הקטן
גופן
הגדל
גופן
לחופש
אין כוח לסבול עוד, לשאת את העול, החרפה ויסורי הנפש לבתי הדוויה שואגת בקול: לחופש, לחופש, לחופש. כאסיר הסגור בכלאו הצר בנחושתיו, באימת הסוהר, כן אכמה לגאולה מחושכי המר: לזוהר, לזוהר, לזוהר! הוי, נודד המעונה ונרדף כל היום בחימה, בשנאה יוקדת מה חמה, מה קדושה ויקרה ללאום מולדת, מולדת, מולדת! הוי, מי עוד בעולם ידמה אלי בעוניי, בשברי, בשאתי. מה נפשי תכליה לקרוא: עודי חי: בביתי! בביתי! בביתי!
מילים: אריה לייב יפה
תרגום/נוסח עברי: קדיש יהודה (לייב) סילמן
לחן: לא ידוע
כתיבה: 1910

אין כוח לסבול עוד, לשאת את העול,
החרפה ויסורי הנפש
לבתי הדוויה שואגת בקול:
לחופש, לחופש, לחופש.

כאסיר הסגור בכלאו הצר
בנחושתיו, באימת הסוהר,
כן אכמה לגאולה מחושכי המר:
לזוהר, לזוהר, לזוהר!

הוי, נודד המעונה ונרדף כל היום
בחימה, בשנאה יוקדת
מה חמה, מה קדושה ויקרה ללאום
מולדת, מולדת, מולדת!

הוי, מי עוד בעולם ידמה אלי
בעוניי, בשברי, בשאתי.
מה נפשי תכליה לקרוא: עודי חי:
בביתי! בביתי! בביתי!


על השיר

ביצועים:

על-פי מאיר נוי, השיר נכתב תחילה ברוסית על-ידי לייב יפה ותורגם לעברית על-ידי ק"י סילמן. מנגינת השיר, לפי נוי, מצלצלת כלחן מהפכה ממוצא רוסי. המוסיקאי איליה דובוסרסקי מציין כי אינו מזהה את השיר, אם כי המלוס דומה לשירים רוסיים ויש סבירות גבוהה שהמקור הנו בעל אופי מהפכני או שיר-לכת (בתקופת המהפכה הרוסית נכתבו/הושרו הרבה מאוד שירים בסגנון מארש).

על-פי אליהו הכהן, תרגומו של סילמן הושר בימי הרעב והייאוש של המלחמה ובימי גירוש תל-אביב. עם זאת, השיר חובר עוד לפני המלחמה ונדפס בשנת תר"ע יחד עם "ילדה ילדתי" בחוברת בסדרה "שירים לעם" שהוציא סילמן בהוצאת "סנונית". הפירוט מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית, ואם כי העותק שלהם אבד (ואין עותק באף ספרייה אחרת בישראל) זו כנראה החוברת שהתקבלה למערכת העיתון "מוריה" בתאריך 3.6.1910.

השיר הופיע בדפוס בתרפ"ב (1922/1923) ועם תווי הלחן הזה בשני מקורות: ב"ספר השירים" של אידלסון וב"כינור ציון" [במהדורה מאוחרת עם תווים].


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.




© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם