הקטן
גופן
הגדל
גופן
להיות או לא להיות
נִגְמַר, אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר הַלֵּב שֶׁלִּי נָפוּחַ אַתֶּם רוֹאִים אֲנִי שׁוֹטֵר וְיֵשׁ לִי מַצַּב רוּחַ כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ בַּגּוּף בּוֹכֶה אֶצְלִי בְּכֹחַ זֶה לֹא שָׂמֵחַ, לֹא עָצוּב זֶה כָּכָה סְתָם לֹא נֹחַ זֶה לֹא עָצוּב, זֶה לֹא שָׂמֵחַ מִזֶּה אֶפְשָׁר לָצֵאת קֵרֵחַ אֲבָל עָנוּ לִי רַק עַל זֹאת: לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת? הָיָה מַשְׁבֵּר, אָמְרוּ לִי: סְבֹל סָבַלְתִּי עִם כֻּלְּכֶם פֹּה עַכְשָׁו אוֹמְרִים לִי: לֹא בְּקוֹל אֵין זְמַן לִשְׁמֹע... טֶמְפּוֹ סוֹף סוֹף הוֹסִיפוּ כַּדָּרוּשׁ אֶת שֶׁהֶחֱסִירוּ קֹדֶם הֶחֱסִירוּ גּוּשׁ, הוֹסִיפוּ גְּרוּש וְגַם צְבִיטָה כְּחֹטֶם זֶה לֹא עָצוּב... הַמֶּמְשָׁלָה נָתְנָה מַקֵּל וְעִירִיָּתֵנוּ כּוֹבַע יָצָא שׁוֹטֵר בְּיִשְׂרָאֵל לָרֹחַב וְלַגֹּבַהּ הָעִיר דּוֹאֶגֶת לַמַּקֵּל זֶה לֹא עָלָה חִנָּם לָהּ אֲבָל אֲנִי? לַעֲזָאזֵל יָבוֹא אַחֵר מֵרַמְלָה זֶה לֹא עָצוּב... נִגְמַר, אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר הַלֵּב שֶׁלִּי נָפוּחַ אַתֶּם רוֹאִים אֲנִי שׁוֹטֵר וְיֵשׁ לִי מַצַּב רוּחַ לַמְּדוּ אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת אֲנִי פֹּה עַם הָאָרֶץ אִמְרוּ: לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת שׁוֹטֵר עִבְרִי בָּאָרֶץ? זֶה לֹא עָצוּב... נגמר, איני יכול יותר הלב שלי נפוח אתם רואים אני שוטר ויש לי מצב רוח כאילו מישהו בגוף בוכה אצלי בכוח זה לא שמח, לא עצוב זה ככה סתם לא נוח זה לא עצוב, זה לא שמח מזה אפשר לצאת קרח אבל ענו לי רק על זאת: להיות או לא להיות? היה משבר, אמרו לי: סבול סבלתי עם כולכם פה עכשיו אומרים לי: לא בקול אין זמן לשמוע... טמפו סוף סוף הוסיפו כדרוש את שהחסירו קודם החסירו גוש, הוסיפו גרוש וגם צביטה כחוטם זה לא עצוב... הממשלה נתנה מקל ועירייתנו כובע יצא שוטר בישראל לרוחב ולגובה העיר דואגת למקל זה לא עלה חינם לה אבל אני? לעזאזל יבוא אחר מרמלה זה לא עצוב... נגמר, איני יכול יותר הלב שלי נפוח אתם רואים אני שוטר ויש לי מצב רוח למדו אותי מה לעשות אני פה עם הארץ אימרו: להיות או לא להיות שוטר עברי בארץ? זה לא עצוב...

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1934
הלחנה: 1934

נִגְמַר, אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר
הַלֵּב שֶׁלִּי נָפוּחַ
אַתֶּם רוֹאִים אֲנִי שׁוֹטֵר
וְיֵשׁ לִי מַצַּב רוּחַ

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ בַּגּוּף
בּוֹכֶה אֶצְלִי בְּכֹחַ
זֶה לֹא שָׂמֵחַ, לֹא עָצוּב
זֶה כָּכָה סְתָם לֹא נֹחַ

זֶה לֹא עָצוּב, זֶה לֹא שָׂמֵחַ
מִזֶּה אֶפְשָׁר לָצֵאת קֵרֵחַ
אֲבָל עָנוּ לִי רַק עַל זֹאת:
לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת?

הָיָה מַשְׁבֵּר, אָמְרוּ לִי: סְבֹל
סָבַלְתִּי עִם כֻּלְּכֶם פֹּה
עַכְשָׁו אוֹמְרִים לִי: לֹא בְּקוֹל
אֵין זְמַן לִשְׁמֹע... טֶמְפּוֹ

סוֹף סוֹף הוֹסִיפוּ כַּדָּרוּשׁ
אֶת שֶׁהֶחֱסִירוּ קֹדֶם
הֶחֱסִירוּ גּוּשׁ, הוֹסִיפוּ גְּרוּש
וְגַם צְבִיטָה כְּחֹטֶם

זֶה לֹא עָצוּב...

הַמֶּמְשָׁלָה נָתְנָה מַקֵּל
וְעִירִיָּתֵנוּ כּוֹבַע
יָצָא שׁוֹטֵר בְּיִשְׂרָאֵל
לָרֹחַב וְלַגֹּבַהּ

הָעִיר דּוֹאֶגֶת לַמַּקֵּל
זֶה לֹא עָלָה חִנָּם לָהּ
אֲבָל אֲנִי? לַעֲזָאזֵל
יָבוֹא אַחֵר מֵרַמְלָה

זֶה לֹא עָצוּב...

נִגְמַר, אֵינִי יָכוֹל יוֹתֵר
הַלֵּב שֶׁלִּי נָפוּחַ
אַתֶּם רוֹאִים אֲנִי שׁוֹטֵר
וְיֵשׁ לִי מַצַּב רוּחַ

לַמְּדוּ אוֹתִי מַה לַּעֲשׂוֹת
אֲנִי פֹּה עַם הָאָרֶץ
אִמְרוּ: לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת
שׁוֹטֵר עִבְרִי בָּאָרֶץ?

זֶה לֹא עָצוּב...
נגמר, איני יכול יותר
הלב שלי נפוח
אתם רואים אני שוטר
ויש לי מצב רוח

כאילו מישהו בגוף
בוכה אצלי בכוח
זה לא שמח, לא עצוב
זה ככה סתם לא נוח

זה לא עצוב, זה לא שמח
מזה אפשר לצאת קרח
אבל ענו לי רק על זאת:
להיות או לא להיות?

היה משבר, אמרו לי: סבול
סבלתי עם כולכם פה
עכשיו אומרים לי: לא בקול
אין זמן לשמוע... טמפו

סוף סוף הוסיפו כדרוש
את שהחסירו קודם
החסירו גוש, הוסיפו גרוש
וגם צביטה כחוטם

זה לא עצוב...

הממשלה נתנה מקל
ועירייתנו כובע
יצא שוטר בישראל
לרוחב ולגובה

העיר דואגת למקל
זה לא עלה חינם לה
אבל אני? לעזאזל
יבוא אחר מרמלה

זה לא עצוב...

נגמר, איני יכול יותר
הלב שלי נפוח
אתם רואים אני שוטר
ויש לי מצב רוח

למדו אותי מה לעשות
אני פה עם הארץ
אימרו: להיות או לא להיות
שוטר עברי בארץ?

זה לא עצוב...


 פרטים נוספים
הקלטה היסטורית
ביצוע: יוסף גולנד
עיבוד: משה וילנסקי
שנת הקלטה: 1935
מקור: תקליט של חברת Decca

בליווי פסנתר של משה וילנסקי



על השיר

 מתוך תכנית ל"ו של תיאטרון "המטאטא" - "הכל בסדר" (בכורה: 18.12.1934). 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

תיאטרון ובמה  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם