בִּקְצֵה הָעִיר בִּרְחוֹב אָפֹר דִּירָה עוֹמֶדֶת לָה קְטַנָּה שָׁם בָּעֲלִיָּה תָּגוּר חֶמְדַּת עֵינַיִם שׁוֹשַׁנָּה עֶרֶב עֶרֶב אֶסְתּוֹבֵב עַל יַד בֵּית מַחְמָדִי אֶקְרָא שׁוֹשַׁנָּה וַאֲצַפְצֵף רֵד-רְ-דִי חַלּוֹן קָטָן נִפְתָּח מְעַט בְּדִירָה זוֹ הַקְּטַנָּה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע מִיָּד זֶה הַקּוֹל שֶׁל שׁוֹשַׁנָּה חַכֵּה מְעַט, מַחְמַד עֵינַיִם תְּחַכֶּה עַד בּוֹשׁ הִסְתּוֹבֵב נָא פַּעַם פַּעֲמַיִם אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אֶתְהַלֵּךְ מְלֵא שִׂמְחָה אֱגוֹזִים לִי אֲפַצַּח עַל הַמַּדְרֵגוֹת אֶשְׁמַע אֶת פְּסִיעוֹתֶיהָ הַךְ וְהַךְ אַךְ יָצֹא יָצְאָה אֵלַי חִבְּקָה אוֹתָהּ יַדִּי וְאֶשַּׁק לָהּ בִּשְׂפָתַי רֵד-רְ-דִי מִמְּךָ, דָּוִד, זֹאת אֲבַקֵּשׁ אַל תְּצַפְצֵף אֵלֵינוּ עוֹד כִּי חֲסוּדָה אִמִּי, וְיֵשׁ שֶׁזֶּה יַרְגִיז אוֹתָהּ מְאֹד הִיא חֲסוּדָה כִּי לָהּ נָאֶה אַזְהִיר אוֹתְךָ מֵרֹאשׁ תֵּן סִימָן פָּשׁוּט כַּזֶּה אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹש בִּשְׁבוּעָה יָדִי אֶשָּׂא כִּי לֹא אֲצַפְצֵף יוֹתֵר לְמַעֲנֵךְ, אוֹי, שׁוֹשַׁנָּה חָסִיד אֶהְיֶה וּמְהֻדָּר וְאִם אַתְּ מְתוּקָה מִדְּבָשׁ כְּמוֹ אִמֵּךְ תִּהְיִי אֵלֵךְ שַׁבָּת לְבֵית מִדְרָשׁ בּוא-בּוֹ-אִי בַּזֶּה, יָקָר, לְךָ אַאֲמִין וְלָכֵן, רְאֵה דָּוִד אֶתְפֹּר לְךָ גַּם תִּיק תְּפִלִּין וְעָלָיו מָגֵן דָּוִד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת תְּסַפֵּר רְאֵה נָא אַל תֵּבוֹשׁ מַעֲשֶׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ בְּעַד הַמַתָּנָה חֵן חֵן אֲהַבְתִּיךְ, אוֹי, שׁוֹשַׁנָּה אָהַבְתִּי אֶת אִמֵּך גַּם כֵּן אֶת הַסִּמְטָה, אֶת הַפִּנָּה אֶת הָאֲבָנִים הַהֵן עֲלֵיהֶן תִּדְרְכִי הַבַּיְתָה לָךְ קוֹרֵאת הָאֵם לֵךְ-לְ-כִי אֶתְהַלֵּךְ לִי בַּסִּמְטָה אֱגוֹזִים לִי אֲפַצַּח עַל הַמַּדְרֵגוֹת אֶשְׁמַע אֶת פְּסִיעוֹתֶיהָ הַךְ וְהַךְ בַּמַּדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה עָלְתָה, הַכֹּל נָמוֹשׁ לַיְלָה טוֹב לָךְ, שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹש בקצה העיר ברחוב אפור דירה עומדת לה קטנה שם בעלייה תגור חמדת עיניים שושנה ערב ערב אסתובב על יד בית מחמדי אקרא שושנה ואצפצף רד-ר-די חלון קטן נפתח מעט בדירה זו הקטנה והקול נשמע מייד זה הקול של שושנה חכה מעט, מחמד עיניים תחכה עד בוש הסתובב נא פעם פעמיים אחת שתיים שלוש אתהלך מלא שמחה אגוזים לי אפצח על המדרגות אשמע את פסיעותיה הך והך אך יצוא יצאה אליי חיבקה אותה ידי ואשק לה בשפתיי רד-ר-די ממך, דויד, זאת אבקש אל תצפצף אלינו עוד כי חסודה אמי, ויש שזה ירגיז אותה מאוד היא חסודה כי לה נאה אזהיר אותך מראש תן סימן פשוט כזה אחת שתיים שלוש בשבועה ידי אשא כי לא אצפצף יותר למענך, אוי, שושנה חסיד אהיה ומהודר ואם את מתוקה מדבש כמו אמך תהיי אלך שבת לבית מדרש בוא-בו-אי בזה, יקר, לך אאמין ולכן, ראה דויד אתפור לך גם תיק תפילין ועליו מגן דויד בבית הכנסת תספר ראה נא אל תבוש מעשה ידיי להתפאר אחת שתיים שלוש בעד המתנה חן חן אהבתיך, אוי, שושנה אהבתי את אמך גם כן את הסמטה, את הפינה את האבנים ההן עליהן תדרכי הביתה לך קוראת האם לך-ל-כי אתהלך לי בסמטה אגוזים לי אפצח על המדרגות אשמע את פסיעותיה הך הך במדרגה האחרונה עלתה, הכול נמוש לילה טוב לך, שושנה אחת שתיים שלוש

מקור: "חיים בנציון אילון-ברניק: היה היה מעשה - שירים, סיפורים, מסורות, מנהגים, הנהגות, בדיחות, פתגמים, אמונות תפלות, פרפראות, חידות", פולקלור, תש"ו 1946, עמוד 147

מקור: "חיים בנציון אילון-ברניק: היה היה מעשה - שירים, סיפורים, מסורות, מנהגים, הנהגות, בדיחות, פתגמים, אמונות תפלות, פרפראות, חידות", פולקלור, תש"ו 1946, עמוד 147-148