מילים (4 גרסאות)
אַךְ אֲנִי לֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל
עַד אֲשֶׁר כָּבַשְׁתִּי
לֵב אֶחָד רָכַשְׁתִּי
שֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.
הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת
בְּנֵי הַכְּפָר הָלְכוּ אֶל הַצָּבָא
הָעֲבוֹדָה בּוֹעֶרֶת
הַבַּת לֹא מִסְתַּדֶּרֶת
וְאָנֹכִי חָשׁ לְעֶזְרָה.
הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה:
שְׂעָרוֹתֶיהָ סְעָרָה
כְּיָם דָּגָן סוֹעֵר
יָפָה הָיְתָה כְּאַגָּדָה
מֵאֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
וּפִי שֶׁבַע עוֹד יוֹתֵר.
נוּ, רַבּוֹתַי, נָזִיר אֵינֶנִי
וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר.
פַּחֲדִי כָּבַשְׁתִּי
"אֲהַבְתִּיך" לָחַשְׁתִּי
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר!
הִיא אָמְרָה –
תּוֹךְ רִקּוּד
הִיא נוֹתֶנֶת יָד רַק
לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד.
הִיא אָמְרָה –
כֵּן, אֲבָל
בַּחוּרִי נָא לֵךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַכְּלָל וֶהֱיֵה חַיָּל.
בְּעַצְמְכֶם אַתֶּם תָּבִינוּ
שֶׁזֶּה גָּרַם לִי קְצָת מוּסַר כְּלָיוֹת
אַךְ עִם בּוֹא הַלֵּיל
יָצָאנוּ לְטַיֵּל
שְׁנֵינוּ יַחַד בַּשָּׂדוֹת.
הִיא דִּבְּרָה, כֻּלִּי הִקְשַׁבְתִּי
וְלִבִּי מִסְכֵּן נָפַל חָלָל
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי
וְכָעֵת אֲנִי חַיָּל
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי
בְּשֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.
ואני לא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל
עַד כִּי לֵב כָּבַשְׁתִּי
וְעִדּוּד רָכַשְׁתִּי
בְּרִקּוּד בְּנַהֲלָל.
הָיִיתִי "בִּמְקוֹם", זֹאת אוֹמֶרֶת:
בֶּן הָאִכָּר מִזְּמַן הוּא בַּצָּבָא.
הָעֲבוֹדָה שׁוֹפַעַת,
הַבַּת הִיא מִתְיַגַּעַת,
וְאָנֹכִי בָּא לְעֶזְרָה.
הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה:
שַׂעֲרוֹתֶיהָ סְעָרָה
בְּיָם דָּגָן סוֹעֵר.
הִיא הָיְתָה אַגָּדָה:
אֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
מִתּוֹךְ סֵפֶר מְסַפֵּר.
נוּ, סוֹף סוֹף אֲנִי בַּחוּר
וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר.
עֵת חִטָּה גָּרַסְתִּי,
אֶת יָדָהּ תָּפַסְתִּי,
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר!
הִיא אָמְרָה –
רַק אַגַּב רִקּוּד –
הִיא נוֹתֶנֶת יָד בִּלְבַד
לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד.
הִיא אָמְרָה –
בִּשְׁבִילָהּ אִידֵאָל
זֶה בַּחוּר מִמִּין זָכָר וּמְסֻכָּן כְּלוֹמַר: חַיָּל.
הִיא אָמְרָה הַרְבֵּה דְּבָרִים עוֹד
וְגָרְמָה לִי לְמוּסַר כְּלָיוֹת;
אַךְ עִם פֹּל הַלֵּיל
יָצָאנוּ לְטַיֵּל
שְׁנֵינוּ יַחַד לַשָּׂדוֹת.
וְהִנֵּה – תַּרְנוּ סֹב סָבִיב,
תַּרְנוּ שֶׁבַע פְּעָמִים
בֵּין מוֹנְק וּבֶּנְטוֹבִיץ'.
וּרְאֵה – בְּמַעְגַּל מַזָּל
נִפְקְחוּ עֵינַי לִרְאוֹת
מַה זּוֹהִי הוֹרָה נַהֲלָל!
וְהַ"סְּוִינְג" נִכְנַס לָרֶגֶל,
וְהַ"קנֵיְטְשׁ" לְבַסּוֹף נִכְנַס לַדָּם.
מִתְגַּיֵּס אֲנִי לַדֶּגֶל,
נֶהֱפָך לְבֶן-אָדָם.
כֵּן, מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי
אַךְ הֵבַנְתִּי אֶת רֶמֶז הַגּוֹרָל
וּבִלְבַב לִבִּי – כְּבָר אֲהוּבָתִי
וְגַם הוֹרָה נַהֲלָל.
וְלֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל וּכְלָל
[אחרי "שְׁנֵינוּ יַחַד בַּשָּׂדוֹת"
חזרה לבית הראשון
בלי ההמשך]
הקלטות (10)
ביצוע
על השיר
על פי נחומי הר ציון, "צבי בן יוסף - הלוחם-המלחין שנפל בגוש עציון" עידן 7 תשמ"ו, עמ' 217:
השיר חובר בעזרת שלמה דרורי לכבוד חג העשרים של נהלל בח' באלול תש"א. בן-יוסף ודרורי ביצעו את השיר בתחנת הרדיו "קול ירושלים".
עדות שלמה דרורי מתוך תכנית רדיו מיום 18.11.1980, תזמון 11:20:
הועברנו לשדה התעופה ברמת דוד. שמרנו אז על הפגזים כי על המטוסים ועל הנשק לא סמכו עלינו . . . אבל היה לנו גם זמן חופשי. ואז ירדנו לנהלל. בלילות שאנחנו באנו לנהלל כמובן לא עסקנו בציונות אלא בדבר הרבה יותר מעשי. בית הספר החקלאי של חנה מייזל ששם היו רק בנות. ואנחנו באנו לבקר, ומה יותר טבעי לבן-יוסף מאשר לבוא לשם עם האקורדיון. וירדנו לנהלל, חבורה של עשרה - חמישה עשר חב'רה, נעמדנו מתחת לחלונות של בית הספר ושרנו סרנדות. עבר שם איזה מושבניק ואמר: תתביישו לכם, באמצע הלילה להעיר את כל הכפר? הרבה יותר חיובי היה לו הייתם מחברים מנגינה לכבוד היובל של נהלל שעוד מעט היה צריך להיות, ואז היה אפשר לעשות משהו מהרעש שאתם עושים כאן. צבי בן יוסף לקח כמובן את העניין ברצינות. באותו הלילה הוא כבר לא נתן לי לישון. כי הוא החליט לחבר שיר לכבוד נהלל, אלא שהוא לא הכיר את נהלל והייתי צריך לספר לו. כל הלילה הוא שמע סיפורים על הבחורות שאני אהבתי, על השבילים שבהם הלכנו, על הבעיות שהיו בנהלל. באותו הלילה הוא הכיר את נהלל. למחרת בבוקר הייתה קיימת "הורה נהלל".
מונק ובנטוביץ' המוזכרים בשיר אלה שמות משפחה של שני משקים בנהלל. את המילה היידית קנייץ' (קנייטש) מבאר הגולש מיכה נצר:
קנייטש, קֶמֶט ביידיש, זה קמט במכנסיים וגם קמט בפָּנים; "קנייטש אין האַרץ" פירושו צביטה בלב. כך שקנייטש הנכנס לדם, כבשיר, מתאים לצביטה בלב. עם זאת, וזוהי השערה שלי, הקפל במכנסיים היה חלק מהופעה במסדר, וגם העיקרון הזה נכנס ללבו של החייל בשיר.
רחל עזריה מוסיפה:
הבחורה בשיר, לדברי עפר אבירן (דור שלישי בנהלל), היא יעל וובמן בת נהלל, שעליה כתב בן-יוסף את המילים "היא נותנת יד". הכוונה היא שרק בריקוד מותר להחזיק יד בפרהסיה. לאחר מכן הם אכן התגייסו ויצאו עם הבריגדה לאירופה.
מאיר נוי תיעד בכרטסתו מפי יעקב אורלנד כי השיר נדפס עם תווים לצד "שיר הלגיונות" ו"שיר החי"ל" בחוברת סטנסיל "יום החייל היהודי 1943".
ביצועים נוספים:
- שמשון בר-נוי בליווי תזמורת בעיבוד שמעון כהן
כל מידע נוסף על אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.