הקטן
גופן
הגדל
גופן
צ'יזבאט
הָאֵשׁ מְפַצַּחַת זְרָדִים בִּדְמָמָה מַשְׁחִיר הַקָּפֶה בַּפִינְגָּ'אן – סִפּוּר נְסַפֵּר וְסִפּוּר גַּם נִשְׁמַע חָדָשׁ וְכַמּוּבָן גַּם יָשָׁן. אִם יֵשׁ מִין צִ'יזְבַּאט אֲשֶׁר אִישׁ מִשּׁוּם-מָה אֵינֶנּוּ רוֹצֶה כְּלָל לִשְׁמֹעַ יֶשְׁנָם עַתִּיקִים, שֶׁיֵּינָם מְשֻׁמָּר – נַקְשִׁיב אֲלֵיהֶם בִּבְלִי-נוֹעַ: הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת וְלַיִל עָלֵינוּ יָרַד. מֵעֶרֶב עַד שַׁחַר סַפֵּר לָנוּ אַחָא סַפֵּר נָא, סַפֵּר נָא צִ'יזְבַּאט... סַפֵּר נְסַפֵּר עַל כִּבּוּשׁ בִּיר-אֶל-חַרְת עַל לֵיל הַקְּרָבוֹת שֶׁחָלַף – אֵיךְ יוֹסֶלֶה-חַסָּה מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת יַרְד הוֹרִיד בְּלֵיל-חֹשֶׁךְ צַלָּף... אָח, חֶבְרֶ'ה, אֶזְכֹּרָה אֶת צִיפְּקֶה בַּקְּרָב דְּרוּכָה מִנִּי רֹאשׁ עַד כַּף רֶגֶל הָיְתָה חַבּוּבָּה כְּמוֹ תַּפּוּחַ בַּסְּתָו הָיְתָה עֲצוּמָה וְהוֹרֶגֶת... הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת... נִזְכֹּר אֵיךְ בְּלֵיל הַפְּרִיצָה לְעַתְלִית פָּרַצְנוּ, אַגָּב, לַמִּטְבָּח אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁנָּתְנוּ לְהַחְלִיט שֶׁבֶּטַח הָיָה שָׁם פַּלְמָ"ח... אַתֶּם עוֹד זוֹכְרִים: בַּשַּׁבָּת הַשְּׁחֹרָה בַּסְּלִיק לְחָמְרֵי טוֹפּוֹגְרַפְיָה הַסְּלִיקֶר נִשְׁכַּח... וּבְבוֹא יוֹם-אוֹרָה מָצְאוּ שָׁמָּה רַק פוֹטוֹגְרַפְיָה... הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת... נִזְכֹּר אֶת מַסַּע הַפְּלֻגָּה בַּמִּדְבָּר וְאֹדֶם דְּלֵקוֹת עַל הָהָר נִזְכֹּר אֶת אוֹתָהּ הַזְּחִילָה לָרַדָּאר נִזְכֹּר אֵיךְ אֶחָד לֹא חָזַר... אַךְ יוֹם עוֹד יָבוֹא וְהָאֵשׁ עוֹד תִּלְהַט וְסַהַר יָשׁוּט עַל בָּתֵּינוּ; וּסְבִיב הַמְּדוּרָה קְצָת צִ'יזְבַּאט קְצָת צִ'יזְבַּאט אוּלַי יְסַפְּרוּ גַּם עָלֵינוּ... הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת...האש מפצחת זרדים בדממה משחיר הקפה ביפנג'אן – סיפור נספר וסיפור גם נשמע חדש וכמובן גם ישן. אם יש מין צי'זבאט אשר איש משום-מה, איננו רוצה כלל לשמוע ישנם עתיקים, שיינם משומר – נקשיב אליהם בבלי-נוע: הרוח רועשת גחלת לוחשת וליל עלינו ירד. מערב עד שחר ספר לנו אחא, ספר נא, ספר נא צ'יזבאט... ספר נספר על כיבוש ביר-אל-חרת על ליל הקרבות שחלף – אך יוסלה-חסה משלוש מאות ירד הוריד בליל-חושך צלף... אח, חבר'ה, אזכורה את צפקה בקרב דרוכה מני ראש עד כף רגל הייתה חבובה כמו תפוח בסתו הייתה עצומה והורגת... הרוח רועשת... נזכור אך בליל הפריצה לעתלית פרצנו, אגב, למטבח אחת הסיבות שנתנו להחליט שבטח היה שם פלמ"ח... אתם עוד זוכרים: בשבת השחורה בסליק לחומרי טופוגרפיה הסליקר נשכח... ובבוא יום-אורה מצאו שמה רק פוטוגרפיה... הרוח רועשת... נזכור את מסע הפלוגה במדבר ואודם דלקות על ההר נזכור את אותה הזחילה לרדאר נזכור איך אחד לא חזר... אך יום עוד יבוא והאש עוד תלהט וסהר ישוט על בתינו; וסביב המדורה קצת צי'זבאט קצת צי'זבאט אולי יספרו גם עלינו... הרוח רועשת...

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: חיים חפר (פיינר)
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1948
הלחנה: 1948

הָאֵשׁ מְפַצַּחַת זְרָדִים בִּדְמָמָה
מַשְׁחִיר הַקָּפֶה בַּפִינְגָּ'אן –
סִפּוּר נְסַפֵּר וְסִפּוּר גַּם נִשְׁמַע
חָדָשׁ וְכַמּוּבָן גַּם יָשָׁן.

אִם יֵשׁ מִין צִ'יזְבַּאט אֲשֶׁר אִישׁ מִשּׁוּם-מָה
אֵינֶנּוּ רוֹצֶה כְּלָל לִשְׁמֹעַ
יֶשְׁנָם עַתִּיקִים, שֶׁיֵּינָם מְשֻׁמָּר –
נַקְשִׁיב אֲלֵיהֶם בִּבְלִי-נוֹעַ:

הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת
גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת
וְלַיִל עָלֵינוּ יָרַד.
מֵעֶרֶב עַד שַׁחַר
סַפֵּר לָנוּ אַחָא
סַפֵּר נָא, סַפֵּר נָא צִ'יזְבַּאט...

סַפֵּר נְסַפֵּר עַל כִּבּוּשׁ בִּיר-אֶל-חַרְת
עַל לֵיל הַקְּרָבוֹת שֶׁחָלַף –
אֵיךְ יוֹסֶלֶה-חַסָּה מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת יַרְד
הוֹרִיד בְּלֵיל-חֹשֶׁךְ צַלָּף...

אָח, חֶבְרֶ'ה, אֶזְכֹּרָה אֶת צִיפְּקֶה בַּקְּרָב
דְּרוּכָה מִנִּי רֹאשׁ עַד כַּף רֶגֶל
הָיְתָה חַבּוּבָּה כְּמוֹ תַּפּוּחַ בַּסְּתָו
הָיְתָה עֲצוּמָה וְהוֹרֶגֶת...

הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת...

נִזְכֹּר אֵיךְ בְּלֵיל הַפְּרִיצָה לְעַתְלִית
פָּרַצְנוּ, אַגָּב, לַמִּטְבָּח
אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁנָּתְנוּ לְהַחְלִיט
שֶׁבֶּטַח הָיָה שָׁם פַּלְמָ"ח...

אַתֶּם עוֹד זוֹכְרִים: בַּשַּׁבָּת הַשְּׁחֹרָה
בַּסְּלִיק לְחָמְרֵי טוֹפּוֹגְרַפְיָה
הַסְּלִיקֶר נִשְׁכַּח... וּבְבוֹא יוֹם-אוֹרָה
מָצְאוּ שָׁמָּה רַק פוֹטוֹגְרַפְיָה...

הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת...

נִזְכֹּר אֶת מַסַּע הַפְּלֻגָּה בַּמִּדְבָּר
וְאֹדֶם דְּלֵקוֹת עַל הָהָר
נִזְכֹּר אֶת אוֹתָהּ הַזְּחִילָה לָרַדָּאר
נִזְכֹּר אֵיךְ אֶחָד לֹא חָזַר...

אַךְ יוֹם עוֹד יָבוֹא וְהָאֵשׁ עוֹד תִּלְהַט
וְסַהַר יָשׁוּט עַל בָּתֵּינוּ;
וּסְבִיב הַמְּדוּרָה קְצָת צִ'יזְבַּאט
קְצָת צִ'יזְבַּאט אוּלַי יְסַפְּרוּ גַּם עָלֵינוּ...

הָרוּחַ רוֹעֶשֶׁת...
האש מפצחת זרדים בדממה
משחיר הקפה ביפנג'אן –
סיפור נספר וסיפור גם נשמע
חדש וכמובן גם ישן.

אם יש מין צי'זבאט אשר איש משום-מה,
איננו רוצה כלל לשמוע
ישנם עתיקים, שיינם משומר –
נקשיב אליהם בבלי-נוע:

הרוח רועשת
גחלת לוחשת
וליל עלינו ירד.
מערב עד שחר
ספר לנו אחא,
ספר נא, ספר נא צ'יזבאט...

ספר נספר על כיבוש ביר-אל-חרת
על ליל הקרבות שחלף –
אך יוסלה-חסה משלוש מאות ירד
הוריד בליל-חושך צלף...

אח, חבר'ה, אזכורה את צפקה בקרב
דרוכה מני ראש עד כף רגל
הייתה חבובה כמו תפוח בסתו
הייתה עצומה והורגת...

הרוח רועשת...

נזכור אך בליל הפריצה לעתלית
פרצנו, אגב, למטבח
אחת הסיבות שנתנו להחליט
שבטח היה שם פלמ"ח...

אתם עוד זוכרים: בשבת השחורה
בסליק לחומרי טופוגרפיה
הסליקר נשכח... ובבוא יום-אורה
מצאו שמה רק פוטוגרפיה...

הרוח רועשת...

נזכור את מסע הפלוגה במדבר
ואודם דלקות על ההר
נזכור את אותה הזחילה לרדאר
נזכור איך אחד לא חזר...

אך יום עוד יבוא והאש עוד תלהט
וסהר ישוט על בתינו;
וסביב המדורה קצת צי'זבאט
קצת צי'זבאט אולי יספרו גם עלינו...

הרוח רועשת...


 פרטים נוספים
ביצוע: זמרשת, משתתפי האירוע
שנת הקלטה: 2008
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת

מתוך אירוע זמרשת מס' 6
בית יד לבנים, רחובות, 23.5.08
גיטרה והובלת שירה: נגה אשד



הקלטות נוספות

פתיחה בנגן חיצוני

ביצוע: טובה פורת
שנת הקלטה: 1959
על השיר

השורות "נִזְכֹּר אֶת אוֹתָהּ הַזְּחִילָה לָרַדָּאר / נִזְכֹּר אֵיךְ אֶחָד לֹא חָזַר..." מתייחסות לאליעזר משה ארקין ז"ל, שנפל בעת ניסיון פיצוץ הרדאר (לוח הזיכרון ניצב בחזית בית ברח' טשרניחובסקי 17 בחיפה).

תודה לניצה וולפנזון.

מיכה נצר (נ' 1930, רחובות) מְבָאֵר:

צִ'יזְבָּאט = כזבים, סיפורי בדים. כָּזָב העברי הוא כִּזְבְּ בערבית, ברבים כִּזְבָּאת. בחלק מאזורי הארץ העיצור כּ בוטא צ', למשל כלבה הוא צִ'ילְבָּה (שימושי בעברית ימינו). מכאן כִּזְבָּאת הפך לצ'יזבאט. זכורני כי הוצע לקרוא לזה בעברית כִּזְבַּד (שמירה על צליל כזבאת), שילוב של כזב עם בד.

 ביצועים נוספים:


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.

מילים ותווים

יש לבחור דף 17 במסמך המקושר.

מתוך מאגר ספרים סרוקים בבית הספרים הלאומי

תגיות

ל"ג בעומר   מסע ונדודים   פלמ"ח  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם