אבא נלחם לחופש ♫

יוֹם וָלַיְלָה.
יוֹרִים וְיוֹרִים.
אֲפִלּוּ אִמָּא חָדְלָה לִבְכּוֹת.
רַק פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְּרִים
וְעֵינֶיהָ הָיוּ רַכּוֹת.

אִמָּא אָמְרָה:
– הַנְס, בּוֹא נָא, שֵׁבָה.
שֵׁב עַל בִּרְכַּי. אַתָּה יֶלֶד טוֹב.
לוּ הָיִיתָ כָּעֵת בֶּן שֶׁבַע
הָיִיתָ יוֹצֵא עִם אַבָּא לָרְחוֹב.

הַנְס אֶת רֹאשׁוֹ הִטְמִין בֵּין יָדֶיהָ
וְהָרֹאשׁ חָשַׁב מַחְשָׁבָה קְטַנָּה:
– מַה לַּעֲשׂוֹת... נְחַכֶּה... מִי יוֹדֵעַ
אוּלַי זֶה יִמָּשֵׁךְ עוֹד חֲצִי שָׁנָה!

יוֹם וָלַיְלָה.
יוֹרִים וְיוֹרִים.
אֲפִלּוּ הַנְס חָדַל לִשְׁמֹעַ.
בַּחוּץ דָּהֲרוּ סוּסִים שְׁחֹרִים,
שְׁנַיִם קְטַנִּים וְאֶחָד גָּבוֹהַּ.

הַסּוּסִים הַקְּטַנִּים
צָהֲלוּ כִּשְׂטָנִים
וְהַסּוּס הַגָּדוֹל
הִתְנוֹדֵד וַיִּפֹּל.

כָּעֵת הָיוּ בַּחֶדֶר שְׁלֹשָׁה.
הַנְס וְאִמָּא וְאָדָם פָּצוּעַ.
הַמְּנוֹרָה פִּרְפְּרָה. גָּבְרָה וְחָלְשָׁה.
וּפִתְאוֹם כָּבְתָה כְּאִלּוּ נִפְּצוּהָ.

אָז הָאִישׁ אָמַר לְאִמָּא כָּךְ:
– הֶחָצֵר נִכְבְּשָׁה וְהַבַּיִת נִלְקַח.
הָיִינוּ מֵאָה. הַיֶּתֶר הֵיכָן?
זִכְרִי נָא אֶת שְׁמִי – אֲנִי פֶּטֶר פְרַנְץ.

וְדַי.
וּבַחוּץ יוֹרִים וְיוֹרִים.
אֲפִלּוּ אִמָּא לֹא רָצְתָה לִבְכּוֹת.
רַק פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים
וְעֵינֶיהָ הָיוּ רַכּוֹת.

*
אִמָּא, הַגִּידִי מַדּוּעַ
אַתְּ כֹּה אִמַּצְתִּינִי לְחֵיק?
מַדּוּעַ הָאִישׁ הַפָּצוּעַ
מַבִּיט וּמַבִּיט וְשׁוֹתֵק?

פָּנָיו לֹא דּוֹמִים לִפְנֵי אַבָּא
כִּי אַבָּא צָעִיר וְיָפֶה.
בְּשֵׁשׁ מִדֵּי עֶרֶב הָיָה בָּא
וְאַתְּ מְכִינָה לוֹ קָפֶה.

וְהוּא מוֹשִׁיבֵנִי עַל בֶּרֶךְ –
עֲלִי נַדְנֵדָה... מַטָּה, רוֹם!
סַפֵּר-נָא לִי הַנְסִי, סַפֵּר אֵיךְ
הִרְגַּזְתָּ אֶת אִמָּא הַיּוֹם...

כָּעֵת הוּא אֵינֶנּוּ, דַּי אִמָּא.
אַתְּ כֹּה אִמַּצְתִּינִי לְחֵיק!..
הִנֵּה כְּבָר שַׁחֲרִית הֶאְדִּימָה
וְזֶה עוֹד מַבִּיט וְשׁוֹתֵק...

בַּבֹּקֶר דָּפַק בֶּן-אָדָם עַל הַדֶּלֶת.
שָׁאַל:
– פֹּה גָּרִים הָאֵם וְהַיֶּלֶד?
– כֵּן.
– אַבָּא שָׁלַח אֶת בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה
לְאִמָּא, לְהַנְסִי וְלַנַּדְנֵדָה.

וְאַבָּא אָמַר עוֹד לִפְנֵי אֲשֶׁר מֵת:
– סַפְּרוּ נָא לְהַנְסִי אֶת כָּל הָאֱמֶת,
אִמְרוּ לוֹ כִּי רַק בִּשְׁבִילוֹ, בֵּן יַקִּיר,
כָּרַעְתִּי לִפֹּל בְּגַבִּי אֶל הַקִּיר.

‏אֲנִי אֲהַבְתִּיהוּ אֶת הַנְסִ הַשּׁוֹבָב,
לָכֵן לֹא בָּרַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו,
לָכֵן הֶאֱמַנְתִּי – לֵיל אֹפֶל הוֹלֵךְ,
‏אַךְ הוּא בִּשְׁבִיל הַנְסִ לֹא לָעַד יִמָּשֵׁךְ.
‏
אָז חָשַׁב לוֹ הַנְסִי מַחְשָׁבָה קְטַנָּה:
– אוּלַי זֶה יִמָּשֵׁךְ עוֹד כַּחֲצִי שָׁנָה...
‏אֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל. בֶּן שֶׁבַע סוֹף כָּל סוֹף.
וּכְשֶׁיֵּצְאוּ כֻּלָּם אֵצֵא גַּם כֵּן לָרְחוֹב.

אָז בָּא הַיּוֹם.
וְשֶׁקֶט.
אֵין יוֹרִים.
אֲפִלּוּ אִמָּא לֹא יָכְלָה לִבְכּוֹת.
רַק פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים
וְעֵינֶיהָ הָיוּ רַכּוֹת.

אַבָּא אָמַר עוֹד לִפְנֵי שֶׁהוּא מֵת
סַפְּרוּ לוֹ לְהַנְזִי אֶת כָּל הָאֱמֶת
סַפְּרוּ לוֹ כִּי רַק בִּשְׁבִילוֹ בֵּן יַקִּיר
כָּרַעְתִּי לִפֹּל בְּגַבִּי אֶל הַקִּיר

אָז חָשַׁב לוֹ הַנְזִי מַחְשָׁבָה קְטַנָּה
אוּלַי זֶה יִמָּשֵׁךְ כָּכָה עוֹד חֲצִי שָׁנָה
אֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל אָז, בֶּן שֶׁבַע סוֹף כָּל סוֹף
וּכְשֶׁיֵּצְאוּ כֻּלָּם אֵצֵא גַּם כֵּן לָרְחוֹב