דן העצלן ♫

הַשָּׁעוֹן צִלְצֵל כְּבָר שֵׁשׁ,
קוּמָה דָּנִי, הִתְלַבֵּשׁ,
צִפּוֹרִים שָׁרוֹת בַּגַּן,
קוּמָה דָּנִי קוּמָה דָּן.

אֲבָל דָּנִי לֹא שָׂם לֵב,
בַּמִּטָּה הוּא מִסְתּוֹבֵב,
מִסְתּוֹבֵב וְשׁוּב נִרְדָּם,
דָּנִי לֹא יָקוּם מֻקְדָּם.

שֶׁבַע הַשָּׁעוֹן צִלְצֵל,
קוּמָה דָּנִי קוּם עָצֵל,
כָּל אֶחָד כְּבָר קָם מִזְּמַן,
בַּמִּטָּה שׁוֹכֵב רַק דָּן.

עַד הַשֶּׁמֶשׁ בְּקַרְנָיו
מְדַגְדֵּג אֶת דָּן בַּאַף,
עַד שֶׁדָּנִי מִתְעַטֵּשׁ,
מִתְעוֹרֵר וּמִתְלַבֵּשׁ.