מילים
א. זְקַנְקַנִּי הֲדָרִי
לוּ תִּהְיֶה לִי בָּרִיא
לוּ תִּגְדַּל וְתִפְרַח וְתַצְלִיחַ
כִּי עַסְקָן צִבּוּרִי
בְּלִי זָקָן צִבּוּרִי
שׁוּם טוֹבָה לַצִּבּוּר לֹא יַצְמִיחַ
כִּי יוּבָא לִי עִנְיָן,
אִם גָּדוֹל אִם קָטָן
אֶתְיַעֵץ בַּזָּקָן, אֲמַשְׁמֵשׁ בּו
אַל נָא אַל יְדִידִי
תִּסְתַּכֵּל בַּזְּקַנְקַן
הִסְתַּכֵּל נָא בְּמַה, מַה שֶּׁיֵשׁ בּוֹ
הוּא עוֹזֵר לִי בַּכֹּל,
מִין כֹּחַ יֵשׁ בּוֹ
פְּסִיכוֹלוֹגִי וְגַם פוֹטוֹגֵנִי
לִפְעָמִים אֲנוֹכִי
בְּעַצְמִי מִתְבַּיֵּשׁ
הַזָּקָן הוּא פִּקֵּחַ מִמֶּנִּי
פזמון:
גַּם נְעָרִים, גַּם יְשִׁישִׁים
הַקִּנְאָה בָּהֶם תִּלְהַט
זְקָנִי כְּעֵדֶר תְּיָשִׁים
שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד
בְּנוֹת צִיּוֹן מִכָּל חַלּוֹן
תְּנוֹפֵפְנָה בְּיָדָן
כְּתַפּוּחַ בֵּין עֲצֵי הַגַּן
כֵּן אֲנִי בַּזָּקָן
ב. הַזָּקָן, רַבּוֹתַי,
מְסֻכָּן רַבּוֹתַי
אֶת דְּרָכָיו מִי מֵבִין וְיוֹדֵעַ
הוּא צוֹמֵחַ לֹא רַק
עַל חֶלְקַת לְחָיַי
אֶלָּא גַּם עַל תּוֹרות וְאִידֵיאוֹת
[אולי צ"ל היחיד: עַל תּוֹרָה וְאִידֵיאָה]
מְזַמֵּר הָעוֹלָם
מִזְמוֹרוֹ הַיָּשָׁן
עַל שָׁלוֹם וּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם
לְמִזְמוֹר הַשָּׁלוֹם
אוֹיָה, יֵשׁ כְּבָר זָקָן
אַךְ מַדּוּעַ עוֹד אֵין לוֹ רַגְלַיִם?
גַּם אֶצְלֵנוּ יֶשְׁנָם
עִנְיָנִים עֲדִינִים
וְתָכְנִית יְדוּעָה וּמְהֻלֶּלֶת
אַךְ בְּעוֹד בָּהּ שׁוֹקְלִים
אַךְ בְּעוֹד בָּהּ דָּנִים
הִיא בֵּינָתַיִם זַָקָן מְגַדֶּלֶת
פזמון: גַּם נְעָרִים גַּם יְשִׁישִׁים...
ג. הַכָּבוֹד, רַבּוֹתַי
לֹא אֵלָיו אֶתְכַּוֵּן
לֹא אֲנִי אֶדְרְשֶנּוּ בְּכֹחַ
אֶלָּא מַה? הַזָּקָן
כִּי רָאוּי הַמִּסְכֵּן
עַל סַנְטֵר שֶׁל מִינִיסְטֶר לִצְמֹחַ
אַךְ יָבוֹא עוֹד הַיּוֹם
לֹא רָחוֹק הוּא מִכָּאן
יִשְׂרָאֵל דַּרְכֵיהֶם יְתַקֵּנוּ
אָז נִשְׁכַּב בַּזָּקָן וְנָקוּם בַּזָּקָן
וְנִחְיֶה בַּזָּקָן אֶת חַיֵּינוּ
כִּי יָבוֹאוּ לִשְׁאֹל
מַה פָּעַלְתִּי אֲנִי
אֶכְעַס וְאֶצְעַק: עַם הָאָרֶץ
אַל נָא בִּי תִּסְתַּכֵּל,
תִּסְתַּכֵּל בִּזְקָנִי
גַּם אֲנִי מְיַעֵר אֶת הָאָרֶץ
פזמון: גַּם נְעָרִים...
לוּ תִּהְיֶה לִי בָּרִיא
לוּ תִּגְדַּל וְתִפְרַח וְתַצְלִיחַ
כִּי עַסְקָן צִבּוּרִי
בְּלִי זָקָן צִבּוּרִי
שׁוּם טוֹבָה לַצִּבּוּר לֹא יַצְמִיחַ
כִּי יוּבָא לִי עִנְיָן,
אִם גָּדוֹל אִם קָטָן
אֶתְיַעֵץ בַּזָּקָן, אֲמַשְׁמֵשׁ בּו
אַל נָא אַל יְדִידִי
תִּסְתַּכֵּל בַּזְּקַנְקַן
הִסְתַּכֵּל נָא בְּמַה, מַה שֶּׁיֵשׁ בּוֹ
הוּא עוֹזֵר לִי בַּכֹּל,
מִין כֹּחַ יֵשׁ בּוֹ
פְּסִיכוֹלוֹגִי וְגַם פוֹטוֹגֵנִי
לִפְעָמִים אֲנוֹכִי
בְּעַצְמִי מִתְבַּיֵּשׁ
הַזָּקָן הוּא פִּקֵּחַ מִמֶּנִּי
פזמון:
גַּם נְעָרִים, גַּם יְשִׁישִׁים
הַקִּנְאָה בָּהֶם תִּלְהַט
זְקָנִי כְּעֵדֶר תְּיָשִׁים
שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד
בְּנוֹת צִיּוֹן מִכָּל חַלּוֹן
תְּנוֹפֵפְנָה בְּיָדָן
כְּתַפּוּחַ בֵּין עֲצֵי הַגַּן
כֵּן אֲנִי בַּזָּקָן
ב. הַזָּקָן, רַבּוֹתַי,
מְסֻכָּן רַבּוֹתַי
אֶת דְּרָכָיו מִי מֵבִין וְיוֹדֵעַ
הוּא צוֹמֵחַ לֹא רַק
עַל חֶלְקַת לְחָיַי
אֶלָּא גַּם עַל תּוֹרות וְאִידֵיאוֹת
[אולי צ"ל היחיד: עַל תּוֹרָה וְאִידֵיאָה]
מְזַמֵּר הָעוֹלָם
מִזְמוֹרוֹ הַיָּשָׁן
עַל שָׁלוֹם וּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם
לְמִזְמוֹר הַשָּׁלוֹם
אוֹיָה, יֵשׁ כְּבָר זָקָן
אַךְ מַדּוּעַ עוֹד אֵין לוֹ רַגְלַיִם?
גַּם אֶצְלֵנוּ יֶשְׁנָם
עִנְיָנִים עֲדִינִים
וְתָכְנִית יְדוּעָה וּמְהֻלֶּלֶת
אַךְ בְּעוֹד בָּהּ שׁוֹקְלִים
אַךְ בְּעוֹד בָּהּ דָּנִים
הִיא בֵּינָתַיִם זַָקָן מְגַדֶּלֶת
פזמון: גַּם נְעָרִים גַּם יְשִׁישִׁים...
ג. הַכָּבוֹד, רַבּוֹתַי
לֹא אֵלָיו אֶתְכַּוֵּן
לֹא אֲנִי אֶדְרְשֶנּוּ בְּכֹחַ
אֶלָּא מַה? הַזָּקָן
כִּי רָאוּי הַמִּסְכֵּן
עַל סַנְטֵר שֶׁל מִינִיסְטֶר לִצְמֹחַ
אַךְ יָבוֹא עוֹד הַיּוֹם
לֹא רָחוֹק הוּא מִכָּאן
יִשְׂרָאֵל דַּרְכֵיהֶם יְתַקֵּנוּ
אָז נִשְׁכַּב בַּזָּקָן וְנָקוּם בַּזָּקָן
וְנִחְיֶה בַּזָּקָן אֶת חַיֵּינוּ
כִּי יָבוֹאוּ לִשְׁאֹל
מַה פָּעַלְתִּי אֲנִי
אֶכְעַס וְאֶצְעַק: עַם הָאָרֶץ
אַל נָא בִּי תִּסְתַּכֵּל,
תִּסְתַּכֵּל בִּזְקָנִי
גַּם אֲנִי מְיַעֵר אֶת הָאָרֶץ
פזמון: גַּם נְעָרִים...
מקור:
"נתן אלתרמן: פזמונים ושירי זמר [מילים בלבד] כרך א"
, הוצאת הקיבוץ המאוחד
, תשל"ז
, 91
–93
על השיר
שיר מתוך תכנית מ"ד של תיאטרון "המטאטא" - "היינו כחולמים" (בכורה: 30.11.1937).
הלחן אבוד. נשמח לקבלו.
עדות שהשיר זומר גם בפי העם היא שאותר בפנקס שירים פרטי של שולה לביאל.
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.