החוצפה מותרת ♫

לְאַרְצֵנוּ אַל תִּלְעַג
הִיא פִּנָּה נִדַּחַת
פֹּה הַפּוּרִים גַּם כֵּן חַג
וּמַחֲלָה – קַדַּחַת.

– לִי הַיּוֹם עָצוּב יוֹתֵר
וַחֲבָל שֶׁבָּאתִי.
הַשָּׁנָה מַלְכַּת אֶסְתֵּר
אֵין לְאַגָּדָתִי.

– לִי גַּם כָּךְ הֶחָג חָבִיב,
וְלֹא הִתְיָאַשְׁתִּי:
אִם אֵין אֶסְתֵּר בְּתֵל-אָבִיב,
אֶסְתַּפֵּק בְּוַשְׁתִּי.

– בְּלִי יָדַיִם, מְנֻוָּל!
קְצָת נִמּוּס לִגְבֶרֶת!
– אָח, גְּבִרְתִּי, בְּקַרְנָוָל
יֵשׁ חֻקָּה אַחֶרֶת.

– אֲהַבְתִּיךְ בְּזֶה הַלֵּיל
וְנַפְשִׁי גּוֹעֶשֶׁת...
– אַל תֹּאהַב, פֶּן תְּקַבֵּל
אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת.

– נָא נַשְּׁקִינִי! – לֹא, לֹא, לֹא!
– נָא חַבְּקִינִי! – מֵילֶא...
– הֲלֹא טוֹב לָהּ (– וְגַם לוֹ?!)
בַּנְּשָׁפִים הָאֵלֶּה?

הַאֲמִינוּ, כִּי תָּמִיד
פֹּה חַיִּים אַחֶרֶת.
אַךְ בְּפוּרִים, כִּבְיָרִיד,
הַחֻצְפָּה מֻתֶּרֶת.