את חכי לי (נוסח שבויי הלגיון הירדני במלחמת השחרור)

אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזֹר אַתְּ חַכִּי הֵיטֵב אַתְּ חַכִּי לִי גַּם אִם פֹּה שֵׁשׁ שָׁנִים אֵשֵׁב אַתְּ חַכִּי עַל שְׂפַת הַיָּם חַכִּי בַּמִּגְדַּלּוֹר אַתְּ חַכִּי אִם גַּם כֻּלָּם שָׁם מִתְחַתְּנִים בְּתוֹר אַתְּ חַכִּי חַכִּי וּלוּ לֹא יָבוֹא מִכְתָּב תְּטַיְּלִי לָךְ עִם כֻּלָּם אַךְ אַל תֵּלְכִי לָרָב אַתְּ חַכִּי, חַכִּי וּדְעִי הַמִּכְתָּב נִשְׁלַח בְּעַמָּאן נָפַל בַּשְּׁבִי הַצֶּנְזוֹר הַנֶּאֱלָח אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזֹר וְאָרוּר הַשָּׂח אֲהוּבֵךְ דִּבֵּר לֵאמֹר לֹא יֹאהַב אוֹתָך יַאֲמִין פֹּה גַּם שׁוֹבִי וְיִצְעַק "גוואד" אִם שָׁם אַתְּ בִּי תִּבְגְּדִי פֹּה לֹא אֶבְגֹּד לָעַד כִּי שֶׁבִי אֵין בְּרֵרָה אֵין כָּאן נְתִיבוֹת אִם אֵין אַתְּ לִי יְקָרָה אֵין גַּם אַחֵרוֹת פֹּה יָרֵחַ שָׁט בַּלֵּיל שְׁמֵי נֵכָר כֵּהִים הַמַּחֲנֶה מוּקָף גָּדֵר וּמִסְּבִיבוֹ שׁוֹמְרִים וְאִם יִקְרֶה לִי וְאֶחזֹר וּבְבוֹא הַיּוֹם אֶת שְׁנֵיכֶם אֶפְגֹּש בַּדְּרוֹר נָא אִמְרִי שָׁלוֹם הִתְקָרְבִי, לַחֲצִי הַיָּד וְאִמְרִי נָא לִי הַשָּׁבוּי הַנֶּאֱמָן הַכֵּר נָא אֶת יַלְדִּי וְיִשְׁאַל יַלְדֵּךְ הַקָּט "אִמָּא, מִי הַדּוֹד?" אַתְּ עֲנִי: גַּם הוּא אֶחָד שֶׁהֶאֱמִין בִּי עוֹד. אֵיךְ נִצַּלְתִּי זֹאת נֵדַע רַק אֲנִי וְאַתְּ כִּי יוֹתֵר מִכָּל אָדָם אַתְּ לִבְגֹּד יָדַעַתְּ את חכי לי ואחזור את חכי היטב את חכי לי גם אם פה שש שנים אשב את חכי על שפת הים חכי במגדלור את חכי אם גם כולם שם מתחתנים בתור את חכי חכי ולו לא יבוא מכתב תטיילי לך עם כולם אך אל תלכי לרב את חכי, חכי ודעי המכתב נשלח בעמאן נפל בשבי הצנזור הנאלח את חכי לי ואחזור וארור השח אהובך דיבר לאמור לא יאהב אותך יאמין פה גם שובי ויצעק "גוואד" אם שם את בי תבגדי פה לא אבגוד לעד כי שבי אין ברירה אין כאן נתיבות אם אין את לי יקרה אין גם אחרות פה ירח שט בליל שמי ניכר כהים המחנה מוקף גדר ומסביבו שומרים ואם יקרה לי ואחזור ובבוא היום את שניכם אפגוש בדרור נא אמרי שלום התקרבי, לחצי היד ואמרי נא לי השבוי הנאמן הכר נא את ילדי וישאל ילדך הקט אמא, מי הדוד? את עני: גם הוא אחד שהאמין בי עוד. איך ניצלחי זאת נדע רק אני ואת כי יותר מכל אדם את לבגוד ידעת