הקטן
גופן
הגדל
גופן
אני רוצה רק להציץ
אֲנִי בָּחוּר שׂוֹנֵא סְקַנְדָּלִים, פוּי, זֶה זֶפֶת. אַךְ אִם דַּיָּר עַל רֹאשׁ דַּיָּר מַשְׁלִיךְ עָצִיץ, אוֹ שְׁנֵי שְׁכֵנִים מַכִּים שְׁלִישִׁי עַל הַקַּרְקֶפֶת, זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי לָגֶשֶׁת לְהָצִיץ. בְּצִבּוּרֵנוּ, גַּם בְּעֹשֶׁר גַּם בְּעֹנִי, יֵשׁ תּוֹפָעוֹת שֶׁבָּן הֵצַצְתִּי בִּפְרָטוּת. זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי מִן הַבְּחִינָה הַנַּעֲלָה שֶׁל חֲזִירוּת. וּכְשֶׁעַסְקָן לוֹקֵחַ שֹׁחַד שְׁמוֹנִים לַא"יִים, אֲנִי נִגָּשׁ, וּבְקוֹל מָתוֹק מִנִּי עָסִיס אוֹמֵר: יַרְשֶׁה לִי אֲדוֹנִי לְרֶגַע-שְׁנַיִם רַק לְהָצִיץ אֵיךְ הוּא מַכְנִיס אֶת זֶה לַכִּיס אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר, אֲנִי אֵינֶנִּי מִתְעָרֵב, אֲנִי לֹא רַב וְלֹא שׁוֹטֵר, זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי שֶׁאֲדוֹנִי הוּא, כַּנִּרְאֶה, עַסְקָן לֹא פֶּתִי. זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי, בְּאֵיזֶה חֵן כְּבוֹדוֹ לוֹקֵחַ אֶת הַמּוֹנִי, אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר. אֲנִי מַרְגִּישׁ, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ - כִּי לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח. מִבַּחוּרָה נָאֶה אֲנִי נָמֵס כַּדּוֹנַג אַךְ מֵחֻפּוֹת אֲנִי יָרֵא כְּמִמַּפְצִיץ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנִּשּׂוּאִים הֵם עֹנֶג אוֹי וַי, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסְפַּקְתִּי לְהָצִיץ יֵשׁ בַּחוּרִים אֶצְלֵנוּ, כֵּן, פְּרוֹלֶטַרְיָטִים אַךְ מְעַנְיֵן רַק לְהָצִיץ בְּבֹקֶר אוֹר אֵיךְ הֵם עַצְמָם נֶהְפָּכִים לְבַעֲלֵי-בָּתִּים וּמִתְלַמְּדִים לִפְשֹׁט כִּפְלַיִם אֶת הָעוֹר בְּהִוָּלְדִי אָמַר לִי הַמּוֹהֵל, רַב גַּדִּי: לָמָּה יָצָאתָ לְעוֹלָם, בָּחוּר אַמִּיץ אֲזַי עָנִיתִי כָּךְ: כֵּיוָן שֶׁכְּבָר יָצָאתִי אָדוֹן מוֹהֵל, אֲנִי רוֹצֶה כְּבָר לְהָצִיץ אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶעֱבֹר, לֹא אֶתְעָרֵב, לֹא אֲדַבֶּר זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי לְהִתְהַלֵּךְ קְצָת בָּעוֹלָם, אִם כְּבָר נִבְרֵאתִי זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי פָּשׁוּט לִרְאוֹת אֵיךְ יִסְתַּדֵּר בָּחוּר כָמוֹנִי אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר אָדוֹן מוֹהֵל, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ - אוֹי, לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח בֵּין מַנְהִיגֵנוּ מִשְׁתַּנֶּה מַצָּב הָרוּחַ מִטּוֹב לְרַע וְכֵן לְהֶפֶךְ בְּהָקִיץ וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר הֶעָתִיד פָּתוּחַ אֲבָל בַּסֵּפֶר לֹא מַרְשִׁים עוֹד לְהָצִיץ לָכֵן יֶשְׁנוֹ בִּי חֵשֶׁק רַב, עַל זֶה הָרֶקַע כֵּן, שְׁאִיפָה כָּזֹאת מוּזֶרֶת וּמְשֻׁנָּה לָקוּם לָקוּם פֹּה לִתְחִיָּה, לוּ רַק לְרֶגַע בְּעוֹד מֵאָה, מָאתַיִם, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּבְזוֹ הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה וְהַפּוֹרַחַת בְּתֵל-אָבִיב הַכַּבִּירָה וְהַהוֹמָה לִי יִצְעֲקוּ שׁוֹטְרִים: לִישׁוֹן לֵךְ, שֵׁד מִשַּׁחַת וְאָנֹכִי אָז אֶתְחַנֵּנָה בְּדִמְעָה אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶעֱבֹר, לֹא אֶתְעָרֵב, לֹא אֲדַבֶּר זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי שֶׁפֶּסִימִיסְט הָיִיתִי קְצָת - וְנִתְבַּדֵּיתִי זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי לִרְאוֹת בָּאָרֶץ יְהוּדִים אֲבָל מִילְיוֹנִים אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר כֵּן רַבּוֹתַי, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ, אֲזַי לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח. אני בחור שונא סקנדלים, פוי, זה זפת אך אם דייר על ראש דייר משליך עציץ או שני שכנים מכים שלישי על הקרקפת זה מעניין אותי לגשת להציץ בציבורנו גם בעושר גם בעוני יש תופעות שבן הצצתי בפרטות זה מעניין אותי באופן פרינציפיוני מן הבחינה הנעלה של חזירות וכשעסקן לוקח שוחד שמונים לא"יים אני ניגש ובקול מתוק מני עסיס אומר: ירשה לי אדוני לרגע-שניים רק להציץ איך הוא מכינס את זה לכיס אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר אני אינני מתערב, אני לא רב ולא שוטר זה מעניין אותי באופן תיאורטי שאדוני הוא, כנראה, עסקן לא פתי זה מעניין אותי באופן פריציפיוני באיזה חן כבודו לוקח את המוני אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר אני מרגיש, אם כך או כך כי להציץ אני מוכרח מבחורה נאה אני נמס כדונג אך מחופות אני ירא כממפציץ אני יודע שהנישואים אם עונג אוי ויי, מפני שכבר הספקתי להציץ יש בחורים אצלנו, כן, פרולטרייטים אך מעניין רק להציץ בבוקר אור איך הם עצמם נהפכים לבעלי-בתים ומתלמדים לפשוט כפליים את העור בהיוולדי אמר לי המוהל, רב גדי: למה יצאת לעולם, בחור אמיץ אזיי עניתי כך: כיוון שכבר יצאתי אדון מוהל, אני רוצה כבר להציץ אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר אני בשקט אעבור, לא אתערב, לא אדבר זה מעניין אותי באופן תיאורטי להתהלך קצת בעולם, אם כבר נבראתי זה מעניין אותי באופן פרינציפיוני פשוט לראות איך יסתדר בחור כמוני אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר אדון מוהל, אם כך או כך - אוי, להציץ אני מוכרח בין מנהיגינו משתנה מצב הרוח מטוב לרע וכן להיפך בהקיץ וזה מפני שספר העתיד פתוח אבל בספר לא מרשים עוד להציץ לכן ישנו בי חשק רב, על זה הרקע כן, שאיפה כזאת מוזרת ומשונה לקום לקום פה לתחייה, לו רק רגע בעוד מאה, מאתיים, שלוש מאות שנה ובזו הארץ הגדולה והפורחת בתל-אביב הכבירה וההומה לי יצעקו שוטרים: לישון לך, שד משחת ואנוכי אז אתחננה בדמעה אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר אני בשקט אעבור, לא אתערב, לא אדבר זה מעניין אותי באופן תיאורטי שפסימיסט הייתי קצת - ונתבדיתי זה מעניין אותךי באופן פרינציפיוני לראות בארץ יהודים אבל מיליונים אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר כן רבותיי, אם כך או כך, אזיי להציץ אני מוכרח

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1945
הלחנה: 1945

אֲנִי בָּחוּר שׂוֹנֵא סְקַנְדָּלִים, פוּי, זֶה זֶפֶת.
אַךְ אִם דַּיָּר עַל רֹאשׁ דַּיָּר מַשְׁלִיךְ עָצִיץ,
אוֹ שְׁנֵי שְׁכֵנִים מַכִּים שְׁלִישִׁי עַל הַקַּרְקֶפֶת,
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי לָגֶשֶׁת לְהָצִיץ.

בְּצִבּוּרֵנוּ, גַּם בְּעֹשֶׁר גַּם בְּעֹנִי,
יֵשׁ תּוֹפָעוֹת שֶׁבָּן הֵצַצְתִּי בִּפְרָטוּת.
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי
מִן הַבְּחִינָה הַנַּעֲלָה שֶׁל חֲזִירוּת.

וּכְשֶׁעַסְקָן לוֹקֵחַ שֹׁחַד שְׁמוֹנִים לַא"יִים,
אֲנִי נִגָּשׁ, וּבְקוֹל מָתוֹק מִנִּי עָסִיס
אוֹמֵר: יַרְשֶׁה לִי אֲדוֹנִי לְרֶגַע-שְׁנַיִם
רַק לְהָצִיץ אֵיךְ הוּא מַכְנִיס אֶת זֶה לַכִּיס

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר,
אֲנִי אֵינֶנִּי מִתְעָרֵב, אֲנִי לֹא רַב וְלֹא שׁוֹטֵר,
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי
שֶׁאֲדוֹנִי הוּא, כַּנִּרְאֶה, עַסְקָן לֹא פֶּתִי.
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי,
בְּאֵיזֶה חֵן כְּבוֹדוֹ לוֹקֵחַ אֶת הַמּוֹנִי,
אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר.
אֲנִי מַרְגִּישׁ, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ -
כִּי לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח.

מִבַּחוּרָה נָאֶה אֲנִי נָמֵס כַּדּוֹנַג
אַךְ מֵחֻפּוֹת אֲנִי יָרֵא כְּמִמַּפְצִיץ
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַנִּשּׂוּאִים הֵם עֹנֶג
אוֹי וַי, מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הִסְפַּקְתִּי לְהָצִיץ

יֵשׁ בַּחוּרִים אֶצְלֵנוּ, כֵּן, פְּרוֹלֶטַרְיָטִים
אַךְ מְעַנְיֵן רַק לְהָצִיץ בְּבֹקֶר אוֹר
אֵיךְ הֵם עַצְמָם נֶהְפָּכִים לְבַעֲלֵי-בָּתִּים
וּמִתְלַמְּדִים לִפְשֹׁט כִּפְלַיִם אֶת הָעוֹר

בְּהִוָּלְדִי אָמַר לִי הַמּוֹהֵל, רַב גַּדִּי:
לָמָּה יָצָאתָ לְעוֹלָם, בָּחוּר אַמִּיץ
אֲזַי עָנִיתִי כָּךְ: כֵּיוָן שֶׁכְּבָר יָצָאתִי
אָדוֹן מוֹהֵל, אֲנִי רוֹצֶה כְּבָר לְהָצִיץ

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר
אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶעֱבֹר, לֹא אֶתְעָרֵב, לֹא אֲדַבֶּר
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי
לְהִתְהַלֵּךְ קְצָת בָּעוֹלָם, אִם כְּבָר נִבְרֵאתִי
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי
פָּשׁוּט לִרְאוֹת אֵיךְ יִסְתַּדֵּר בָּחוּר כָמוֹנִי
אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר
אָדוֹן מוֹהֵל, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ -
אוֹי, לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח

בֵּין מַנְהִיגֵנוּ מִשְׁתַּנֶּה מַצָּב הָרוּחַ
מִטּוֹב לְרַע וְכֵן לְהֶפֶךְ בְּהָקִיץ
וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁסֵּפֶר הֶעָתִיד פָּתוּחַ
אֲבָל בַּסֵּפֶר לֹא מַרְשִׁים עוֹד לְהָצִיץ

לָכֵן יֶשְׁנוֹ בִּי חֵשֶׁק רַב, עַל זֶה הָרֶקַע
כֵּן, שְׁאִיפָה כָּזֹאת מוּזֶרֶת וּמְשֻׁנָּה
לָקוּם לָקוּם פֹּה לִתְחִיָּה, לוּ רַק לְרֶגַע
בְּעוֹד מֵאָה, מָאתַיִם, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה

וּבְזוֹ הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה וְהַפּוֹרַחַת
בְּתֵל-אָבִיב הַכַּבִּירָה וְהַהוֹמָה
לִי יִצְעֲקוּ שׁוֹטְרִים: לִישׁוֹן לֵךְ, שֵׁד מִשַּׁחַת
וְאָנֹכִי אָז אֶתְחַנֵּנָה בְּדִמְעָה

אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר
אֲנִי בְּשֶׁקֶט אֶעֱבֹר, לֹא אֶתְעָרֵב, לֹא אֲדַבֶּר
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן תֵּאוֹרֶטִי
שֶׁפֶּסִימִיסְט הָיִיתִי קְצָת - וְנִתְבַּדֵּיתִי
זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי בְּאֹפֶן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי
לִרְאוֹת בָּאָרֶץ יְהוּדִים אֲבָל מִילְיוֹנִים
אֲנִי רוֹצֶה רַק לְהָצִיץ, רַק לְהָצִיץ וְלֹא יוֹתֵר
כֵּן רַבּוֹתַי, אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ,
אֲזַי לְהָצִיץ אֲנִי מֻכְרָח.
אני בחור שונא סקנדלים, פוי, זה זפת
אך אם דייר על ראש דייר משליך עציץ
או שני שכנים מכים שלישי על הקרקפת
זה מעניין אותי לגשת להציץ

בציבורנו גם בעושר גם בעוני
יש תופעות שבן הצצתי בפרטות
זה מעניין אותי באופן פרינציפיוני
מן הבחינה הנעלה של חזירות

וכשעסקן לוקח שוחד שמונים לא"יים
אני ניגש ובקול מתוק מני עסיס
אומר: ירשה לי אדוני לרגע-שניים
רק להציץ איך הוא מכינס את זה לכיס

אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר
אני אינני מתערב, אני לא רב ולא שוטר
זה מעניין אותי באופן תיאורטי
שאדוני הוא, כנראה, עסקן לא פתי
זה מעניין אותי באופן פריציפיוני
באיזה חן כבודו לוקח את המוני
אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר
אני מרגיש, אם כך או כך
כי להציץ אני מוכרח

מבחורה נאה אני נמס כדונג
אך מחופות אני ירא כממפציץ
אני יודע שהנישואים אם עונג
אוי ויי, מפני שכבר הספקתי להציץ

יש בחורים אצלנו, כן, פרולטרייטים
אך מעניין רק להציץ בבוקר אור
איך הם עצמם נהפכים לבעלי-בתים
ומתלמדים לפשוט כפליים את העור

בהיוולדי אמר לי המוהל, רב גדי:
למה יצאת לעולם, בחור אמיץ
אזיי עניתי כך: כיוון שכבר יצאתי
אדון מוהל, אני רוצה כבר להציץ

אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר
אני בשקט אעבור, לא אתערב, לא אדבר
זה מעניין אותי באופן תיאורטי
להתהלך קצת בעולם, אם כבר נבראתי
זה מעניין אותי באופן פרינציפיוני
פשוט לראות איך יסתדר בחור כמוני
אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר
אדון מוהל, אם כך או כך -
אוי, להציץ אני מוכרח

בין מנהיגינו משתנה מצב הרוח
מטוב לרע וכן להיפך בהקיץ
וזה מפני שספר העתיד פתוח
אבל בספר לא מרשים עוד להציץ

לכן ישנו בי חשק רב, על זה הרקע
כן, שאיפה כזאת מוזרת ומשונה
לקום לקום פה לתחייה, לו רק רגע
בעוד מאה, מאתיים, שלוש מאות שנה

ובזו הארץ הגדולה והפורחת
בתל-אביב הכבירה וההומה
לי יצעקו שוטרים: לישון לך, שד משחת
ואנוכי אז אתחננה בדמעה

אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר
אני בשקט אעבור, לא אתערב, לא אדבר
זה מעניין אותי באופן תיאורטי
שפסימיסט הייתי קצת - ונתבדיתי
זה מעניין אותךי באופן פרינציפיוני
לראות בארץ יהודים אבל מיליונים
אני רוצה רק להציץ, רק להציץ ולא יותר
כן רבותיי, אם כך או כך,
אזיי להציץ אני מוכרח

ביצוע: מתתיהו רוזין


על השיר

ר' ביצוע השיר מפי אילי גורליצקי.

מתוך "נא להציץ", תכנית מס' 4 של תיאטרון "לי לה לו" (בכורה: 9.9.1945).


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

תיאטרון ובמה  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם