מילים

הַיּוֹם הֶחְלַטְנוּ לְזַמְּרֵנוּ (?) בְּנִגּוּן,
אֶת זֶה הַשֶּׁלֶט הַקָּטָן וְרַב הַתֹּכֶן.
מִלִּים תְּמִימוֹת אוּלַי:
"הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן!"
אֲבָל בְּעֶצֶם בַּעֲלוֹת עָבָר אָרֹךְ הֵן.

כִּי צֹרֶךְ אֵין אוּלַי לִהְיוֹת לְפִילוֹסוֹף
כְּדֵי לוֹמַר שֶׁהַפְּרוֹגְרֶס צוֹעֵד בְּחַיִל
לְאֹרֶךְ דֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֵין לָהּ רֹאשׁ וָסוֹף,
אַךְ תִּקּוּנִים יֵשׁ בָּהּ מִבֹּקֶר וְעַד לַיִל.

יֵשׁ וּבְתוֹך שְׁאוֹן הַשִּׁכְלוּלִים, בַּחוּץ וּפְנִימָה,
כְּבָר לֹא בָּרוּר לַחֲכָמִים וְלַנְּבוֹנִים
מַה בְּקִצּוּר מַפְרִיעַ לַתְּנוּעָה קָדִימָה-
הַקִּלְקוּלִים, חַבִּיבִּי, אוֹ הַתִּקּוּנִים... (או אולי חֲבִיבִי?)

אֶת תִּקּוּנוֹ תָּמִיד חִפֵּשׂ אָדָם בַּפֶּרֶךְ,
אֲבָל כַּיּוֹם זֶה מַעְגַּל-קְסָמִים הָגוּן:
כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁ"הַתִּקּוּן הוּא עוֹד בַּדֶּרֶךְ"
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹד "הַדֶּרֶךְ בְּתִּקּוּן"!

זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן:
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן.
כִּי לָאָדָם אוֹמְרִים: אֶת הַקִּיטוֹר הִמְצֵאתָ,
אֶת הַמְּכוֹנִית, וְהַחַשְׁמָל וְהָרַקֶּטָה,
אַךְ מַה יּוֹעִילוּ הַשִּׁכְלוּל וְהַמִּכּוּן
כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ הַתִּקּוּן...
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
כָּאֵלֶּה הַמִּלִּים,
כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן:
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן!

אֲנִי מַבִּיט בָּךְ, רַעֲיָתִי הַמְּתוּקָה,
וְשׁוּב מַרְגִּישׁ, כִּי לְבָבִי כְּמוֹ נוֹלַד רַק.
נָסְעוּ שְׁנוֹתֵינוּ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה,
אַךְ הַתְּנוּעָה, חֲבָל, הִיא בְּכִוּוּן אֶחָד רַק...

אֶת הַפִּקּוּחַ כְּבָר בִּטְּלוּ כִּמְעַט עַד קֵץ
וְלאֹ אוֹמַר אִם זֶה מָתוֹק אוֹ זֶה מָלוּחַ,
אַךְ לַבְּעָלִים כְּדַאי בְּכָל-זֹאת לְיַעֵץ
לֹא לְהָסִיר מִן הַנָּשִׁים אֶת הַפִּקּוּחַ.

מֵעַסְקָנִים וּמִשְּׁלִיחִים פֹּה יֵשׁ רֹב נַחַת
כִּי לִנְסִיעֹות, בַּמְּטוֹסִים וּבַסְּפִינָה,
אֶת נְשֵׁיהֶם דַּוְקָא זוֹכְרִים הֵמָּה לָקַחַת,
אֲבָל אֶת מִי הֵם שׁוֹכְחִים?- אֶת הַמְּדִינָה.

אֶת עִנְיָנוֹ וְאֶת עַצְמוֹ רוֹאֶה, בְּעֶרֶךְ,
כָּל חוּג וּפֶלֶג וְכָל אוֹרֵחַ לֹא-חָנוּן
וְשׁוֹכְחִים שֶׁאָנוּ עוֹד יַחְדָו בַּדֶּרֶךְ
שֶׁנּוֹסָף עַל כָּךְ- הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן.

זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
כָּאֵלֶּה הַמִּלִּים, כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן:
"זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן!"
אֵין דּוֹהֲרִים תָּמִיד כְּחֵץ וָקֶלַע- אֶלָּא-
שׁוֹקְעִים בַּחוֹל, מוֹשְׁכִים בָּעוֹל, חוֹתְרִים בַּסֶּלַע,
אַךְ אִם שׁוֹמְרִים עַל הַתַּכְלִית וְהַכִּוּוּן,
עוֹבְרִים בְּסֵדֶר אֶת הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן.
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן,
כַּזֶּהוּ הַנִּגּוּן:
זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן...

בִּבְּרוֹנְקְס וּבְּרוּקְלִין צִיּוֹנִים יֵשׁ הֲגוּנִים,
אַךְ לַעֲלוֹת הֵם לֹא חוֹשְׁבִים, כִּי יֵשׁ פִּיק בֶּרֶךְ.
כִּי לֹא גָּמַרְנוּ עוֹד אֶת כָּל הַתִּקּוּנִים
וּקְצָת יוֹתֵר מִדַּי אָבָק עוֹד יֵשׁ בַּדֶּרֶךְ.

גַּם הָאֶזְרָח לְמוּל כָּל צוּק וְאֶבֶן-נֶגֶף
מַרְבֶּה עֵצוֹת בִּמְדִינִיּוּת וְכַלְכָּלָה,
אַךְ לִפְעָמִים, בִּמְקוֹם לָתֵת עֵצָה מִנֶּגֶד,
פָּשׁוּט כְּדַאי לִדְחֹף קְצָת אֶת הָעֲגָלָה.

בְּכָל מִכְשׁוֹל יֵשׁ גַּם עִכּוּב, אֲבָל גַּם שַׁנְסָה.
זֶה לֹא חָלָק וְזַךְ כַּשֶּׁמֶן לְטִגּוּן,
אֲבָל כֻּלָּנוּ בְּאוֹתָהּ הַדִּילִיזַ'נְסָה-
וְחוּץ מִזֶּה, זְהִירוּת- הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן!

זְהִירוּת, הַדֶּרֶךְ בְּתִקּוּן...
מקור: "נתן אלתרמן: פזמונים ושירי זמר [מילים בלבד] כרך ב" , הוצאת הקיבוץ המאוחד , תשל"ט , 206 –209

הקלטות (1)

0:00 0:00
שנת הקלטה: 12.6.2020
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

ביצוע הפזמון בלבד.

על השיר

שיר הנושא לתכנית מס' 30 של תיאטרון לי לה לו, "זהירות הדרך בתיקון" (בכורה: 31.10.1953). ככל הידוע השיר לא הוקלט באופן מקצועי מעולם וגם הלחן לא נדפס. כתב היד חסר בארכיון מרדכי אולרי נוז'יק שבארכיון המוזיקה באוניברסיטת תל אביב. פנינה פרנקל, בתו של מלחין השיר מרדכי אולרי נוז'יק, הצילה את לחן הפזמון שאותו אצרה בזכרונה, אך לחן הבית עדיין אבוד.

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם