לב אם

העתקת מילות השיר

מֵחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת קָט הָעוֹמֵד לוֹ מִן הַצַּד בְּתוֹךְ כְּפָר קָטָן בְּלִיטָא יְלָדִים קְטַנִּים יַבִּיטוּ. לַיְּלָדִים רָאשֵׁי פִּשְׁתִּים לַיְּלָדוֹת צַמּוֹת וּלְאֶחָד שֶׁבְּתוֹכָם זוּג עֵינַיִם כַּפֶּחָם. זוּג עֵינָיו מָה רַב חִנָּן חֹטֶם יֵשׁ לוֹ – זִיז קָטָן שִׂפְתוֹתָיו תִּטֹּפְנָה מוֹר שְׂעָרוֹ תַּלְתַּל שָׁחֹר. מְעֻטָּף בְּלֵיל דּוֹמֵם הֱבִיאַתְהוּ כָּאן הָאֵם הִתְיַפְּחָה בְּמַר נַפְשָׁהּ יִבְּבָה וְלָחֲשָׁה: "כָּאן תֵּשֵׁב, יַלְדִּי הָרַךְ זְכֹר דְּבָרַי וְאַל תִּשְׁכַּח: שָׁם אוֹרֶבֶת סַכָּנָה פֹּה תִּמְצָא מָקוֹם מֻצְנָע. תְּשַׂחֵק עִם בְּנֵי גִּילְךָ בְּצִנְעָה וּבִמְנוּחָה. יִידִישׁ אַל תַּפְלִיט, יַלְדִּי כִּי אֵינְךָ כְּבָר יְהוּדִי." הִתְחַנֵּן הַבֵּן וְשָׂח: "אִמָּא, אֶשָּׁאֵר עִמָּךְ! אַל נָא תַּשְׁאִירִינִי פֹּה!" וּבִבְכִי רָעַד גּוּפוֹ. לְיַלְדָּהּ הָרֵי זָהָב הִיא הִבְטִיחָה, אַךְ לַשָּׁוְא "לֹא וָלֹא", הָיָה אוֹמֵר, "לְבַדִּי לֹא אֶשָּׁאֵר." קֹר בַּחוּץ, רוּחוֹת סַגְרִיר קוֹל נִשְׁמָע – "אוֹי, בֵּן יַקִּיר! הִשְׁאַרְתִּיךָ פֹּה הֶפְקֵר לֹא הָיָה מוֹצָא אַחֵר." עִם עַצְמָהּ תָּשׂוּחַ אֵם וּבַחוּץ הַקֹּר זוֹעֵם נֶפֶשׁ רוּחַ עַקְשָׁנִית "חוּס נָא, אֵל, עַל מַר בִּטְנִי!" זָר הַבַּיִת, הַיִּשּׁוּב בְּנָהּ עָזוּב שָׁם וְגַלְמוּד לֹא יִדְרֹשׁ דָּבָר, יִשְׁתֹּק זָר הַבְּכִי לוֹ וְהַצְּחוֹק. מוּזָרִים לוֹ בְּנֵי אָדָם מוּזָרָה לוֹ גַּם שְׂפָתָם שְׁמוֹ "וָאסִיל" מָאוּס כָּל-כָּךְ הִתְחַנֵּן לִבּוֹ הָרַךְ. אַךְ לֵב אֵם רַחוּם מְאֹד אַף לְרֶגַע לֹא יִשְׁקֹט רַק עַל יוֹסֶל הֶגְיוֹנָהּ מֵהַיּוֹם עָזְבָה אֶת בְּנָהּ. כְּמוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁעָזְבָה אֶת מֹשֶׁה בְּתוֹךְ תֵּבָה, כָּךְ הִפְקִירָה בְּנָהּ הָרַךְ נֶעֱזָב גַּלְמוּד, נִדָּח.מחלון של בית קט העומד לו מן הצד בתוך כפר קטן בליטא ילדים קטנים יביטו. לילדים ראשי פשתים לילדות צמות, ולאחד שבתוכם זוג עיניים כפחם. זוג עיניו מה רב חינן חוטם יש לו – זיז קטן שפתותיו תיטופנה מור שערו תלתל שחור. מעוטף בליל דומם הביאתהו כאן האם התייפחה במר נפשה, ייבבה ולחשה: "כאן תשב, ילדי הרך, זכור דבריי ואל תשכח: שם אורבת סכנה, פה תמצא מקום מוצנע. תשחק עם בני גילך בצנעה ובמנוחה. יידיש אל תפליט, ילדי, כי אינך כבר יהודי." התחנן הבן ושח: "אמא, אשאר עמך! אל נא תשאיריני פה!" ובבכי רעד גופו. לילדה הרי זהב, היא הבטיחה, אך לשווא, "לא ולא", היה אומר, "לבדי לא אשאר." קור בחוץ, רוחות סגריר קול נשמע – "אוי, בן יקיר! השארתיך פה הפקר לא היה מוצא אחר." עם עצמה תשוח אם ובחוץ הקור זועם נפש רוח עקשנית "חוס נא, אל, על מר בטני!" זר הבית הישוב בנה עזוב שם וגלמוד לא ידרוש דבר, ישתוק זר הבכי לו והצחוק. מוזרים לו בני אדם מוזרה לו גם שפתם שמו "ואסיל" מאוס כל-כך, התחנן לבו הרך. אך לב אם רחום מאוד אף לרגע לא ישקוט רק על יוסל הגיונה מהיום עזבה את בנה. כמו יוכבד שעזבה את משה בתוך תיבה כך הפקירה בנה הרך נעזב גלמוד נידח.
מילים: חנה חייטין
תרגום/נוסח עברי: לא ידוע
לחן: לא ידוע

מֵחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת קָט
הָעוֹמֵד לוֹ מִן הַצַּד
בְּתוֹךְ כְּפָר קָטָן בְּלִיטָא
יְלָדִים קְטַנִּים יַבִּיטוּ.
לַיְּלָדִים רָאשֵׁי פִּשְׁתִּים
לַיְּלָדוֹת צַמּוֹת
וּלְאֶחָד שֶׁבְּתוֹכָם
זוּג עֵינַיִם כַּפֶּחָם.

זוּג עֵינָיו מָה רַב חִנָּן
חֹטֶם יֵשׁ לוֹ – זִיז קָטָן
שִׂפְתוֹתָיו תִּטֹּפְנָה מוֹר
שְׂעָרוֹ תַּלְתַּל שָׁחֹר.
מְעֻטָּף בְּלֵיל דּוֹמֵם
הֱבִיאַתְהוּ כָּאן הָאֵם
הִתְיַפְּחָה בְּמַר נַפְשָׁהּ
יִבְּבָה וְלָחֲשָׁה:

"כָּאן תֵּשֵׁב, יַלְדִּי הָרַךְ
זְכֹר דְּבָרַי וְאַל תִּשְׁכַּח:
שָׁם אוֹרֶבֶת סַכָּנָה
פֹּה תִּמְצָא מָקוֹם מֻצְנָע.
תְּשַׂחֵק עִם בְּנֵי גִּילְךָ
בְּצִנְעָה וּבִמְנוּחָה.
יִידִישׁ אַל תַּפְלִיט, יַלְדִּי
כִּי אֵינְךָ כְּבָר יְהוּדִי."

הִתְחַנֵּן הַבֵּן וְשָׂח:
"אִמָּא, אֶשָּׁאֵר עִמָּךְ!
אַל נָא תַּשְׁאִירִינִי פֹּה!"
וּבִבְכִי רָעַד גּוּפוֹ.
לְיַלְדָּהּ הָרֵי זָהָב
הִיא הִבְטִיחָה, אַךְ לַשָּׁוְא
"לֹא וָלֹא", הָיָה אוֹמֵר,
"לְבַדִּי לֹא אֶשָּׁאֵר."

קֹר בַּחוּץ, רוּחוֹת סַגְרִיר
קוֹל נִשְׁמָע – "אוֹי, בֵּן יַקִּיר!
הִשְׁאַרְתִּיךָ פֹּה הֶפְקֵר
לֹא הָיָה מוֹצָא אַחֵר."
עִם עַצְמָהּ תָּשׂוּחַ אֵם
וּבַחוּץ הַקֹּר זוֹעֵם
נֶפֶשׁ רוּחַ עַקְשָׁנִית
"חוּס נָא, אֵל, עַל מַר בִּטְנִי!"

זָר הַבַּיִת, הַיִּשּׁוּב
בְּנָהּ עָזוּב שָׁם וְגַלְמוּד
לֹא יִדְרֹשׁ דָּבָר, יִשְׁתֹּק
זָר הַבְּכִי לוֹ וְהַצְּחוֹק.
מוּזָרִים לוֹ בְּנֵי אָדָם
מוּזָרָה לוֹ גַּם שְׂפָתָם
שְׁמוֹ "וָאסִיל" מָאוּס כָּל-כָּךְ
הִתְחַנֵּן לִבּוֹ הָרַךְ.

אַךְ לֵב אֵם רַחוּם מְאֹד
אַף לְרֶגַע לֹא יִשְׁקֹט
רַק עַל יוֹסֶל הֶגְיוֹנָהּ
מֵהַיּוֹם עָזְבָה אֶת בְּנָהּ.
כְּמוֹ יוֹכֶבֶד שֶׁעָזְבָה
אֶת מֹשֶׁה בְּתוֹךְ תֵּבָה,
כָּךְ הִפְקִירָה בְּנָהּ הָרַךְ
נֶעֱזָב גַּלְמוּד, נִדָּח.
מחלון של בית קט
העומד לו מן הצד
בתוך כפר קטן בליטא
ילדים קטנים יביטו.
לילדים ראשי פשתים
לילדות צמות,
ולאחד שבתוכם
זוג עיניים כפחם.

זוג עיניו מה רב חינן
חוטם יש לו – זיז קטן
שפתותיו תיטופנה מור
שערו תלתל שחור.
מעוטף בליל דומם
הביאתהו כאן האם
התייפחה במר נפשה,
ייבבה ולחשה:

"כאן תשב, ילדי הרך,
זכור דבריי ואל תשכח:
שם אורבת סכנה,
פה תמצא מקום מוצנע.
תשחק עם בני גילך
בצנעה ובמנוחה.
יידיש אל תפליט, ילדי,
כי אינך כבר יהודי."

התחנן הבן ושח:
"אמא, אשאר עמך!
אל נא תשאיריני פה!"
ובבכי רעד גופו.
לילדה הרי זהב,
היא הבטיחה, אך לשווא,
"לא ולא", היה אומר,
"לבדי לא אשאר."

קור בחוץ, רוחות סגריר
קול נשמע – "אוי, בן יקיר!
השארתיך פה הפקר
לא היה מוצא אחר."
עם עצמה תשוח אם
ובחוץ הקור זועם
נפש רוח עקשנית
"חוס נא, אל, על מר בטני!"

זר הבית הישוב
בנה עזוב שם וגלמוד
לא ידרוש דבר, ישתוק
זר הבכי לו והצחוק.
מוזרים לו בני אדם
מוזרה לו גם שפתם
שמו "ואסיל" מאוס כל-כך,
התחנן לבו הרך.

אך לב אם רחום מאוד
אף לרגע לא ישקוט
רק על יוסל הגיונה
מהיום עזבה את בנה.
כמו יוכבד שעזבה
את משה בתוך תיבה
כך הפקירה בנה הרך
נעזב גלמוד נידח.




גרסת תמר רודנר   העתקת מילות השיר

 



בְּחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת קָט
הָעוֹמֵד לוֹ מִן הַצַּד,
שָׁם בָּעֲיָרָה בְּלִיטָא
יְלָדִים קְטַנִּים יַבִּיטוּ.

לַיְּלָדִים שְׂעַר-פִּשְׁתִּים
וְלַיְּלָדוֹת צַמּוֹת
וּלְאֶחָד שֶׁבְּתוֹכָם
זוּג עֵינַיִם כַּפֶּחָם.

זוּג עֵינָיו, מָה רַב חִנָּן
חֹטֶם יֵשׁ לוֹ, זִיז קָטָן
שִׂפְתוֹתָיו תִּטֹּפְנָה מוֹר
וּשְׂעָרוֹ עוֹרֵב שָׁחֹר.

לַיְּלָדִים שְׁעַר-פִּשְׁתִּים...
בחלון של בית קט
העומד לו מן הצד
שם בעיירה בליטא
ילדים קטנים יביטו

לילדים שיער פשתים
ולילדות צמות
ולאחד שבתוכם
זוג עיניים כפחם

זוג עיניו מה רב חנן
חוטם יש לו זיז קטן
שפתותיו תיטופנה מור
ושערו עורב שחור

לילדים שיער פשתים...




מילים בשפת המקור (יידיש)   העתקת מילות השיר

 



אין אַ ליטװיש דערפֿל װײַט
אין אַ שטיבל אָן אַ זײַט,
דורך אַ פֿענצטער ניט קײן גרױס
קוקן קינדערלעך אַרויס,
ײִנגעלעך מיט פֿלינקע קעפּ,
מײדעלעך מיט בלאָנדע צעפּ,
און צוזאַמען דאָרט מיט זײ,
קוקן אױגן שװאַרצע צװײ.

אױגן שװאַרצע פֿול מיט חן,
און אַ נעזעלע אַ קלײן,
ליפּעלעך צום קושן נאָר,
שטאַרק –געלאָקטע שװאַרצע האָר.
די מאַמע האָט אים געבראַכט
אײַנגעװיקלט אין דער נאַכט,
געקושט אים שטאַרק און געקלאָגט,
שטילערהײט צו אים געזאָגט:

פֿון הײַנט מײַן קינד, װעט דאָ זײַן דײַן אָרט,
געדענקסט דײַן מאַמעס לעצטע װאָרט
איך באַהאַלט דיך דאָ דערפֿאַר,
װײַל דײַן לעבן דראָט געפֿאַר,
מיט די קינדער שפּיל זיך פֿײַן,
שטיל, געהאָרכזאַם, זאָלסטו זײַן,
קײן ײִדיש װאָרט, קײן ײִדיש ליד,
װײַל דו ביסט ניט מער קײן ײִד.

דאָס קינד בײַ איר בעט זיך שטאַרק:
כ'װיל מאַמע, נאָר זײַן מיט דיר,
מאַמע פֿארלאָז ניט איבער מיר אַלײן,
ס'קינד פֿאַרגייט זיך אין געװײן.
זי האָט אים גוט געקושט אַ סך,
אָבער העלפֿט איר ניט קײן זאַך,
ס'קינד נאָר טענהט: נײן און נײן,
כ'װיל ניט בלײַבן דאָ אַלײן.

אױף די הענט גענומען אים,
און מיט װײכקייט אין איר שטים
זינגט זי: ײִנגעלע, דו מײַן,
און זי װיגט אים אַזוי אײַן.
נאָך דעם װײנט זי פֿרײַ זיך אױס
און זי טרעט פֿון שטוב אַרױס,
אָנגעפֿילט מיט זאָרג און שרעק,
און זי גײט אין נאַכט אַװעק.

אַ קעלט אין דרױסן און אַ װינט,
הערט אַ קול זיך: אױ, מײַן קינד.
געלאָזט דיך אױף פֿרעמדע הענט,
אַנדערש האָב איך ניט געקענט.
גײט אַ מאַמע, מיט זיך רעדט,
אין דרױסן שרעקלעך קאַלט און שפּעט,
סװױעט אין פּנים איר דער װינט
גאָט, האָב רחמנות אױף מײַן קינד!

פֿרעמדע שטוב מיט מענטשען פֿיל,
ס'ײִנגעלע איז שטום און שטיל.
רעדט ניט, בעט ניט, װיל קײן זאַך,
זעלטן װען ער טוט אַ לאַך.
ניט קײן טאָג און ניט קײן נאַכט,
ניט ער שלאָפֿט און ניט ער װאַכט,
װאַסילקאָ – אַ נאָמען פֿרעמד
אױף זײַן הערצל דריקט און קלעמט.

אַ מאַמעס האַרץ װאָגלט װוּ אַרום,
װי איר יאָסעלע אױך שטום,
קײנער װײס ניט, קײנעם אַרט,
און זי װאַרט און װאַרט און װאַרט.
צו יוכבֿד איז זי גלײַך,
אַזױ װי משה אױפֿן טײַך
עלנט, אײנזאַם אױפֿן װינט,
האָט זי פֿאַרלאָזט איר אײנציק קינד.


 פרטים נוספים

הקלטת זמרדע
ביצוע:

 

זמרדעי זמרשת, תמר רודנר, זיוה רותם 
שנת הקלטה: 26.4.2010
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

הוקלט על-ידי שי דרורי מ-Timeless Recordings

הוקלט במסגרת: מפגש זמרדעים ג'
הקלטות נוספות

על השיר

מתוך מאמר על השיר שהתפרסם בכתב העת המקוון "ממעמקים":

השיר נכתב בגטו שאוולי בעקבות מבצע-דמים נגד ילדים שנערך ע"י הגרמנים בגטאות ליטא במארס 1943. רק ילדים מעטים הצליחו להימלט. אמהות נהגו להבריח את ילדיהן מהגטו ולמסרם לידי מכרים לא יהודים. היו שהשאירו את ילדיהן ליד בית לא יהודי, כדי להצילו.

לאה פרקר, שמסרה את גרסת המילים המלאה למדה את השיר מדודתהּ בתקופת שהותה (של הראשונה) בקיבוץ גליל ים. היא מעריכה כי השיר תורגם על-ידי אחד מחברי/מחברות הקיבוץ. לאה פרקר תועדה גם בווידיאו (השיר לא מושר במלואו).

האתחלתא "בחלון של בית קט" מתועדת גם בספר התנועה המאוחדת "עלה והגשם", עמ' 396. לפי מקור זה, השיר מופיע בשירון התנועה המאוחדת "מקול וקול". נשמח לקבל עותק של חוברת זו.

קראו עוד בכתבתו של נדב מנוחין רצח הילדים, המסתור בכפר והשירים האבודים: הסודות של "ילד יהודי", המנון הגטו שנשכח.


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות




עדכון אחרון: 14.04.2023 08:50:34


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: