מילים

עֶרֶב טוֹב רַבּוֹתַי! זֶהוּ "כָּל הָרוּחוֹת",
וַאֲנִי אֵינִי אַינְשְׁטֵין. שְׁמִי: רוֹזִין.
אַךְ מֻתָּר לִפְעָמִים גַּם לְקוֹמִיק לִהְיוֹת...
אֵיךְ לוֹמַר זֹאת? נֹאמַר נָא: סֶרְיוֹזִי...

אַל תֹּאמְרוּ, רַבּוֹתַי: אֵיךְ לָצוֹן תַּחֲמֹד
וְהָעֵת - עֵת אַלְבַּנְיָה וּפְּרָג הִיא! -
אֵין דָּבָר! אִם הַכֹּל טְרָגִי־קוֹמִי מְאֹד,
הֵן מֻתָּר לִי לִהְיוֹת קוֹמִי־טְרָגִי.

לֹא תָּמִיד הַנִּבְזוּת הִיא בְּגֶדֶר נִבְזוּת:
וְיֶשְׁנוֹ גַם כִּעוּר שֶׁבַּיֹּפִי.
זֶה נִרְאֶה כְּאַבְּסוּרְד, אוֹ תּוֹרַת הַיַּחֲסוּת,
אִם לוֹמַר בְּסִגְנוֹן פִילוֹסוֹפִי.

לְמָשָׁל: הַשֵּׁמוֹת, הִגָּיוֹן שֶׁל שָׂפָה!
וְעַל כָּךְ חֲכָמִים כְּבָר הִזְהִירוּ:
לֹא כָּל טוֹבָה – טוֹבָה! לֹא כָּל יָפָה – יָפָה;
וּפְלוֹנִי שְׁמוֹ אַרְיֵה - וַחֲזִיר הוּא.

אוֹ יֵשׁ פֹּעַל "לָצֵאת". הוּא מוּבָן מֵאֵלָיו.
אַךְ כַּמָּה יַחֲסִיּוּת עַל כָּל צַעַד:
יֵשׁ יוֹצֵא... לַחָפְשִׁי, יֵשׁ יוֹצֵא... מִכֵּלָיו.
יֵשׁ, חָלִילָה, יוֹצֵא... מִן הַדַּעַת.

אוֹ הַפֹּעַל "חָזוֹר". הַמִּלָה חֲשׁוּבָה! -
אַךְ סְתוּמָה כְּ"בֵין מַעֲרִיב לְמִנְחֶה".
יֵשׁ חוֹזֵר... עַל פְּתָחִים. יֵשׁ חוֹזֵר... בִּתְשׁוּבָה.
אַךְ אֲבוֹי אִם חוֹזֵר הוּא... מִמִּינְכֶן.

אַף בַּפֹּעַל "פָּשׁוֹט" יֵשׁ גַּם חֹשֶׁךְ גַּם אוֹר, -
זֶה מֻשָּׂג דִּיאַלֶקְטִי שֶׁל הֶגֶל:
יֵשׁ פּוֹשֵׁט... אֶת הַיָּד. יֵשׁ פּוֹשֵׁט... אֶת הָעוֹר.
יֵשׁ חָלִילָה, פּוֹשֵׁט... אֶת הָרֶגֶל.

אוֹ - מָשָׁל, אֵיךְ הוֹפְכִים הַקְּלָלוֹת לְבְרָכוֹת. -
זֶה עִנְיָן עַד מְאֹד דֶּלִִיקֵטִי...
אִם אָמַר לְךְ אִישׁ: "לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת!"
אֵיךְ הֵגַבְתָּ עַל כָּךְ? הֵן יָדַעְתִּי:

אָז הִרְבַּצְתָּ, אָחִי, בְּשִׁנָּיו כִּגְמוּלוֹ
לְמַזְכֶּרֶת הַנִּין וְהַנֶּכֶד.
וְהַיּוֹם - "לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת!" - לָמָּה לֹא?! -
וְאֵין אִישׁ מְסָרֵב עוֹד לָלֶכֶת.

וְעַל כֵּן, רַבּוֹתַי, אֵיךְ אוֹמֵר הָרוּסִי:
"לֹא כָּל זִיו הוּא זָהָב". - זֹאת אוֹמֶרֶת:
אִם הַכֹּל בָּעוֹלָם הוּא כָּל־כָּךְ יַחֲסִי, -
אַל תִּסְמֹךְ בְּעִתּוֹן עַל כּוֹתֶרֶת.

אִם כָּתוּב, לְמָשָׁל: "הַשֻּׁלְחָן הֶעָגֹל",
הִזָּהֵר נָא וּקְרָא זֹאת בְּחֶשֶד:
בֵּין עִגּוּל לִמְשֻׁלָּשׁ אֵין הֶבְדֵּל פֹּה גָּדוֹל,
וְהַסּוֹף הוּא... אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת.

אִם הוֹפְכִים אֶת "צִיוֹן" לְ"לִיקְבִידַ-צִיּוֹן"
אוֹ בְּנֻסַָּח אַנְגְּלִי: "צִיּוֹן קַלִי", -
זֶה נִקְרָא בָּעוֹלָם: "אִינְטֶרְפְּרֶטַ-צִיּוֹן"
עַל פִּי חֹק אַלְבִּיוֹן מוּסִיקָלִי.

וְעַל כֵּן, רַבּוֹתַי זֶהוּ "כָּל הָרוּחוֹת",
וַאֲנִי אֵינִי אַינְשְׁטֵין. שְׁמִי: רוֹזִין.
אַךְ סִלְחוּ, כִּי הַיּוֹם הִשְׁתַּדַּלְתִּי לִהְיוֹת
בְּמוּבָן יַחֲסִי קְצָת סֶרְיוֹזִי.
על הגרסה: מתוך גיליון 18.5.1950

על השיר

השיר מתוך ההצגה "הגפיר האמיץ יחיא", שם שר אותו מתתיהו רוזין. זיהוי המלחין על פי התוכנייה, אולם הלחן אבוד.

המילים על פי ארכיון אברהם שלונסקי, מובאות כאן בנוסח מקוצר כפי שנדפסו בעיתון "במחנה" לאחר פטירתו של רוזין.

כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

קישורים ומשאבים (1)

© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם