שִׁמְעוּ מַעֲשֶׂה רַבּוֹתַי אֶת אֲשֶׁר קָרָה לִי אוֹי וַי בִּרְחוֹבוֹת תֵּל-אָבִיב בִּימֵי הָאָבִיב קָרַנִּי מִקְרֶה חָבִיב אֶזְרָח יָשָׁר הָיִיתִי עַל עָתִיד יָפֶה חָלַמְתִּי פִּתְאוֹם רַבּוֹתַי בָּא קָצִין וְכִילַי וְהָפַךְ לִי כָּל מַחְשְׁבוֹתַי אַל מַחֲנֶה נוֹטְרִים שְׁלַחְתָנִי רַבּוֹתַי עָלָיו גַּם שָׁמַעְתִּי עַל נוֹטְרִים עֲלוּבִים הָעוֹמְדִים בְּלִי רוֹבִים וְרֵיקִים אוֹי רֵיקִים הַכִּיסִים שָׁם הַכִּילַי הַלָּבָן אָמְנָם יֵשׁ בּוֹ גַּם פְּגָם חוֹשֵׁב הוּא רַבּוֹת עַל כְּנָפַיִם שׁוֹנוֹת וּמַדִּים כְּחֻלִּים גַּם לַזֹּאת. שמעו מעשה רבותיי את אשר קרה לי אוי ויי ברחובות תל-אביב בימי האביב קרני מקרה חביב אזרח ישר הייתי על עתיד יפה חלמתי פתאום רבותי בא קצין וכילי והפך לי כל מחשבותיי אל מחנה נוטרים שלחתני רבותי עליו גם שמעתי על נוטרים עלובים העומדים בלי רובים וריקים אוי ריקים הכיסים שם הכילי הלבן אמנם יש בו גם פגם חושב הוא רבות על כנפים שונות ומדים כחולים גם לזאת