מילים
תוכן רגיש
הַמְּנַהֵל אָמַר בְּיוֹם בָּהִיר:
בִּתִּי, הִנָּךְ כִּמְעַט בּוֹגֶרֶת
וְכֵן שְׁגִיאָה גְּדוֹלָה זֹאת מִצִּדִּי
שֶׁלְּנַגֵּן אֵינֵךְ לוֹמֶדֶת
וּמֵהַיּוֹם וָהָלְאָה, יַלְדָּתִי
לָךְ סְטוּדְיוּם חָמוּר סִדַּרְתִּי
לְלִמּוּדִים בָּאֳמָנוּת הַזֹּאת
מוֹרֶה לִנְגִינָה קִבַּלְתִּי
וּבָא הַמַּסְטְרוֹ הַצָּעִיר
וּבִזְמַן הַשִּׁעוּרִים אַתָּה... תָה...
תָ... תָ... תָ... תָ... תָ...
תָ... תָ... תָ... גַּם
לְלַטֵּף הִסְפִּיק אוֹתָהּ
הַמַּסְטְרוֹ הוּא בָּחוּר יָפֶה הָיָה
וְנִשְׁמָתוֹ כֻּלָּהּ תִּפְאֶרֶת
עֵינָיו כְּחֻלּוֹת, תְּמִימוֹת, נֶאֱמָנוֹת
בָּהֶן הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת
מַחְשְׁבוֹתָיו לִצְלִיל הַמַּנְגִּינָה
הִתְרוֹמְמוּ עַד הַשָּׁמַיִם
לְאוֹר יָרֵחַ עִם בַּת הַמְּנַהֵל
יָשְׁבוּ בַּגַּן שְׁלוּבֵי יָדַיִם
הַיַּלְדָּה כֹּה מְאֻשָּׁרָה
כִּי הַמַּסְטְרוֹ אוֹהֵב אוֹתָהּ
תָ... תָ... תָ... תָ...
וּבְיוֹם בָּהִיר בָּרַח אִתָּה
בְּחֶדֶר מְרֹהָט קָטָן גָּרוּ
הַתַּאֲוָה בַּלֵּיל בּוֹעֶרֶת
הַמְּנַהֵל חִפֵּשׂ יָמִים, שָׁבוּעוֹת
עַד שֶׁמָּצָא אֶת הַגְּבֶרֶת
צָעַק, אִיֵּם וְהִתְרַגֵּז - לַשָּׁוְא
כִּי הַתְּשׁוּבָה: לֹא תַּפְחִידֵנִי!
לַמַּסְטְרוֹ לְבַסּוֹף הִצִּיעַ הוּא
חֲמֵשׁ מֵאוֹת פוּנְט פָלַסְטִינִי
הַזֶּה בְּגַאֲוָה עָנָה:
בְּאַהֲבָה נָמוּת אִתָּה
תָ... תָ... תָ... תָ...
וּבְעַד אֶלֶף לָא"י הֶחְזִיר אוֹתָהּ.
בִּתִּי, הִנָּךְ כִּמְעַט בּוֹגֶרֶת
וְכֵן שְׁגִיאָה גְּדוֹלָה זֹאת מִצִּדִּי
שֶׁלְּנַגֵּן אֵינֵךְ לוֹמֶדֶת
וּמֵהַיּוֹם וָהָלְאָה, יַלְדָּתִי
לָךְ סְטוּדְיוּם חָמוּר סִדַּרְתִּי
לְלִמּוּדִים בָּאֳמָנוּת הַזֹּאת
מוֹרֶה לִנְגִינָה קִבַּלְתִּי
וּבָא הַמַּסְטְרוֹ הַצָּעִיר
וּבִזְמַן הַשִּׁעוּרִים אַתָּה... תָה...
תָ... תָ... תָ... תָ... תָ...
תָ... תָ... תָ... גַּם
לְלַטֵּף הִסְפִּיק אוֹתָהּ
הַמַּסְטְרוֹ הוּא בָּחוּר יָפֶה הָיָה
וְנִשְׁמָתוֹ כֻּלָּהּ תִּפְאֶרֶת
עֵינָיו כְּחֻלּוֹת, תְּמִימוֹת, נֶאֱמָנוֹת
בָּהֶן הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת
מַחְשְׁבוֹתָיו לִצְלִיל הַמַּנְגִּינָה
הִתְרוֹמְמוּ עַד הַשָּׁמַיִם
לְאוֹר יָרֵחַ עִם בַּת הַמְּנַהֵל
יָשְׁבוּ בַּגַּן שְׁלוּבֵי יָדַיִם
הַיַּלְדָּה כֹּה מְאֻשָּׁרָה
כִּי הַמַּסְטְרוֹ אוֹהֵב אוֹתָהּ
תָ... תָ... תָ... תָ...
וּבְיוֹם בָּהִיר בָּרַח אִתָּה
בְּחֶדֶר מְרֹהָט קָטָן גָּרוּ
הַתַּאֲוָה בַּלֵּיל בּוֹעֶרֶת
הַמְּנַהֵל חִפֵּשׂ יָמִים, שָׁבוּעוֹת
עַד שֶׁמָּצָא אֶת הַגְּבֶרֶת
צָעַק, אִיֵּם וְהִתְרַגֵּז - לַשָּׁוְא
כִּי הַתְּשׁוּבָה: לֹא תַּפְחִידֵנִי!
לַמַּסְטְרוֹ לְבַסּוֹף הִצִּיעַ הוּא
חֲמֵשׁ מֵאוֹת פוּנְט פָלַסְטִינִי
הַזֶּה בְּגַאֲוָה עָנָה:
בְּאַהֲבָה נָמוּת אִתָּה
תָ... תָ... תָ... תָ...
וּבְעַד אֶלֶף לָא"י הֶחְזִיר אוֹתָהּ.
על השיר
מתוך תוכנייה של תיאטרון "התוכי" משנת 1929. את התוכנייה ובה השיר איתר אבישי ליוביץ' בתוך ארכיון תיאטרון "הקומקום" באוניברסיטת תל אביב.
איות הכותרת בפרסום הדפוס: דו... רא... מי... פה... סול...
הלחן אבוד.
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.