שיר הדגל

העתקת מילות השיר

אַל תַּגִּידוּ כִי אֵינֶנּוּ דַּם אָבִינוּ הַמַּכבִּי: כִּי שָׁלֹשׁ טִפּוֹת מִמֶּנּוּ נִמזְגוּ בְדַם לִבִּי. זוֹ – כְּצֶבַע יַם כִּנֶּרֶת, זוֹ – כַּשֶּׁלֶג, זֹאת – זָהָב: עַל הַדֶּגֶל, עַל הַסֶּרֶט, עַל הָרֹאש וּבַלֵּבָב! נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר, נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי, אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר – חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי. כִּי תְכֵלֶת הִיא – רָקִיעַ, גֹּבַהּ, אֹפֶק, עֹז-מְעוֹף: לְעוֹלָם תַּמרִיא, תַּגבִּיהַּ רוּחַ עֵבֶר מוּל אֵין-סוֹף; לְעוֹלָם תִּצמָא נַפשֵׁנוּ דֵּעַ, יֹפִי, טָהֳרָה, וְתֵצֵא מֵהַר קָדשֵׁנוּ הָאֱמֶת – שֶׁהִיא תוֹרָה. לָאֶביוֹן, לַגֵּר, לָעֶבֶד, בְּכָל-אֶרֶץ, בְּכָל-דּוֹר אֶת הָאוֹר יָבִיא לְזֶבֶד – אוֹר הַצֶּדֶק – אוֹר וּדרוֹר. נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר, נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי, אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר – חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי. אַך יֵשׁ עוֹד טִפָּה – יֵשׁ אֵגֶל, לֹא הִכַּרנוּ עַד הַיּוֹם: הוּא אֵינֶנוּ עַל הַדֶּגֶל, הוּא בַלֵּב – וְהוּא אָדֹם. כִּי יִפרֹץ שׂוֹנֵא מֵאֶרֶב, אָז נָקוּמָה וְנַצבִּיא: חַי הַנֹּעַר, חַי הַחֶרֶב, חַי הַדָּם הַמַּכַּבִּי! נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר, נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי, אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר – חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי.אל תגידו כי איננו דם אבינו המכבי, כי שלוש טיפות ממנו נמזגו בדם לבי. זו כצבע ים כינרת, זו כשלג, זאת זהב, – על הדגל, על הסרט, על הראש ובלבב. זו כתכלת היא רקיע גובה, אופק, עוז-מעוף – לעולם תמריא, תגביה רוח-עבר מול אין-סוף. לעולם תצמא נפשנו דע, יופי, טהרה ותצא מהר קודשנו האמת שהיא תורה. לבנה, זעת-המצח, היוצרת, הבונה – היא תזריע זרע נצח בשדה ובגינה. על החול תצמיח ארז, על סלעים תפרה כרמל; היא תבנה מבוז והרס את מולדת ישראל. והפז הוא אור השמש, הבוקע את הליל, לעולם יריב באמש ובעושק ישראל. לאביון, לגר, לעבד בכל ארץ, בכל דור לעולם יביא הזבד אור הצדק, אור ודרור. אך יש עוד טיפה, יש אגל, לא הכרנו עד היום, הוא איננו על הדגל, הוא בלב והוא אדום. עת יפרוץ שונא מארב – אז נקומה ונצביא: חי הנוער, חי החרב, חי הדם המכבי. נס עמל, חרות וטוהר, נס הדור הבנאי, אל תירא, כי חי הנוער, חי וער חשמונאי.
מילים: זאב ז'בוטינסקי
לחן: נחום נרדי
כתיבה: תרפ"ו 1926, פאריס

אַל תַּגִּידוּ כִי אֵינֶנּוּ
דַּם אָבִינוּ הַמַּכבִּי:
כִּי שָׁלֹשׁ טִפּוֹת מִמֶּנּוּ
נִמזְגוּ בְדַם לִבִּי.

זוֹ – כְּצֶבַע יַם כִּנֶּרֶת,
זוֹ – כַּשֶּׁלֶג, זֹאת – זָהָב:
עַל הַדֶּגֶל, עַל הַסֶּרֶט,
עַל הָרֹאש וּבַלֵּבָב!

נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר,
נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי,
אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר –
חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי.

כִּי תְכֵלֶת הִיא – רָקִיעַ,
גֹּבַהּ, אֹפֶק, עֹז-מְעוֹף:
לְעוֹלָם תַּמרִיא, תַּגבִּיהַּ
רוּחַ עֵבֶר מוּל אֵין-סוֹף;

לְעוֹלָם תִּצמָא נַפשֵׁנוּ
דֵּעַ, יֹפִי, טָהֳרָה,
וְתֵצֵא מֵהַר קָדשֵׁנוּ
הָאֱמֶת – שֶׁהִיא תוֹרָה.

לָאֶביוֹן, לַגֵּר, לָעֶבֶד,
בְּכָל-אֶרֶץ, בְּכָל-דּוֹר
אֶת הָאוֹר יָבִיא לְזֶבֶד –
אוֹר הַצֶּדֶק – אוֹר וּדרוֹר.

נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר,
נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי,
אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר –
חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי.

אַך יֵשׁ עוֹד טִפָּה – יֵשׁ אֵגֶל,
לֹא הִכַּרנוּ עַד הַיּוֹם:
הוּא אֵינֶנוּ עַל הַדֶּגֶל,
הוּא בַלֵּב – וְהוּא אָדֹם.

כִּי יִפרֹץ שׂוֹנֵא מֵאֶרֶב,
אָז נָקוּמָה וְנַצבִּיא:
חַי הַנֹּעַר, חַי הַחֶרֶב,
חַי הַדָּם הַמַּכַּבִּי!

נֵס חֵרוּת, עָמָל וָטֹהַר,
נֵס הַדּוֹר הַבַּנָּאִי,
אַל תִּירָא: כִּי חַי הַנֹּעַר –
חַי וָעֵר חַשׁמוֹנָאִי.
אל תגידו כי איננו
דם אבינו המכבי,
כי שלוש טיפות ממנו
נמזגו בדם לבי.

זו כצבע ים כינרת,
זו כשלג, זאת זהב, –
על הדגל, על הסרט,
על הראש ובלבב.

זו כתכלת היא רקיע
גובה, אופק, עוז-מעוף –
לעולם תמריא, תגביה
רוח-עבר מול אין-סוף.

לעולם תצמא נפשנו
דע, יופי, טהרה
ותצא מהר קודשנו
האמת שהיא תורה.

לבנה, זעת-המצח,
היוצרת, הבונה –
היא תזריע זרע נצח
בשדה ובגינה.

על החול תצמיח ארז,
על סלעים תפרה כרמל;
היא תבנה מבוז והרס
את מולדת ישראל.

והפז הוא אור השמש,
הבוקע את הליל,
לעולם יריב באמש
ובעושק ישראל.

לאביון, לגר, לעבד
בכל ארץ, בכל דור
לעולם יביא הזבד
אור הצדק, אור ודרור.

אך יש עוד טיפה, יש אגל,
לא הכרנו עד היום,
הוא איננו על הדגל,
הוא בלב והוא אדום.

עת יפרוץ שונא מארב –
אז נקומה ונצביא:
חי הנוער, חי החרב,
חי הדם המכבי.

נס עמל, חרות וטוהר,
נס הדור הבנאי,
אל תירא, כי חי הנוער,
חי וער חשמונאי.




 פרטים נוספים

ביצוע:

 

מקהלת רון דור 
עיבוד: יוסף בן-ברוך (קופיאן)
מקור: התקליט "שירי לוחמים עבריים" בחברת "הד ארצי"
הקלטות נוספות

על השיר

שנים רבות (עד 2018) היה מלחין השיר עלום, עד שמצא ההיסטוריון יוסף קיסטר ידיעות בעיתון "הצפון" מאוקטובר 1926 הקושרות את נרדי להלחנת השיר. נרדי הלחין את השיר לכבוד ביקורו של ז'בוטינסקי בארץ ישראל, ביקור שסוקר בהרחבה בעיתון זה. השיר בוצע בידי מקהלה באירוע חגיגי שכלל מאות משתתפים וכן בקונצרט מיצירותיו של נרדי שפורסם ב"דבר" באפריל 1927.

ב-1930 נכלל השיר בדף שירה שערך דב פרנקל לכבוד אירוע יובל החמישים להולדת ז'בוטינסקי. הדף חולק למשתתפי האירוע והכיל שישה שירים, מולחנים כולם, כך שבסבירות גבוהה זומרו השירים בפי משתתפי האירוע. מכך ניתן ללמוד שלחן "שיר הדגל" כבר היה מוכר מאוד בציבור, אולם לא צוינו בדף שמות המלחינים. פרנקל כלל בדף חמישה בתים בלבד וציין את מספרם הסידורי: 1, 2, 9, 10, 11, ובכך כנראה קבע את נוסחו הקאנוני של השיר המזומר, שכן על-פי גרשון סתיו, חוקר שירי בית"ר והמחתרות, אלה הבתים המושרים עד היום בקיני בית"ר.

בתווים שאותרו בארכיון מכון ז'בוטינסקי, ובהם עיבוד השיר לשני קולות, מצוין הקרדיט "מנגינה רוסית", אך לא אותר עד כה שיר רוסי בלחן זה. גם תווים בכתב-ידו של נרדי או באחד משירוניו אין נמצא, אך בתנועת בית"ר לא ידוע על לחן קודם לשיר זה, אחד השירים הקאנוניים ביותר בתנועה, שניתן היה לשייך לנרדי. כך שקביעת נרדי כמלחין השיר אינה מוחלטת, אך הסבירות לכך גבוהה ביותר.

קראו עוד על נוסחי השיר ועל גילוי המלחין במאמר מאת גרשון סתיו המובא להלן.


כותב דן מירון, "תרומתו של זאב ז'בוטינסקי לשירה העברית המודרנית", עמ' 243:

כל מי שיניח את "שיר הדגל" לצד שירו של צבי שץ "הצוואה" [...] יבחין בזיקה ההדוקה של השירים זה לזה – זיקת חיקוי שעל סף הפלגיאט [...] השירים דומים זה לזה דמיון חשוד, ואם אין שניהם חיקויים של מקור שלישי (שאותו יש לחפש בשירה הרוסית, אשר הן ז'בוטינסקי הן שץ היו אמונים עליה), כי אז האחד מהם שימש מקור לשני. השיר הראשון בין השניים הוא, כמובן, שירו של שץ, שנכתב בשנת תר"ף (לעומת שירו של ז'בוטינסקי שנכתב בתרפ"ו), כשנה לפני שהמחבר נרצח עם בני משפחת יצקר (משפחת אשתו של שץ), והסופרים י"ח ברנר ויוסף לואידור בבית שבפרדס הסמוך ליפו בפרעות של מאי 1921. אומנם שירו של שץ נותר בעיזבון ולא נדפס אלא במהדורה הראשונה של "על גבול הדממה", שראתה אור בשנת תרפ"ט; אבל עובדה זו אינה מסירה את החשד מז'בוטינסקי, אלא להפך – היא מגבירה אותו. שץ היה חייל הגדוד העברי; את שירו כתב במחנה הגדוד ברפיח בתקופה שז'בוטינסקי שהה בארץ-ישראל ופקד את 'חייליו' תכופות [...] העובדה שהשיר, שז'בוטינסקי, כנראה, ראה בכתב יד, לא פורסם ברבים אלא שלוש שנים לאחר פרסומו של "שיר הדגל", מעלה את האפשרות הלא נעימה שז'בוטינסקי סמך על כך שהמחבר המת לא ימחֶה על השימוש שנעשה ברכושו היצירתי המועט ושהשיר של שץ כלל לא יפורסם (הן כבר חלפו חמש שנים מעת רציחתו של שץ וכתביו עדיין לא כונסו). ייתכן כי אילו היו כתבי שץ רואים אור לפני פרסום "שיר הדגל", היה ז'בוטינסקי מציין את חובו לשיר "הצוואה"; אבל הם הופיעו אחרי פרסום "שיר הדגל" כיצירה מקורית לכל דבר, ובעת ש"על גבול הדממה" יצא לרשות הרבים, כבר נבצר מז'בוטינסקי להודות בכך בלא שיסב לעצמו מבוכה גדולה ואף ייתן נשק בידי מי מיריביו הפוליטיים שהיה מעוניין להכפישו אישית. מותר לומר כי אפילו יימצא לשני השירים – זה של שץ וזה של ז'בוטינסקי – מקור רוסי משותף, עדיין מדובר כאן בכישלון חמור של ז'בוטינסקי, שלא ציין בשום מקום לא את המקור הזה ולא את שירו של שץ, שהיה מוכר לו, כנראה. הכישלון צורב במיוחד משום שמדובר כאן בגזלת כבשת הרש של חלוץ ולוחם, שנרצח בהיותו בן שלושים ואחת ומותו קטע את פעילותו הספרותית העברית.

על דברים אלה מגיב יוסף קיסטר, חוקר תולדות כוח המגן העברי בתקופת המנדט, בסוף הספר "אילן מצל בגיא", תחת הכותרת "הצוואה והדגל – הערת העורך". בהערתו מציין קיסטר כי שירו של שץ נכתב בתשרי שנת תר"ף (ספטמבר 1920) אך ראה אור רק בשנת תרפ"ט (1929), עם פרסום המהדורה הראשונה של ספרו "על גבול הדממה", בעוד ששירו של ז'בוטינסקי, "שיר הדגל", ראה אור בשנת תרפ"ו (1926), כשש שנים אחרי כתיבתו של השיר ע"י שץ ושלוש שנים לפני הוצאתו לאור. מאחר ששץ נרצח בשנת 1921, נשאלת השאלה איך הגיע אם הגיע בכלל שירו של שץ לז'בוטינסקי. קיסטר טוען שאין כל בסיס לטענתו של פרופ' מירון על פגישה שהייתה בין ז'בוטינסקי לבין שץ. במכון ז'בוטינסקי בישראל מצוי תיעוד מסעותיו של ז'בוטינסקי ברחבי העולם וכן תיעוד של האיגרות ששיגר לאישים ולמוסדות, ובהן הקפיד לרשום תאריך ומיקום. כך גם בפרסומים ספרותיים ובמאמרים שכתב. גם על פי תיעוד אשר שץ עצמו כתב, שבו ציין את אירועי התקופה, אין אזכור לפגישה אישית עם ז'בוטינסקי או הצגת שירו בפניו. (תודה לגרשון סתיו)


מאיר נוי מציין בכרטסת שלו כי זהו "שיר אגודות הסטודנטים הלאומיות". נשמח לביאור ההערה.


לשיר לחנים נוספים:

 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים  

עיבוד לשני קולות ממקור לא ידוע. על הקרדיט השגוי-כנראה "מנגינה רוסית" ראו לעיל ב"על השיר".




מילים  

מתוך "כתבים", כרך "שירים", בהוצאת ערי ז'בוטינסקי, ירושלים, תש"ז.




מילים  

מתוך עיתון "הצפון", גיליון כ"ח, יום שישי, כ"ג בתשרי תרפ"ז (1 באוקטובר 1926).


מאמר  

מאמר מאת גרשון סתיו על השיר ועל גילוי מלחינו.

תגיות




עדכון אחרון: 11.10.2022 09:58:38


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: