הקטן
גופן
הגדל
גופן
דובי דובי שן
דֻּבִּי, דֻּבִּי, שְׁכַב לִישֹׁן, אַל תּוֹצִיא אֶת הַלָּשׁוֹן, כְּבָר נוֹצֵץ כּוֹכָב רִאשׁוֹן, דֻּבִּי, דֻּבִּי, שְׁכַב לִישֹׁן. אִם תִּנְשֹׁך אֶת בֻּבָּה בַּתְיָה שְׁנֵי שֵׁדִים יָבוֹאוּ, שְׁנַיִם, וּלְךָ בְּתוֹךְ אַמְבַּטְיָה יִרְחֲצוּ אֶת הָאָזְנַיִם. אֲבָל אִם עָצַמְתָּ עַיִן, הֵם יַגִּידוּ: נֶהְדָּר – וְיַרְשׁוּ לְךָ שְׁנָתַיִם לֹא לִרְחֹץ אֶת הַצַּוָּאר. דֻּבִּי שַׁן, דֻּבִּי שַׁן, כֶּלֶב שַׁן, שַׁן שָׁפָן. רוּחַ עֶרֶב מְזַמֶּרֶת הַלְּבָנָה יָפָה יָפָה. אִמָּא אֵצֶל הַתּוֹפֶרֶת, אַבָּא'לֶה בַּאֲסֵפָה. שָׁם לְאַבָּא'לֶה יֵשׁ נַחַת, כִּי כֻּלָּם רָבִים בְּיַחַד וּבְכָל רִיב, חֵי רֹאשִׁי, אַבָּא'לֶה הוּא רָב רָאשִׁי. דֻּבִּי שַׁן, דֻּבִּי שַׁן, כֶּלֶב שַׁן, שַׁן שָׁפָן. דֻבִּי, דֻבִּי, אַתָּה מִפְלָץ בַּחוּצוֹת אַתָּה רַק רָץ "זֶה הַיֶּלֶד, גְּבֶרֶת כַּץ כְּבָר אֶת כֹּחוֹתַי מָצַץ". מֶשֶׁק-בַּיִת מִתְפַּתֵּחַ, עֲרִיסָה, דַּיְסָה, כְּבִיסָה, וְהַבַּעַל – הוּא שׁוֹכֵחַ שֶאִשָּׁה הִיא גַּם אִשָּׁה. מוּסִיקָה, סִפְרוּת רָצִיתִי וְעַכְשָׁו - כַּבֵּס וּרְחַץ. לִי נִדְמֶה שֶׁקְּצָת רָזִיתִי: מַה דַּעְתֵּךְ, הַגְּבֶרֶת כַּץ? דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן... אִם צָרוֹת עוֹד תַּעֲשֶׂה לִי וְכֹוסוֹת תִּשְׁבֹּר לִי, בַּץ! יֶלֶד טוֹב אַחֵר אֶקְנֶה לִי וְאֹותְךָ – לִגְבֶרֶת כַּץ! אַל תִּבְכֶּה, נִחְיֶה בְּשֹׁלֶם, מַה, הַגְּבֶרֶת כַּץ הִיא גֹּלֶם? בְּעַד זֶה נוֹתְנִים מַכּוֹת – אַף כִּי זֶה נָכוֹן מְאֹד. דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן... דֻּבִּי, דֻּבִּי, שֶתִּחְיֶה. לַיְלָה רַד כְּבָר עַל הָעִיר. כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל תִּהְיֶה הוֹי, נֶהָג בַּ"מַּעֲבִיר". 'תָּה תְִנהַג בְּאוֹטוֹבּוּסִים נוּמָה , נוּמָה שֶׁקֶט, שָׁה. אִם תִּרְצֶה, תִּקַּח שְׁנֵי גְרוּשִׁים, אִם תִּרְצֶה תִּקַּח שְׁלשָׁה. אַךְ בֵּינְתַיִם, בֵּינָתַיִם לֹא לִבְכּוֹת, תִּמְצֹץ פִּיָה. אַל תַּבִּיט, עֲצֹם עֵינַיִם, כָּךְ, כְּמוֹ הָעִיִרִיָּה. דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן... אִם חָכְמוֹת לָכֶם זִמַּרְתִּי - יֵשׁ חָכְמוֹת לִי, רֹאשׁ מָלֵא. אֲבָל, אִם שְׁטֻיּוֹת דִּבַּרְתִּי - זֶה מֵאַבָּא, אִמָא'לֶה. וְלָכֵן, דֻּבּוֹן כָּאֶרֶז, נְזַמֵּר פָּשׁוּט שִׁיר-עֶרֶשׂ זֶה טִפְּשִׁי, זֶה לֹא חָדָשׁ אֲבָל זֶהוּ שִׁיר מַמָּש! דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן...דובי, דובי, שכב לישון, אל תוציא את הלשון, כבר נוצץ כוכב ראשון, דובי, דובי, שכב לישון. אם תנשוך את בובה בתיה שני שדים יבואו, שניים, ולך בתוך אמבטיה ירחצו את האזניים. אבל אם עצמת עין, הם יגידו: נהדר - וירשו לך שנתיים לא לרחוץ את הצואר. דובי שן, דובי שן, כלב שן, שן שפן. רוח ערב מזמרת הלבנה יפה יפה. אימא אצל התופרת, אבא'לה באספה. שם לאבא'לה יש נחת, כי כולם רבים ביחד ובכל ריב, חי ראשי, אבא'לה הוא רב ראשי. דובי שן, דובי שן, כלב שן, שן שפן. דובי, דובי, אתה מפלץ בחוצות אתה רק רץ "זה הילד, גברת כץ כבר את כוחותי מצץ". משק-בית מתפתח, עריסה, דיסה, כביסה, והבעל - הוא שוכח שאישה היא רק אישה. מוסיקה, ספרות רציתי ועכשיו - כבס ורחץ. לי נדמה שקצת רזיתי: מה דעתך, הגברת כץ? דובי, דובי, שן... אם צרות עוד תעשה לי וכוסות תשבור לי, בץ! ילד טוב אחר אקנה לי ואותך - לגברת כץ! אל תבכה, נחיה בשולם, מה, הגברת כץ היא גולם? בעד זה נותנים מכות - אף כי זה נכון מאוד. דובי, דובי, שן... דובי, דובי, שתחייה. לילה רד כבר על העיר. כאשר תגדל תהיה הוי, נהג ב"מעביר". 'תה תנהג באוטובוסים נומה , נומה שקט, שה. אם תרצה, תקח שני גרושים, אם תרצה תקח שלושה. אך בינתיים, בינתיים לא לבכות, תמצוץ פיה. אל תביט, עצום עיניים, כך, כמו העירייה. דובי, דובי, שן... אם חכמות לכם זמרתי - יש חכמות לי, ראש מלא. אבל, אם שטויות דיברתי - זה מאבא, אמא'לה. ולכן, דובון כארז, נזמר פשוט שיר-ערש זה טיפשי, זה לא חדש אבל זהו שיר ממש! דובי, דובי, שן... דובי שן, דובי שן, כלב שן, שן שפן.

פתיחה בנגן חיצוני

מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
כתיבה: 1945
הלחנה: 1945

דֻּבִּי, דֻּבִּי, שְׁכַב לִישֹׁן,
אַל תּוֹצִיא אֶת הַלָּשׁוֹן,
כְּבָר נוֹצֵץ כּוֹכָב רִאשׁוֹן,
דֻּבִּי, דֻּבִּי, שְׁכַב לִישֹׁן.

אִם תִּנְשֹׁך אֶת בֻּבָּה בַּתְיָה
שְׁנֵי שֵׁדִים יָבוֹאוּ, שְׁנַיִם,
וּלְךָ בְּתוֹךְ אַמְבַּטְיָה
יִרְחֲצוּ אֶת הָאָזְנַיִם.

אֲבָל אִם עָצַמְתָּ עַיִן,
הֵם יַגִּידוּ: נֶהְדָּר –
וְיַרְשׁוּ לְךָ שְׁנָתַיִם
לֹא לִרְחֹץ אֶת הַצַּוָּאר.

דֻּבִּי שַׁן, דֻּבִּי שַׁן,
כֶּלֶב שַׁן, שַׁן שָׁפָן.

רוּחַ עֶרֶב מְזַמֶּרֶת
הַלְּבָנָה יָפָה יָפָה.
אִמָּא אֵצֶל הַתּוֹפֶרֶת,
אַבָּא'לֶה בַּאֲסֵפָה.

שָׁם לְאַבָּא'לֶה יֵשׁ נַחַת,
כִּי כֻּלָּם רָבִים בְּיַחַד
וּבְכָל רִיב, חֵי רֹאשִׁי,
אַבָּא'לֶה הוּא רָב רָאשִׁי.

דֻּבִּי שַׁן, דֻּבִּי שַׁן,
כֶּלֶב שַׁן, שַׁן שָׁפָן.

דֻבִּי, דֻבִּי, אַתָּה מִפְלָץ
בַּחוּצוֹת אַתָּה רַק רָץ
"זֶה הַיֶּלֶד, גְּבֶרֶת כַּץ
כְּבָר אֶת כֹּחוֹתַי מָצַץ".

מֶשֶׁק-בַּיִת מִתְפַּתֵּחַ,
עֲרִיסָה, דַּיְסָה, כְּבִיסָה,
וְהַבַּעַל – הוּא שׁוֹכֵחַ
שֶאִשָּׁה הִיא גַּם אִשָּׁה.

מוּסִיקָה, סִפְרוּת רָצִיתִי
וְעַכְשָׁו - כַּבֵּס וּרְחַץ.
לִי נִדְמֶה שֶׁקְּצָת רָזִיתִי:
מַה דַּעְתֵּךְ, הַגְּבֶרֶת כַּץ?

דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן...

אִם צָרוֹת עוֹד תַּעֲשֶׂה לִי
וְכֹוסוֹת תִּשְׁבֹּר לִי, בַּץ!
יֶלֶד טוֹב אַחֵר אֶקְנֶה לִי
וְאֹותְךָ – לִגְבֶרֶת כַּץ!

אַל תִּבְכֶּה, נִחְיֶה בְּשֹׁלֶם,
מַה, הַגְּבֶרֶת כַּץ הִיא גֹּלֶם?
בְּעַד זֶה נוֹתְנִים מַכּוֹת –
אַף כִּי זֶה נָכוֹן מְאֹד.

דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן...

דֻּבִּי, דֻּבִּי, שֶתִּחְיֶה.
לַיְלָה רַד כְּבָר עַל הָעִיר.
כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל תִּהְיֶה
הוֹי, נֶהָג בַּ"מַּעֲבִיר".

'תָּה תְִנהַג בְּאוֹטוֹבּוּסִים
נוּמָה , נוּמָה שֶׁקֶט, שָׁה.
אִם תִּרְצֶה, תִּקַּח שְׁנֵי גְרוּשִׁים,
אִם תִּרְצֶה תִּקַּח שְׁלשָׁה.

אַךְ בֵּינְתַיִם, בֵּינָתַיִם
לֹא לִבְכּוֹת, תִּמְצֹץ פִּיָה.
אַל תַּבִּיט, עֲצֹם עֵינַיִם,
כָּךְ, כְּמוֹ הָעִיִרִיָּה.

דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן...

אִם חָכְמוֹת לָכֶם זִמַּרְתִּי -
יֵשׁ חָכְמוֹת לִי, רֹאשׁ מָלֵא.
אֲבָל, אִם שְׁטֻיּוֹת דִּבַּרְתִּי -
זֶה מֵאַבָּא, אִמָא'לֶה.

וְלָכֵן, דֻּבּוֹן כָּאֶרֶז,
נְזַמֵּר פָּשׁוּט שִׁיר-עֶרֶשׂ
זֶה טִפְּשִׁי, זֶה לֹא חָדָשׁ
אֲבָל זֶהוּ שִׁיר מַמָּש!

דֻּבִּי, דֻּבִּי, שַׁן...
דובי, דובי, שכב לישון,
אל תוציא את הלשון,
כבר נוצץ כוכב ראשון,
דובי, דובי, שכב לישון.

אם תנשוך את בובה בתיה
שני שדים יבואו, שניים,
ולך בתוך אמבטיה
ירחצו את האזניים.

אבל אם עצמת עין,
הם יגידו: נהדר -
וירשו לך שנתיים
לא לרחוץ את הצואר.

דובי שן, דובי שן,
כלב שן, שן שפן.

רוח ערב מזמרת
הלבנה יפה יפה.
אימא אצל התופרת,
אבא'לה באספה.

שם לאבא'לה יש נחת,
כי כולם רבים ביחד
ובכל ריב, חי ראשי,
אבא'לה הוא רב ראשי.

דובי שן, דובי שן,
כלב שן, שן שפן.

דובי, דובי, אתה מפלץ
בחוצות אתה רק רץ
"זה הילד, גברת כץ
כבר את כוחותי מצץ".

משק-בית מתפתח,
עריסה, דיסה, כביסה,
והבעל - הוא שוכח
שאישה היא רק אישה.

מוסיקה, ספרות רציתי
ועכשיו - כבס ורחץ.
לי נדמה שקצת רזיתי:
מה דעתך, הגברת כץ?

דובי, דובי, שן...

אם צרות עוד תעשה לי
וכוסות תשבור לי, בץ!
ילד טוב אחר אקנה לי
ואותך - לגברת כץ!

אל תבכה, נחיה בשולם,
מה, הגברת כץ היא גולם?
בעד זה נותנים מכות -
אף כי זה נכון מאוד.

דובי, דובי, שן...

דובי, דובי, שתחייה.
לילה רד כבר על העיר.
כאשר תגדל תהיה
הוי, נהג ב"מעביר".

'תה תנהג באוטובוסים
נומה , נומה שקט, שה.
אם תרצה, תקח שני גרושים,
אם תרצה תקח שלושה.

אך בינתיים, בינתיים
לא לבכות, תמצוץ פיה.
אל תביט, עצום עיניים,
כך, כמו העירייה.

דובי, דובי, שן...

אם חכמות לכם זמרתי -
יש חכמות לי, ראש מלא.
אבל, אם שטויות דיברתי -
זה מאבא, אמא'לה.

ולכן, דובון כארז,
נזמר פשוט שיר-ערש
זה טיפשי, זה לא חדש
אבל זהו שיר ממש!

דובי, דובי, שן...
דובי שן, דובי שן,
כלב שן, שן שפן.


 פרטים נוספים


גרסת "פזמונים ושירי זמר"

דֻּבִּי, שְׁמַע, אִם שׁוּב תַּחְזֹר
עַל דְּבָרָיו שֶׁל אַבָּא'לֶה
שֶׁדּוֹד פֶּסַח הוּא חֲמוֹר,
תִּצְטָרֵךְ לִשְׁכַּב חוֹלֶה.

יֵשׁ מַזָּל שֶׁלֹּא הוֹסַפְתָּ
מַה שֶּׁאַבָּא אָמַר עוֹד,
שֶׁהַדּוֹדָה קְלֶר הִיא כְּלַבְתָּא,
אַף שֶׁזֶּה נָכוֹן מְאוֹד.

וּבְעִנְיַן הַגְּבֶרֶת מִינִי
אִמָּא'לֶה אוֹמֶרֶת גַּם
שֶׁלּוֹבֶשֶׁת הִיא בִּיקִינִי
אַף שֶׁהִיא הִיפּוֹפּוֹטָם.

דֻּבִּי שַׁן, דֻּבִּי שַׁן,
כֶּלֶב שַׁן, שַׁן שָׁפָן.

אֶת כֻּלְּכֶם הִנֵּה כִּסִּיתִי,
נִרְדְּמוּ חוֹפִים וְיָם,
הַלְּבָנָה כְּבֵּיבִּי-סִיטֶר
מַשְׁגִּיחָה עַל הָעוֹלָם.

דֻּבִּי שַׁן, דֻּבִּי שַׁן,
כֶּלֶב שַׁן, שַׁן שָׁפָן.
דובי, שמע, אם שוב תחזור
על דבריו של אבא'לה
שדוד פסח הוא חמור,
תצטרך לשכב חולה.

יש מזל שלא הוספת
מה שאבא אמר עוד,
שהדודה קלר היא כלבתא,
אף שזה נכון מאוד.

ובענין הגברת מיני
אימא'לה אומרת גם
שלובשת היא ביקיני
אף שהיא היפופוטם.

דובי שן, דובי שן,
כלב שן, שן שפן.

את כולכם הנה כיסיתי,
נרדמו חופים וים,
הלבנה כביבי-סיטר
משגיחה על העולם.

דובי שן, דובי שן,
כלב שן, שן שפן.


 פרטים נוספים


בית נוסף - מופיע בנוסח שבארכיון מ. וילנסקי

שַׁן שָׁפָן שֶלִי לָבָן
שַׁן יַלְדוֹן שֶׁלִי קָטָן
נוּמִי נָא יַלְדָה שׁוֹבֶבֶת
אִמָּאלֶ'ה אוֹתָךְ אוֹהֶבֶת.
שן שפן שלי לבן
שן ילדון שלי קטן
נומי נא ילדה שובבת
אמאל'ה אותך אוהבת.
ביצוע: שושנה דמארי
עיבוד: משה וילנסקי
שנת הקלטה: 1949

ליווי בפסנתר: משה וילנסקי



על השיר

השיר נכתב לתכנית מס' 3 של תאטרון לי-לה-לו, "צחוק ללא תנאי" (בכורה: 29.5.1945). שמו במקור: בחדר הבובות.

לשיר בתים רבים. לא ברור עדיין מה נכתב במקור ומה נוסף מאוחר יותר.

נוסח מקוצר מופיע בספר "פזמונים ושירי זמר / נתן אלתרמן" (עורכים: מנחם דורמן ורינה קלינוב),הקיבוץ המאוחד 1979-1976, וכן בספר "צריך לצלצל פעמיים" (עורכים: גלעד בן ש"ך ורפי אילן), הקיבוץ המאוחד 2002. בנוסח זה חמישה בתים  הזהים לגרסת "שיר לאלף עריסות" ולאחריהם ארבעה בתים שאינם מופיעים שם.

ביצועים נוספים: 


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת evyatar@zemereshet.co.il.
תגיות

שירי ילדים   בעלי חיים - כללי   שירי ערש   תיאטרון ובמה  





© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם