הקטן
גופן
הגדל
גופן
אני מפוזר
כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹד תִּינוֹק חֲסַר צוּרָה כְּבָר מְפֻזָּר הָיִיתִי, מִין צָרָה צְרוּרָה כְּשֶׁהָיְתָה אוֹתִי לוֹקַחַת הַמֵּינֶקֶת לֹא כְלוּם, אֶת אֶצְבָּעִי מָצַצְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט אַךְ אִם הַדּוֹד הָיָה לוֹקְחֵנִי עַל בִּרְכָּיו הָיִיתִי מְחַפֵּשׂ אֵצֶל הַדּוֹד חָלָב וְלֹא לַשָּׁוְא אָמְרָה הַדּוֹדָה חַיָּה: פְרֶעסֶער הוּא מְפֻזָּר, זֶה לֹא תִּינוֹק, זֶהוּ פְּרוֹפֶסֶר כִּי רַבּוֹתַי, זֶה רַע וָמָר אַךְ יֵשׁ לִי טֶבַע מְפֻזָּר לִי אֵין מוֹשִׁיעַ וְעוֹזֵר אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵשׁ לְשַׁעֵר מִמֶּנִי כְּלוּם לֹא יִשָּׁאֵר אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר זֶה לֹא נָעִים, זֶה מְשַׁגֵּעַ לְמַדַּי וּמִתְרַחֵשׁ אֶצְלִי לֹא פַּעַם רַבּוֹתַי שֶׁאֶת יָדַי אֲנִי לוֹבֵשׁ עַל הַגַּרְבַּיִם וּכְלוֹמַר אֶת רַגְלַי אֲנִי לוֹבֵשׁ עַל הַיָּדַיִם הוֹ, הִתְבַּלְבַּלְתִּי שׁוּב וּפַעַם בְּלִי לַחֲשֹׁש אֶל הַמִּשְׂרָד הִגַּעְתִּי מַמָּשׁ עַל הָרֹאשׁ אֲנִי הוֹלֵךְ לִי וְחוֹשֵׁב לִי כָּךְ בַּסֵּתֶר אֶפֶּעס, כֻּלָּם פֹּה הֲפוּכִים זֶה לֹא בְּסֵדֶר. אָז הַמְּנַהֵל אָמַר, מוּזָר, אֵיזֶה מִין טֶבַע מְפֻזָּר בְּאֵין מוֹשִׁיעַ וְעוֹזֵר אַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵשׁ לְשַׁעֵר מִמְּךָ כְּלוּם לֹא יִשָּׁאֵר אַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר יָצְאוּ שְׁלֹשָׁה גְּדוֹלִים הָיָה זֶה רַק שִׁלְשׁוֹם מִתּוֹך הַמִּלְחָמָה לִנְסֹעַ לְשָׁלוֹם חֲגִיגִיִּים, רְפֵי-חִיוּךְ, יְפֵי-תִלְבֹּשֶׁת אֶל הָרַכֶּבֶת יַחַד נִכְנְסוּ הַשְּׁלֹשֶׁת נָסְעוּ וּלְפֶתַע מַבִּיטִים הֵם מַה זֶּה, מַה? נוֹסְעִים כְּאִלּוּ חֲזָרָה לַמִּלְחָמָה זֶה כְּבַר קָרָה לֹא פַּעַם וְתֵבֵל דּוֹבֶבֶת חָזִיז וָרַעַם, שוּב טָעוּ הֵם בָּרַכֶּבֶת זֶה מְשֻׁנֶּה, זֶה כֹּה מוּזָר אֵיזֶה מִין טֶבַע מְפֻזָּר הָיָה שָׁלוֹם, אַךְ אֵין עוֹזֵר זֶה מִתְפַּזֵּר, זֶה מִתְפַּזֵּר אִם כָּךְ נַמְשִׁיךְ, יֵשׁ לְשַׁעֵר, מִמֶּנּוּ כְּלוּם לֹא יִשָּׁאֵר זֶה מִתְפַּזֵּר, זֶה מִתְפַּזֵּר. כשהייתי עוד תינוק חסר צורה כבר מפוזר הייתי, מין צרה צרורה כשהיתה אותי לוקחת המינקת לא כלום, את אצבעי מצצתי לי בשקט אך אם הדוד היה לוקחני על ברכיו הייתי מחפש אצל הדוד חלב ולא לשוא אמרה הדודה חיה: פרעסער הוא מפוזר, זה לא תינוק, זהו פרופסר כי רבותי, זה רע ומר אך יש לי טבע מפוזר לי אין מושיע ועוזר אני הולך ומתפזר בדרך זו יש לשער ממני כלום לא יישאר אני הולך ומתפזר זה לא נעים, זה משגע למדי ומתרחש אצלי לא פעם רבותיי שאת ידיי אני לובש על הגרביים וכלומר את רגליי אני לובש על הידיים הו, התבלבלתי שוב ופעם בלי לחשוש אל המשרד הגעתי ממש על הראש אני הולך לי וחושב לי כך בסתר אפעס, כולם פה הפוכים זה לא בסדר. אז המנהל אמר, מוזר, איזה מין טבע מפוזר באין מושיע ועוזר אתה הולך ומתפזר בדרך זו יש לשער ממך כלום לא יישאר אתה הולך ומתפזר יצאו שלושה גדולים היה זה רק שלשום מתוך המלחמה לנסוע לשלום חגיגיים, רפי-חיוך, יפי-תלבושת אל הרכבת יחד נכנסו השלושת נסעו ולפתע מביטים הם מה זה, מה? נוסעים כאילו חזרה למלחמה זה כבר קרה לא פעם ותבל דובבת חזיז ורעם, שוב טעו הם ברכבת זה משונה, זה כה מוזר איזה מין טבע מפוזר היה שלום אך אין עוזר זה מתפזר, זה מתפזר אם כך נמשיך, יש לשער, ממנו כלום לא יישאר זה מתפזר, זה מתפזר.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1946
הלחנה: 1946

כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹד תִּינוֹק חֲסַר צוּרָה
כְּבָר מְפֻזָּר הָיִיתִי, מִין צָרָה צְרוּרָה
כְּשֶׁהָיְתָה אוֹתִי לוֹקַחַת הַמֵּינֶקֶת
לֹא כְלוּם, אֶת אֶצְבָּעִי מָצַצְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט
אַךְ אִם הַדּוֹד הָיָה לוֹקְחֵנִי עַל בִּרְכָּיו
הָיִיתִי מְחַפֵּשׂ אֵצֶל הַדּוֹד חָלָב
וְלֹא לַשָּׁוְא אָמְרָה הַדּוֹדָה חַיָּה: פְרֶעסֶער
הוּא מְפֻזָּר, זֶה לֹא תִּינוֹק, זֶהוּ פְּרוֹפֶסֶר

כִּי רַבּוֹתַי, זֶה רַע וָמָר
אַךְ יֵשׁ לִי טֶבַע מְפֻזָּר
לִי אֵין מוֹשִׁיעַ וְעוֹזֵר
אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר
בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵשׁ לְשַׁעֵר
מִמֶּנִי כְּלוּם לֹא יִשָּׁאֵר
אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר

זֶה לֹא נָעִים, זֶה מְשַׁגֵּעַ לְמַדַּי
וּמִתְרַחֵשׁ אֶצְלִי לֹא פַּעַם רַבּוֹתַי
שֶׁאֶת יָדַי אֲנִי לוֹבֵשׁ עַל הַגַּרְבַּיִם
וּכְלוֹמַר אֶת רַגְלַי אֲנִי לוֹבֵשׁ עַל הַיָּדַיִם
הוֹ, הִתְבַּלְבַּלְתִּי שׁוּב וּפַעַם בְּלִי לַחֲשֹׁש
אֶל הַמִּשְׂרָד הִגַּעְתִּי מַמָּשׁ עַל הָרֹאשׁ
אֲנִי הוֹלֵךְ לִי וְחוֹשֵׁב לִי כָּךְ בַּסֵּתֶר
אֶפֶּעס, כֻּלָּם פֹּה הֲפוּכִים
זֶה לֹא בְּסֵדֶר.

אָז הַמְּנַהֵל אָמַר, מוּזָר,
אֵיזֶה מִין טֶבַע מְפֻזָּר
בְּאֵין מוֹשִׁיעַ וְעוֹזֵר
אַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר
בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵשׁ לְשַׁעֵר
מִמְּךָ כְּלוּם לֹא יִשָּׁאֵר
אַתָּה הוֹלֵךְ וּמִתְפַּזֵּר

יָצְאוּ שְׁלֹשָׁה גְּדוֹלִים
הָיָה זֶה רַק שִׁלְשׁוֹם
מִתּוֹך הַמִּלְחָמָה לִנְסֹעַ לְשָׁלוֹם
חֲגִיגִיִּים, רְפֵי-חִיוּךְ, יְפֵי-תִלְבֹּשֶׁת
אֶל הָרַכֶּבֶת יַחַד נִכְנְסוּ הַשְּׁלֹשֶׁת
נָסְעוּ וּלְפֶתַע מַבִּיטִים הֵם
מַה זֶּה, מַה?
נוֹסְעִים כְּאִלּוּ חֲזָרָה לַמִּלְחָמָה
זֶה כְּבַר קָרָה לֹא פַּעַם וְתֵבֵל דּוֹבֶבֶת
חָזִיז וָרַעַם, שוּב טָעוּ הֵם בָּרַכֶּבֶת

זֶה מְשֻׁנֶּה, זֶה כֹּה מוּזָר
אֵיזֶה מִין טֶבַע מְפֻזָּר
הָיָה שָׁלוֹם, אַךְ אֵין עוֹזֵר
זֶה מִתְפַּזֵּר, זֶה מִתְפַּזֵּר
אִם כָּךְ נַמְשִׁיךְ, יֵשׁ לְשַׁעֵר,
מִמֶּנּוּ כְּלוּם לֹא יִשָּׁאֵר
זֶה מִתְפַּזֵּר, זֶה מִתְפַּזֵּר.
כשהייתי עוד תינוק חסר צורה
כבר מפוזר הייתי, מין צרה צרורה
כשהיתה אותי לוקחת המינקת
לא כלום, את אצבעי מצצתי לי בשקט
אך אם הדוד היה לוקחני על ברכיו
הייתי מחפש אצל הדוד חלב
ולא לשוא אמרה הדודה חיה: פרעסער
הוא מפוזר, זה לא תינוק, זהו פרופסר

כי רבותי, זה רע ומר
אך יש לי טבע מפוזר
לי אין מושיע ועוזר
אני הולך ומתפזר
בדרך זו יש לשער
ממני כלום לא יישאר
אני הולך ומתפזר

זה לא נעים, זה משגע למדי
ומתרחש אצלי לא פעם רבותיי
שאת ידיי אני לובש על הגרביים
וכלומר את רגליי אני לובש על הידיים
הו, התבלבלתי שוב ופעם בלי לחשוש
אל המשרד הגעתי ממש על הראש
אני הולך לי וחושב לי כך בסתר
אפעס, כולם פה הפוכים
זה לא בסדר.

אז המנהל אמר, מוזר,
איזה מין טבע מפוזר
באין מושיע ועוזר
אתה הולך ומתפזר
בדרך זו יש לשער
ממך כלום לא יישאר
אתה הולך ומתפזר

יצאו שלושה גדולים
היה זה רק שלשום
מתוך המלחמה לנסוע לשלום
חגיגיים, רפי-חיוך, יפי-תלבושת
אל הרכבת יחד נכנסו השלושת
נסעו ולפתע מביטים הם
מה זה, מה?
נוסעים כאילו חזרה למלחמה
זה כבר קרה לא פעם ותבל דובבת
חזיז ורעם, שוב טעו הם ברכבת

זה משונה, זה כה מוזר
איזה מין טבע מפוזר
היה שלום אך אין עוזר
זה מתפזר, זה מתפזר
אם כך נמשיך, יש לשער,
ממנו כלום לא יישאר
זה מתפזר, זה מתפזר.


 פרטים נוספים
ביצוע: מתתיהו רוזין
שנת הקלטה: 15.1.1947


על השיר

מתוך "זהו קוקטייל", תכנית מס'  9 של תיאטרון "לי לה לו" (בכורה: 14.12.1946).

השיר מופיע גם בשמות "מפוזר" ו"טבע מפוזר".


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

תיאטרון ובמה  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם