ראשון לציון

העתקת מילות השיר

לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ וְעוֹד נִלָּחֵמָה, (2) בְּיֶשַׁע עֶלְיוֹן יָדֵנוּ רוֹמֵמָה. (2) לַחֲסוֹת מֵחֲמַת הֶעָרִיצִים נִלְחַמְנוּ בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה לִפְנֵי אַחֵינוּ כַּחֲלוּצִים וּמִבְּלִי חֶרֶב שְׁלוּפָה. מַזְמֵרוֹת הָיוּ חַרְבוֹתֵינוּ, קַרְדּוֹם וּמַעְצָד – רְמָחִים, וּפֹה בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ⁠ תָּעִינוּ כַּנִּדָּחִים. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ ... וּפֹה בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבָה בָּאנוּ אֶל אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, וּמִבְּלִי דֶּרֶךְ וּנְתִיבָה רָחוֹק מִמֶּנוּ יְשׁוּעָה, בֵּין חוֹחִים, נְחָשִׁים וּפְתָנִים שָׁם בְּשָׁאוֹן הִתְגַּלְגָּלוּ, וּבְנֵי עֲרָב הַדֵּדָנִים עוֹבְרֵי דֶּרֶך שָׁלָלוּ. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... בְּכָל זֹאת לֹא נָפַל לִבֵּנוּ⁠ וַנִּקְרַב אֶל הַמְּלָאכָה. נָטַעְנוּ, עָדַרְנוּ כְרָמֵינוּ, וַאדֹנָי צִוָּה הַבְּרָכָה! עַתָּה, הֶאָח בְּמוֹשָׁבְתֵנוּ⁠ הָיְתָה לָנוּ הָרְוָחָה, שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵין פֶּרֶץ גַּם אֵין צְוָחָה. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... בִּמְקוֹם לְפָנִים קוֹל יְלֵיל יְעוֹרֵר שׁוּעָל בָּחֳרָבוֹת לָרוֹב, עַתָּה בַחַלּוֹן יְשׁוֹרֵר הוֹדוּ לַאדֹנָי כִּי טוֹב. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת כְרָמֵינוּ, בּוֹצְרִים, זִכְרוּ נִבְצֹרָה, וְטֶרֶם נִדְרֹך עֲנָבֵינוּ, אַחַת, אַחַי, עוֹד נִזְכֹּרָה: לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... פֹּה קֻבָּרוּ אֲבוֹתֵינוּ, וּמִִשִּׁקּוּי עַצְמוֹתָם הֵן יָנְקוּ שָׁרְשֵׁי גְּפָנֵינוּ, מִלְּשַׁד לֵח כִּלְיוֹתָם. וְנִשְׁתֶּה וְנִרְוֶה דַּם עֲנָבִים, דַּם כִּלְיוֹת אֲבוֹתֵינוּ, דַּם גִּבּוֹרִים וּרְהָבִים, דָּמָם יָבֹא קִרְבֵּנוּ. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ... זִכְרוּ, הוֹדוּ לְחֵי עוֹלָמִים, בּוֹרֵא גְּוִיּוֹת וּנְפָשִׁים, הַשּׁוֹלֵחַ לָנוּ גְּשָׁמִים לְמוֹגֵג אֶת תַּלְמֵי רָשִׁים. יוֹאֵל אֱלֹהֵי שָׁמַיִם הָרִיק לָנוּ בִּרְכָּתוֹ⁠ לִבְנוֹת חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְכַפֵּר עַמּוֹ וְאַדְמָתוֹ. לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ...לחמנו לחמנו ועוד נילחמה 2 בישע עליון ידנו רוממה 2 לחסות מחמת העריצים נלחמנו במלחמת תנופה לפני אחינו כחלוצים ומבלי חרב שלופה מזמרות היו חרבותינו קרדום ומעצד רמחים ופה בארץ אבותינו⁠ תעינו כנידחים לחמנו לחמנו ופה בארץ תלאובה באנו אל ארץ לוא זרועה ומבלי דרך ונתיבה רחוק מימנו ישועה בין חוחים נחשים ופתנים שם בשאון התגלגלו ובני ערב הדדנים עוברי דרך שללו לחמנו לחמנו בכל זואת לוא נפל ליבנו⁠ ונקרב אל המלאכה נטענו עדרנו כרמינו וה ציוה הברכה עתה האח במושבתנו⁠ היתה לנו הרוחה שלום ושלוה ברחובותינו אין פרץ גם אין צוחה לחמנו לחמנו במקום לפנים קול יליל יעורר שועל בחורבות לרוב עתה בחלון ישורר הודו לה כי טוב בשנה הזואת כרמינו בוצרים זכרו נבצורה וטרם נדרוך ענבינו אחת אחי עוד נזכורה לחמנו לחמנו פה קוברו אבותינו ומישיקוי עצמותם הן ינקו שרשי גפנינו מלשד לח כליותם ונשתה ונרוה דם ענבים דם כליות אבותינו דם גיבורים ורהבים דמם יבוא קרבנו לחמנו לחמנו זכרו הודו לחי עולמים בורא גויות ונפשים השולח לנו גשמים למוגג את תלמי רשים יואל אלוהי שמיים הריק לנו ברכתו⁠ לבנות חרבות ירושליים לכפר עמו ואדמתו לחמנו לחמנו
מילים: נפתלי הרץ אימבר
לחן: ליאון איגלי
כתיבה: 1886

לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ וְעוֹד נִלָּחֵמָה, (2)
בְּיֶשַׁע עֶלְיוֹן יָדֵנוּ רוֹמֵמָה. (2)

לַחֲסוֹת מֵחֲמַת הֶעָרִיצִים
נִלְחַמְנוּ בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה
לִפְנֵי אַחֵינוּ כַּחֲלוּצִים
וּמִבְּלִי חֶרֶב שְׁלוּפָה.
מַזְמֵרוֹת הָיוּ חַרְבוֹתֵינוּ,
קַרְדּוֹם וּמַעְצָד – רְמָחִים,
וּפֹה בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ⁠
תָּעִינוּ כַּנִּדָּחִים.
לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ ...

וּפֹה בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבָה
בָּאנוּ אֶל אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה,
וּמִבְּלִי דֶּרֶךְ וּנְתִיבָה
רָחוֹק מִמֶּנוּ יְשׁוּעָה,
בֵּין חוֹחִים, נְחָשִׁים וּפְתָנִים
שָׁם בְּשָׁאוֹן הִתְגַּלְגָּלוּ,
וּבְנֵי עֲרָב הַדֵּדָנִים
עוֹבְרֵי דֶּרֶך שָׁלָלוּ.
לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ...

בְּכָל זֹאת לֹא נָפַל לִבֵּנוּ⁠
וַנִּקְרַב אֶל הַמְּלָאכָה.
נָטַעְנוּ, עָדַרְנוּ כְרָמֵינוּ,
וַאדֹנָי צִוָּה הַבְּרָכָה!
עַתָּה, הֶאָח בְּמוֹשָׁבְתֵנוּ⁠
הָיְתָה לָנוּ הָרְוָחָה,
שָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ,
אֵין פֶּרֶץ גַּם אֵין צְוָחָה.
לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ...

בִּמְקוֹם לְפָנִים קוֹל יְלֵיל יְעוֹרֵר
שׁוּעָל בָּחֳרָבוֹת לָרוֹב,
עַתָּה בַחַלּוֹן יְשׁוֹרֵר
הוֹדוּ לַאדֹנָי כִּי טוֹב.
בַּשָּׁנָה הַזֹּאת כְרָמֵינוּ,
בּוֹצְרִים, זִכְרוּ נִבְצֹרָה,
וְטֶרֶם נִדְרֹך עֲנָבֵינוּ,
אַחַת, אַחַי, עוֹד נִזְכֹּרָה:
לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ...

פֹּה קֻבָּרוּ אֲבוֹתֵינוּ,
וּמִִשִּׁקּוּי עַצְמוֹתָם
הֵן יָנְקוּ שָׁרְשֵׁי גְּפָנֵינוּ,
מִלְּשַׁד לֵח כִּלְיוֹתָם.
וְנִשְׁתֶּה וְנִרְוֶה דַּם עֲנָבִים,
דַּם כִּלְיוֹת אֲבוֹתֵינוּ,
דַּם גִּבּוֹרִים וּרְהָבִים,
דָּמָם יָבֹא קִרְבֵּנוּ.
לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ...

זִכְרוּ, הוֹדוּ לְחֵי עוֹלָמִים,
בּוֹרֵא גְּוִיּוֹת וּנְפָשִׁים,
הַשּׁוֹלֵחַ לָנוּ גְּשָׁמִים
לְמוֹגֵג אֶת תַּלְמֵי רָשִׁים.
יוֹאֵל אֱלֹהֵי שָׁמַיִם
הָרִיק לָנוּ בִּרְכָּתוֹ⁠
לִבְנוֹת חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
לְכַפֵּר עַמּוֹ וְאַדְמָתוֹ.
לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ...
לחמנו לחמנו ועוד נילחמה 2
בישע עליון ידנו רוממה 2

לחסות מחמת העריצים
נלחמנו במלחמת תנופה
לפני אחינו כחלוצים
ומבלי חרב שלופה
מזמרות היו חרבותינו
קרדום ומעצד רמחים
ופה בארץ אבותינו⁠
תעינו כנידחים
לחמנו לחמנו

ופה בארץ תלאובה
באנו אל ארץ לוא זרועה
ומבלי דרך ונתיבה
רחוק מימנו ישועה
בין חוחים נחשים ופתנים
שם בשאון התגלגלו
ובני ערב הדדנים
עוברי דרך שללו
לחמנו לחמנו

בכל זואת לוא נפל ליבנו⁠
ונקרב אל המלאכה
נטענו עדרנו כרמינו
וה ציוה הברכה
עתה האח במושבתנו⁠
היתה לנו הרוחה
שלום ושלוה ברחובותינו
אין פרץ גם אין צוחה
לחמנו לחמנו

במקום לפנים קול יליל יעורר
שועל בחורבות לרוב
עתה בחלון ישורר
הודו לה כי טוב
בשנה הזואת כרמינו
בוצרים זכרו נבצורה
וטרם נדרוך ענבינו
אחת אחי עוד נזכורה
לחמנו לחמנו

פה קוברו אבותינו
ומישיקוי עצמותם
הן ינקו שרשי גפנינו
מלשד לח כליותם
ונשתה ונרוה דם ענבים
דם כליות אבותינו
דם גיבורים ורהבים
דמם יבוא קרבנו
לחמנו לחמנו

זכרו הודו לחי עולמים
בורא גויות ונפשים
השולח לנו גשמים
למוגג את תלמי רשים
יואל אלוהי שמיים
הריק לנו ברכתו⁠
לבנות חרבות ירושליים
לכפר עמו ואדמתו
לחמנו לחמנו



על השיר

 מתוך מאמרו של אליהו הכהן "'חלוצים עברתם לפני אחיכם': שירי ראשון לציון של נפתלי הרץ אימבר" בתוך הבלוג של דוד אסף "עונג שבת" (התפרסם ב10.11.2017):

[זהו] השיר השני של אימבר על ראשון לציון [והוא] כולל שישה בתים כפולים שמסתיימים בפזמון חוזר. זהו היחיד מבין שירי ראשון לציון של אימבר שהולחן והושר. לפי מועד ההלחנה אפשר לקבוע כי גם שיר זה נכתב בשנת תרמ"ו, אף כי מועד פרסומו הראשון בדפוס הוא ב-1907. משום מה לא נדפס שיר זה באף אחד מספרי שיריו של אימבר וגם לא באסופות מאוחרות של כתביו ושיריו (רבי בנימין [עורך], נפתלי הרץ אימבר, כתבים, תרפ"ט; דב סדן [עורך], כל שירי נפתלי הרץ אימבר, הוצאת מרדכי ניומן, תל אביב 1950).

ניתן לשער כי לצורך הלחנת השיר נטל אימבר את שירו הראשון על המושבה, תמצת את תוכנו, שיפר את סגנונו וצמצם את ממדיו לכדי מחצית. בפועל, הוא כתב נוסח חדש לחלוטין, שעשה שימוש בביטויים שהיו כבר בשיר הראשון. וכך לקח אימבר את השורה 'אחי, לחמתם גם עוד תילחמו', ובשינוי קל שיבץ אותה בשיר החדש כפזמון חוזר, שמושר אחרי כל בית כפול: 'לָחַמְנוּ, לָחַמְנוּ וְעוֹד נִלָּחֵמָה, בְּיֶשַׁע עֶלְיוֹן יָדֵנוּ רוֹמֵמָה'.

שיר זה, כמו 'האח, ראשון לציון' ו'תפילה לשלום הנדיב' שחיבר הנער אריה שליט באותה שנה, ובהם עסקנו ברשימות קודמות, נוגן והושר בערבי הזמר שהתקיימו בביתם של יוסף וברתה פיינברג. שני בני הזוג היטיבו לנגן על ה'פיאנו' אך במיוחד הקסימו את אימבר צלילי נגינתה של ברתה ('ברתיושה'). בתום חליבת הפרות, לאחר שירד הערב על המושבה, נהגה ברתה להתיישב ליד הפסנתר, וכשהיא מוקפת בצעירי המושבה הנעימה בנגינתה על קלידי הפסנתר את ביצועי הבכורה של השירים החדשים שהלחין ליאון איגלי. הדי הצלילים הגיעו כמעט אל כל בית במושבה הקטנה, שתושביה המעטים היו גאים בכך שהשירה הארץ-ישראלית החדשה עושה את צעדיה הראשונים אצלם, בראשון לציון.

גם כאן, מורכבותו המוזיקלית של הלחן גרמה לכך שברבות הימים הוא נשכח. צלילי השיר לא נחשפו עד כה והוא מעולם לא הוקלט או שודר, למעט הקלטה פרטית אחת ויחידה שערכתי ב-1975 ובה תיעדתי את צלילי השיר מפי מיודענו זרובבל חביב, יליד ראשון לציון (1894), שאת קולו שמענו בהקלטת ה'תפילה לשלום הנדיב'. למרות גילו המופלג הפליא זרובבל לזכור את הלחנים השונים של כל בתי השיר. זו הייתה 'הקלטת הצלה' של ממש, שברגע האחרון הצילה שיר זמר ארץ-ישראלי חלוצי מהיעלמות ושקיעה בתהום הנשייה.

ההקלטה בפי זרובבל חביב מוטמעת במאמר של אליהו הכהן וזמינה גם כאן.
 

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

סיפור שיר  

משירי הראשונים בראשון לציון
ישראל שליטא על השירים "לחמנו לחמנו" ו"האח ראשון לציון"

"הלחנים של הזמירות הללו לא נלקחו מן המוכן כפי שהיה מקובל אז – על מנת להתאימם לטקסט החדש – אלא חוברו במכוון למילות הפיוטים האלה, אך זהותם של מחברי הלחנים לא נשמרה, ואף ישישי ראשון לציון לא ידעו לקבוע אל נכון מי הוא אשר חיברם [אליהו הכהן זיהה את המלחין איגלי לפי מקורות כתובים – זֶמֶרֶשֶׁת]. אמנם, בלחנים עצמם אינה מתגלה מקוריות מוסיקתית [כך במקור] כל שהיא; הם מהווים מעין תערובת של שירה אוקראינית קוזאקית מתובלת בלחני מארשים צבאיים רוסיים וניגוני חסידים רק יחד. אולם ובכל זאת, השירים האלה היו שגורים בפי תושבי המושבה והיו מושרים בלהט רב במשך שנים רבות. אך משום מה לא הרחיבו אל מחוץ לגבולם, ולא כל שכן אל מחוץ לארץ ישראל. קשה לקבוע את הסיבה לכך: אפשר שתוכן המילים הידהד באוזני יהודי הגולה כמליצי יתר על המידה וכרחוק מן המציאות של הימים ההם, ואולי נתעכבה הנפיצה באשמת המלודיה המסורבלת. אולם משמעותם ההיסטורית של החרוזים האלה וחשיבותם הפנימית כרקע ועילה לביטוי מוסיקתי-יהודי חדש ו"מעפיל" יעלה לאין שיעור, כאשר נְעַמֵּת את אלה מול זמירות העוני והדלות, או הפזמונים החדורים חוסר ישע ואפס תקווה, שהיו  שגורים בפי יהודי התפוצות בזמן ההוא [...] או אף אם נקביל אותם לעומת החרוזים הנרגשים אשר השמיע צונזער בשנות התשעים של המאה הקודמת על סבלות הגוף והנפש אשר עברו על המהגרים היהודיים באמריקה. [...] הלחנים המודפסים בזה [מובאים תווים במקור] הם חלק מכל המוסיקה של השיר – לכל בית חובר לחן מיוחד. את המלודיות רשמתי לפני למעלה מעשרים שנה מפי הישיש דב חביב-לובמן מראשוני ראשון לציון ובנו זרובבל אשר זכר עדיין את השירים מימי ילדותו.

מתוך "המוסיקה היהודית ויוצריה", 1960, הוצאת יהושע צ'צ'יק, עמ' 217-262. הערה: הדברים מובאים כלשונם עם מעט שינויי כתיב ביחס למקור (טאכסט, מאלודיה).

תגיות




עדכון אחרון: 18.06.2023 15:11:20


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: