מילים (2 גרסאות)
סַבָּל אָדוֹן, סַבָּל גְּבֶרֶת
אֵין פַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת
יְלָדִים לִי חֲמִשָּׁה
פַּרְנְסוּנִי בְּבַקָּשָׁה
עַל גַּבִּי אֶסְחַב שַׂקִּים
בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים
סַבָּל אָדוֹן...
הִנֵּה חֲמוֹר קָנִיתִי פֹּה
עֲגָלָה חִבַּרְתִּי לוֹ
וְעַתָּה אֲנִי עֶגְלוֹן
וּמָחָר אֶהְיֶה אָדוֹן
סַבָּל אָדוֹן...
אֵין פַּרְנָסָה בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת
יְלָדִים לִי חֲמִשָּׁה
פַּרְנְסוּנִי בְּבַקָּשָׁה
עַל גַּבִּי אֶסְחַב שַׂקִּים
בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים
סַבָּל אָדוֹן...
הִנֵּה חֲמוֹר קָנִיתִי פֹּה
עֲגָלָה חִבַּרְתִּי לוֹ
וְעַתָּה אֲנִי עֶגְלוֹן
וּמָחָר אֶהְיֶה אָדוֹן
סַבָּל אָדוֹן...
על הגרסה: יהונתן רווה הלוי מעיד כי סבתו סעידה צנעני שרה כך את השיר ברחובות (המושבה) של שנות השלושים. את הבית השני למד מ"זקני שעריים".
הקלטות (1)
על השיר
המוטו מצוטט בשני ספרי זכרונות כשיר שזומר בפועל בידי סבלים שחיפשו עבודה:
"בדרך לא סלולה: עובדיה בן־שלום - משעול חיים ומפעל חיים" (2000), עמ' 20:
למימון לימודיו בבית הספר התחיל עובדיה לעבוד אחרי שעות העבודה בסבלות בשוק הכרמל. הוא נהג להלך ברחובות ולהציע שירותיו כסבל: "סבל אדון סבל גברת, אין פרנסה אחרת".
"בן ציון: השכונה שלי - חזון ומעש, סיפורה של שכונה בנתניה" (2007), עמ' 238:
התחלתי לעבוד בסבלות בשכונת הכרמל בשביל להתפרנס. לקחתי סל. "סבל אדון סבל גברת, אין פרנסה בדרך אחרת". ממלאים לך את הסל, לוקחת אותך הגברת, נותנת לך גרוש ויש לך. אבל הייתה בעיה בחינוך. הבריטים לא רצו שילדים בני שמונה לא ילמדו. אז תפסו אותי והכניסו אותי לתלמוד תורה.
לא ברור אם בהכרח היו שרים במנגינה. חיים צדוק בספר "באהלי תימן" עמ' 78 מתעד:
הסתכלתי בנערים נושאי הסלים הרצים אחרי הגברים והגברות וקוראים בקולי קולות: "סבל גברת, סבל אדון", ונחרדתי.
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.