֵךְ בְּשָׁלוֹם, אֵין דָּבָר. כָּרוֹז פִּתְאוֹם שָׁמַעְתִּי ָׁשָׁמַעְתִּי וְנִרְתַּעְתִּי: כָּל חָלוּץ יְהוּדִי, לֵךְ עֲבֹד בַּמִּשְׁטָרָה, בֶּן-חַיִל. אֶת הָרוֹבֶה לָקַחְתִּי עֲלֵי שִׁכְמִי הִנַּחְתִּי. עַל מִשְׁמַר הַבִּטָּחוֹן לְכָל אָסוֹן מוּכָן יוֹמָם וָלַיִל. בַּיּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ צוֹרֵב בַּמִּשְׁמָר וּבַלֵּילוֹת מִקֹּר בְּשָׂרִי סָמַר אַךְ עֲלֵי שִׁכְמִי טָפְחוּ לִי בְּאוֹן: שְׁמֹר חֲבִיבִי עַל עָרֵי צִיּוֹן! לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ... וְהִנֵּה רָעַם הָרַעַם בָּאוּנוּ יְמֵי הַזַּעַם הַשּׁוּעָלִים הַפִּרְאִיִּים הִתְנַפְּלוּ לִשְׁדֹּד וְגַם לִרְצֹחַ לְבַדִּי בַּקֶּרֶן שָׁמַרְתִּי עַל הַכֶּרֶם לָאוֹיֵב הָאַכְזָר לֹא נָתַתִּי לְהִשְׁתּוֹלֵל לִשְֹמֹחַ כַּדּוּרִים אָז עָפוּ כַּבָּרָד כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי מִכָּל צַד אַךְ הִזְדַּמֵּר עִם כָּל יְרִיָּה קוֹל אִמִּי הַיְּהוּדִיָּה: לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ... נֻפְּצוּ רַגְלַי בַּסֶּלַע כָּעֵת בְּבֵית הַכֶּלֶא אֵשֵׁב אָסוּר בִּכְבָלִים עִם כָּל רוֹצֵחַ וְעִם כָּל פּוֹשֵׁעַ. אֶל אִמִּי כָּתַבְתִּי: אִמָּא מְאוֹד עָיַפְתִּי כְּבָר אָמַרְתִּי נוֹאָשׁ לְעוֹלָם לֹא אִוָּשַׁע בַּחֻלְצָה הָאֲדֻמָּה כֹּה אֵרְדָה דּוּמָה אַךְ אִמִּי אֱלֵי הַבּוֹר שָׁלְחָה מִכְתָּב וְכָתוּב בּוֹ לֵאמֹר: לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ...בן לעמא עניא במדינת פולניה בגולה הרחוקה ידעוני שם צרות ובכי. אני עודני נער וכבר טעמתי צער. כל צורר ושונא רדפוני ויכוני לחי. בדמעות אז רצתי חזרה אל אימי צעקתי לעזרה - אך אימי, אימי הטהורה ניחמתני ואמרה: למה זה פחדת ועל מה מרה תהימה? יהודי נולדת לך וזקוף הצוואר דרכך קדימה דרכך תמיד קדימה שמע בני לאימא לך בשלום, אין דבר. כרוז פתאום שמעתי שמעתי ונרתעתי: כל חלוץ יהודי, לך עבוד במשטרה בן חייל. את הרובה לקחתי עלי שכמי הנחתי. על משמר הביטחון לכל אסון מוכן יומם וליל. ביום השמש צורב במשמר ובלילות מיקור בשרי סמר אך עלי שכמי טפחו לי באון: שמור חביבי על ערי ציון! למה זה פחדת... והנה רעם הרעם באונו ימי הזעם השּׁועלים הפראיים התנפלו לשׁדוד וגם לרצוח לבדי בקרן שמרתי על הכרם לאויב האכזר לא נתתי להשתולל לשמוח כדורים אז עפו כברד כדבורים סבוני מכל צד אך הזדמר עם כל ירייה קול אמי היהודייה: למה זה פחדת... נופצו רגלי בסלע כעת בבית הכלא אשב אסור בכבלים עם כל רוצח ועם כל פושע. אל אמי כתבתי: אמא מאוד עייפתי כבר אמרתי נואש לעולם לא איוושע בחולצה האדומה כה ארדה דומה אך אמי אלי הבור שלחה מכתב וכתוב בו לאמור: למה זה פחדת...

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: עמנואל הרוסי
לחן: עממי

בֵּן לְעַמָּא עַנְיָא
בִּמְדִינַת פּוֹלַנְיָה
בַּגּוֹלָה הָרְחוֹקָה
יְדָעוּנִי שָׁם צָרוֹת וּבֶכִי.

אֲנִי עוֹדֵנִי נַעַר
וּכְבָר טָעַמְתִּי צַעַר.
כָּל צוֹרֵר וְשׂוֹנֵא
רְדָפוּנִי וַיַּכּוּנִי לֶחִי.

בִּדְמָעוֹת אָז רַצְתִּי חֲזָרָה
אֶל אִמִּי צָעַקְתִּי לְעֶזְרָה –
אַךְ אִמִּי, אִמִּי הַטְּהוֹרָה
נִחַמְתַּנִי וְאָמְרָה:

לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ
וְעַל מָה מָרָה תָּהִימָה?
יְהוּדִי נוֹלַדְתָּ -
לֵךְ וּזְקֹף הַצַּוָּאר
דַּרְכְּךָ קָדִימָה
דַּרְכְּךָ תָּמִיד קָדִימָה
שְׁמַע בְּנִי לְאִמָּא
לֵךְ בְּשָׁלוֹם, אֵין דָּבָר.

כָּרוֹז פִּתְאוֹם שָׁמַעְתִּי
ָׁשָׁמַעְתִּי וְנִרְתַּעְתִּי:
כָּל חָלוּץ יְהוּדִי,
לֵךְ עֲבֹד בַּמִּשְׁטָרָה, בֶּן-חַיִל.

אֶת הָרוֹבֶה לָקַחְתִּי
עֲלֵי שִׁכְמִי הִנַּחְתִּי.
עַל מִשְׁמַר הַבִּטָּחוֹן
לְכָל אָסוֹן מוּכָן יוֹמָם וָלַיִל.

בַּיּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ צוֹרֵב בַּמִּשְׁמָר
וּבַלֵּילוֹת מִקֹּר בְּשָׂרִי סָמַר
אַךְ עֲלֵי שִׁכְמִי טָפְחוּ לִי בְּאוֹן:
שְׁמֹר חֲבִיבִי עַל עָרֵי צִיּוֹן!

לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ...

וְהִנֵּה רָעַם הָרַעַם
בָּאוּנוּ יְמֵי הַזַּעַם
הַשּׁוּעָלִים הַפִּרְאִיִּים הִתְנַפְּלוּ
לִשְׁדֹּד וְגַם לִרְצֹחַ

לְבַדִּי בַּקֶּרֶן
שָׁמַרְתִּי עַל הַכֶּרֶם
לָאוֹיֵב הָאַכְזָר לֹא נָתַתִּי
לְהִשְׁתּוֹלֵל לִשְֹמֹחַ

כַּדּוּרִים אָז עָפוּ כַּבָּרָד
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי מִכָּל צַד
אַךְ הִזְדַּמֵּר עִם כָּל יְרִיָּה
קוֹל אִמִּי הַיְּהוּדִיָּה:

לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ...

נֻפְּצוּ רַגְלַי בַּסֶּלַע
כָּעֵת בְּבֵית הַכֶּלֶא
אֵשֵׁב אָסוּר בִּכְבָלִים
עִם כָּל רוֹצֵחַ וְעִם כָּל פּוֹשֵׁעַ.

אֶל אִמִּי כָּתַבְתִּי:
אִמָּא מְאוֹד עָיַפְתִּי
כְּבָר אָמַרְתִּי נוֹאָשׁ
לְעוֹלָם לֹא אִוָּשַׁע

בַּחֻלְצָה הָאֲדֻמָּה
כֹּה אֵרְדָה דּוּמָה
אַךְ אִמִּי אֱלֵי הַבּוֹר
שָׁלְחָה מִכְתָּב וְכָתוּב בּוֹ לֵאמֹר:

לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ...
בן לעמא עניא
במדינת פולניה
בגולה הרחוקה
ידעוני שם צרות ובכי.

אני עודני נער
וכבר טעמתי צער.
כל צורר ושונא
רדפוני ויכוני לחי.

בדמעות אז רצתי חזרה
אל אימי צעקתי לעזרה -
אך אימי, אימי הטהורה
ניחמתני ואמרה:

למה זה פחדת
ועל מה מרה תהימה?
יהודי נולדת
לך וזקוף הצוואר
דרכך קדימה
דרכך תמיד קדימה
שמע בני לאימא
לך בשלום, אין דבר.

כרוז פתאום שמעתי
שמעתי ונרתעתי:
כל חלוץ יהודי,
לך עבוד במשטרה בן חייל.

את הרובה לקחתי
עלי שכמי הנחתי.
על משמר הביטחון
לכל אסון מוכן יומם וליל.

ביום השמש צורב במשמר
ובלילות מיקור בשרי סמר
אך עלי שכמי טפחו לי באון:
שמור חביבי על ערי ציון!

למה זה פחדת...

והנה רעם הרעם
באונו ימי הזעם
השּׁועלים הפראיים התנפלו
לשׁדוד וגם לרצוח

לבדי בקרן
שמרתי על הכרם
לאויב האכזר לא נתתי
להשתולל לשמוח

כדורים אז עפו כברד
כדבורים סבוני מכל צד
אך הזדמר עם כל ירייה
קול אמי היהודייה:

למה זה פחדת...

נופצו רגלי בסלע
כעת בבית הכלא
אשב אסור בכבלים
עם כל רוצח ועם כל פושע.

אל אמי כתבתי:
אמא מאוד עייפתי
כבר אמרתי נואש
לעולם לא איוושע

בחולצה האדומה
כה ארדה דומה
אך אמי אלי הבור
שלחה מכתב וכתוב בו לאמור:

למה זה פחדת...


 פרטים נוספים


לפי בת-עמי זמירי

בֵּן לָאָמָה הָעֲנִיָּה, בִּמְדִינַת פּוֹלָנִיָּה
בַּגּוֹלָה הָרְחוֹקָה יְדָעוּנִי שָׁם צָרוֹת וָבֶכִי
אֲנִי עוֹדֵנִי נַעַר וּכְבָר טָעַמְתִּי צַעַר
כָּל צוֹרֵר וְשׂוֹנֵא רְדָפַנִי וַיַּכֵּנִי לֶחִי.

בִּדְמָעוֹת אָז רַצְתִּי חֲזָרָה
אֶל אִמִּי צָעַקְתִּי לְעֶזְרָה
אַךְ אִמִּי, אִמִּי הַטְּהוֹרָה
נִחַמַּתְנִי בְּאָמְרָה:

"לָמָּה זֶה פָּחַדְתָּ וְעַל מַה בָּרַחְתָּ הֵנָּה?
יְהוּדִי נוֹלַדְתָּ, לֵךְ וּזְקֹף הַצַּוָּאר!
דַּרְכְּךָ קָדִימָה, דַּרְכְּךָ תָּמִיד קָדִימָה,
שְׁמַע בְּנִי לְאִמָּא, לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֵין דָּבָר."

וְהִנֵּה הִרְעִים הָרַעַם, הֵחֵלּוּ יְמֵי הַזַּעַם
הַשּׁוּעָלִים הַפְּרָאִים הִתְנַפְּלוּ לִשְׁדֹּד וְגַם לִרְצֹחַ

כַּדּוּרִים אָז עָפוּ כַּבָּרָק
כִּדְבוֹרִים סַבּוּנִי מִכָּל צַד
אַךְ עֲלֵי שִׁכְמִי טָפְחוּ לִי בְּאוֹן:
"שְׁמֹר חֲבִיבִי עַל הָרֵי צִיּוֹן".

לָמָּה זֶה...
בן לאמה הענייה, במדינה פולניה
בגולה הרחוקה ידעוני שם צרות ובכי
אני עודני נער וכבר טעמתי צער
כל צורר ושונא רדפני ויכני לחי.

בדמעות אז רצתי חזרה
אל אמי צעקתי לעזרה
אך אמי, אמי הטהורה
נחמתני באמרה:
"למה זה פחדת ועל מה ברחת הנה?
יהודי נולדת, לך וזקוף הצואר.
דרכך קדימה, דרכך תמיד קדימה,
שמע בני לאמא, לך לשלום אין דבר".

והנה הרעים הרעם, החלו ימי הזעם
השועלים הפראים התנפלו לשדוד וגם לרצוח

כדורים אז עפו כברק
כדבורים סבוני מכל צד
אך עלי שכמי טפחו לי באון:
"שמור חביבי על הרי ציון".

למה זה...


נוסח חיים משה

בֵּן לָאֻמָּה הָעֲנִיָּה
בִּמְדִינַת פּוֹלַנְיָה
בַּגּוֹלָה הָרְחוֹקָה
מְצָאוּנִי שָׁם צָרוֹת וּבֶכִי
וַאֲנִי עוֹדֶנִּי נַעַר
וּכְבָר טָעַמְתִּי צַעַר
כָּל צוֹרֵר וְרוֹדֵף
רְדָפוּנִי וַיַּכּוּנִי לֶחִי
בִּדְמָעוֹת אָז רַצְתִּי חֲזָרָה
אֶת אִמִּי קָרָאתִי לְעֶזְרָה
אוֹי אִמִּי אִמִּי הַיְּהוּדִיָּה
נִחֲמַתְנִי וְאָמְרָה
לָמָּה זֶה בָּגַדְתָּ
וְעַל מָה מָרַדְתָּ
שְׁמַע בְּנִי לְאִמְּךָ
לֵך וּזְקֹף אֶת הַצַּוָּאר
הַלֵּב וְהַנְּשָׁמָה
רָחוֹק רָחוֹק בְּפּוֹלַנְיָה
הוּא הִפְלִיג בָּאֳנִיָּה
לְהָבִיא לוֹ נָכְרִיָּה
בן לאומה הענייה
במדינת פולנייה
בגולה הרחוקה
מצאוני שם צרות ובכי
ןאני עודני נער
וכבר טעמתי צער
כל צורר ורודף
רדפוני ויכוני לחי

בדמעות אז רצתי חזרה
את אמי קראתי לעזרה
אוי אמי אמי היהודייה
ניחמתני ואמרה

למה זה בגדת
ועל מה מרדת
שמע בני לאמך
לך וזקוף את הצוואר

הלב והנשמה
רחוק רחוק בפולנייה
הוא הפליג באנייה
להביא לו נכרייה


 פרטים נוספים
ביצוע: טל דקל, ישי ריבו
שנת הקלטה: 11.9.2014
מקור: ערב השקה לספר "מחתרות במאסר"

מתוך "ציון הלא תשאלי", תקליטור DVD שניתן להשיג במוזיאון הלח"י.



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: בת-עמי זמירי
שנת הקלטה: 17.12.1991
נכלל בתקליטור: הלילות בכנען

יסוד המעלה, 17.12.91.
הקליט: יעקב מזור



פתיחה בנגן חיצוני

הקלטת זמרדע
ביצוע: אריה אורי
שנת הקלטה: 19.6.1991
מקור: הספרייה הלאומית
על השיר

"בן לעמא עניא" = בן לעם העני, בארמית. הנוסחים האחרים הם שיבושים. 

החוקר והמוסיקולוג יעקב מזור (בדברים שמסר לזֶמֶרֶשֶׁת באפריל 2016):

צפורה בן שחר שלחה אליי את השיר מודפס על "דפון" קטן מקרטון בן שני דפים (4 עמודים), גודלו כ-7 על 12 ס"מ [ראו להלן צילום שהגיע אלינו ממקור אחר – זֶמֶרֶשֶׁת]. בעמוד הראשון, מתחת לכתובת "מקדש לשמחה חינקיס", נרשם בעפרון וחוזק בעט שחור "אסיר ממעורעות [!] אב תרפ"ט". [ההערה הזו אינה מופיעה בצילום שבידינו – זֶמֶרֶשֶׁת]

צפורה עלתה ארצה יחד עם אחיה, מיכאל קופל, בשנת 1925. מיכאל, שהיה חבר הנוער העובד ולאחר מכן שירת בש"י ובהגנה, מסר לה את הדפון בהיותה נערה כבת 13, וציווה עליה לשמור עליו, שכן לפי דבריו הבריטים אסרו על זמרת השיר. ייתכן וזו הסיבה לכך שהשיר היה מוכר רק לחוג מצומצם בגליל.

במכתבה אליי כללה צפורה פרטים על שמחה חינקיס. בהסתמך על פרטים אלה ובצירוף פרטים שמצאתי במאמר ביקורת של ההיסטוריון בני מוריס על ספרו של הלל כהן תרפ"ט: שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי, אני מביא בקצרה את סיפורו של חינקיס:

שמחה חינקיס נולד ב-1907 ברובנה. שם שיחק בקבוצת הכדורגל "מאיאך". אחרי שהצטרף לתנועת "השומר הצעיר", חבַר לקבוצת "חשמונאים" של מכבי רובנה. אחרי עלייתו בשנת 1925 המשיך לשחק כדורגל בקבוצות "הכוח" ואחר ב"הפועל".

בשנת 1927 נענה לקריאת המוסדות בארץ והתגייס למשטרה הבריטית. לפי אליהו הכהן, כאשר הגן על תחנת המשטרה במאורעות תרפ"ט, מנע התקפה נוספת בהתקפת נגד שיזם. ב-25 באוגוסט 1929, לאחר רצח ארבעה חברי ה"הגנה" בידי פורעים ערבים באבו כביר ויום לאחר הטבח בחברון, חינקיס, בראש חוליה של אנשי הגנה, פרץ לבית ערבי ליד יפו וירה למוות בחמישה מיושביו, שלושה גברים ושתי נשים.

מפקד המשטרה ביפו, הקצין ריגס, הוא שאסר אותו ומסרו לדין באשמת רצח. במשפטו טען חינקיס שרדף אחרי הרוצחים אחרי שאחד מאנשי ה"הגנה" מת בזרועותיו. חינקיס נידון לתלייה, אך עונשו הומר למאסר של 10 שנים עם עבודת פרך, וב-1936 שוחרר.

גם על פי שתי עדויות המוקלטות בארכיון הצליל הלאומי (אריה אורי ושמעון פלמן), השיר קשור לפרשה שבה היה מעורב שוטר יהודי בשם חינקיס, אשר התנקש בחיי ערבים, נידון למוות וזוכה. 

קראו עוד על חינקיס:


המוסיקולוג יעקב מזור מספר על מקור הלחן (אפריל 2016):

גרסה של הלחן התפרסמה כניגון חסידי ע"י אידלזון עוד בטרם הותאם לו שירו של עמנואל הרוסי (ב"ספר השירים", קבץ חדש 1922, עמ' 94, מס' 16, וכן בשינויים קלים, בספרו על המוסיקה היהודית 1927, עמ' 426, מס' 18, הוא כלול כאחד מניגוני הדבקות, שם, עמ' 420). גרסה נוספת פרסם שמואל זלמנוב בספר הניגונים (כרך א', מס' 126). לפי חסידי חב"ד, הלחן היה שגור בפי ר' לוי יצחק שניאורסון, אבי הרבי האחרון מלובביץ. גרסה חלקית של הלחן נמנית עם שירי העלייה השנייה (ראו "משירי העלייה השנייה", שפירא 1948, עמ' 49, מס' 111).

מהשוואת הלחן של השיר, כפי שפורסם בדפון, לפרסומי הניגון החסידי מתברר ללא ספק כי הגרסה שהכיר עמנואל הרוסי הייתה דומה יותר בשני קטעיה הראשונים לאחת מאלה שרשם אידלזון, למעט הצלילים המושרים עם המילים "בגולה הרחוקה" בקטע הראשון ועם ההברות "אל אמי צ(עקתי)" ומילות ההמשך "אך אמי" עד סוף הבית, ששונו כתוצאה מההתאמה, או שהיו שונים בגרסה שהכיר הרוסי. לעומת זאת הלחן של הפזמון קרוב ביותר לגרסה של זלמנוב. ושוב: ייתכן שעמנואל הרוסי הכיר גרסה שהייתה שונה בכמה פרטים משלושת הגרסאות החסידיות שהתפרסמו בכתובים.

האזינו לביצוע מודרני של הניגון באתר חב"ד אינפו (תודה למשה לינק). יעקב מזור מוסיף כי הן אצל זלמנוב והן בהקלטה הזו יש קטע נוסף שאינו בשיר של הרוסי ואחריו שרים שוב את הקטע השלישי. לאמור במקום המבנה א-ב-ג (כמו בשיר של הרוסי) מקובל גם הנוסח א-ב-ג-ד-ג (כמו בביצוע ואצל זלמנוב).


האזינו לביצוע חיים משה בנוסח המשובש "בן לאומה" הכולל גם חלק נוסף הנראה ממקור שונה הן במלים הן בלחן, ובעקבותיו באותו נוסח ישי לוי (שיר ראשון במחרוזת, בלי החלק הנוסף). ל"בן לאומה" גם ביצוע של להקת השובלים. 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.

מילים ותווים

מילות השיר ותווי השיר כפי שנדפסו – כנראה לראשונה – בשנת 1930, בהוצאת "מוסיקה ארצישראלית", תל-אביב. (תודה לזאב גולן)








תווים






© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם