דודי לי ואני לו (לחן יוסף ירון)

העתקת מילות השיר

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים נֵצֵא הַשָּׂדֶה נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ. הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, עֵינַיִךְ יוֹנִים. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים. מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה! נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ. כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ. עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר; אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם? הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה: אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל? צְאֶנָה וּרְאֶינָה, בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.דודי לי ואני לו הרועה בשושנים נצא השדה נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן הנצו הרימונים דודי לי ואני לו. הנך יפה רעייתי עינייך יונים דודי צח ואדום דגול מרבבה דומה דודי לצבי או לעופר האיילים. מה יפו דודייך אחותי כלה נופת תיטופנה שפתותיך, כלה דבש וחלב תחת לשונך. כי-הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי ביקשתיו ולא מצאתיו. אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי. מצאוני השומרים הסובבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם? השבעתי אתכם, בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה: אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה עד שתחפץ. מי זאת עולה מין-המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל? צאנה וראינה, בנות ציון, במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.
מילים: מן המקורות
לחן: יוסף ירון (הלד)
הלחנה: 1946~

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ
הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים
נֵצֵא הַשָּׂדֶה
נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים
נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן
הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים
דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ.

הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי,
עֵינַיִךְ יוֹנִים.

דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם
דָּגוּל מֵרְבָבָה
דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי
אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים.

מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה!
נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ, כַּלָּה
דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.

כִּי-הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר
הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ
וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ
וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ.

עַל-מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי
בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו.
אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר
בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת
אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר;
אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם?
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם
בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה:
אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ
אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.

מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר
כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה
מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל?
צְאֶנָה וּרְאֶינָה, בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ
וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.
דודי לי ואני לו
הרועה בשושנים
נצא השדה
נשכימה לכרמים
נראה אם פרחה הגפן
הנצו הרימונים
דודי לי ואני לו.

הנך יפה רעייתי
עינייך יונים

דודי צח ואדום
דגול מרבבה
דומה דודי לצבי
או לעופר האיילים.

מה יפו דודייך אחותי כלה
נופת תיטופנה שפתותיך, כלה
דבש וחלב תחת לשונך.

כי-הנה הסתיו עבר
הגשם חלף הלך לו
הניצנים נראו בארץ
עת הזמיר הגיע
וקול התור נשמע בארצנו
התאנה חנטה פגיה
והגפנים סמדר נתנו ריח

על משכבי בלילות
ביקשתי את שאהבה נפשי
ביקשתיו ולא מצאתיו.
אקומה נא ואסובבה בעיר
בשווקים וברחובות
אבקשה את שאהבה נפשי.

מצאוני השומרים הסובבים בעיר
את שאהבה נפשי ראיתם?
השבעתי אתכם, בנות ירושלים
בצבאות או באילות השדה:
אם-תעירו ואם-תעוררו
את-האהבה עד שתחפץ.

מי זאת עולה מין-המדבר
כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה
מכל אבקת רוכל?
צאנה וראינה, בנות ציון, במלך שלמה
בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו
וביום שמחת ליבו.



ביצוע:

 

אנסמבל סולרון 
עיבוד: משה ביק, רמי ברבר
ניצוח: רמי ברבר
פסנתר: אנסטסיה סדומסקי
צ'לו: לב מטיוקוב
שנת הקלטה: ספטמבר 2022

הוקלט באולפן העוגן בתמיכת קרן יוצרים – רמת יוחנן

המנצח, חבר קיבוץ רמת יוחנן לשעבר, מספר: "היצירה ליוותה את סדרי הפסח בשנות ילדותי עד אשר דעך הסדר המרכזי והיצירה נשכחה. בשנת 2012 עיבדתיה להרכב מקהלתי כקנטטה בארבעה פרקים בתוספת צ'לו."

הקלטות נוספות

על השיר

המילים נלקחו מפסוקים שונים מתוך "שיר השירים".

מספרת תמר רז, חברת קיבוץ רמת יוחנן לשעבר: "היצירה הולחנה ב-1946 לערך והושרה ע"י חברי הקיבוץ במשך עשרות שנים בליל חג הפסח."


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות




עדכון אחרון: 09.12.2023 18:08:35


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: