הקטן
גופן
הגדל
גופן
עטרי, יונה

שחקנית וזמרת

ברבים מביצועיה אפשר להבחין בשני מאפיינים של "זמר תיאטרון". הראשון - בשיר ישנו סיפור שבמרכזו דמות האמורה לקרום עור וגידים באמצעות הזמרה. השני - רוב השירים אינם שירי סולו, אלא מבוצעים כדיאלוגים עם בני זוג, המסייעים ביצירת הסיפור והדמויות. לעיתים ממלאת מקהלה את מקום בני הזוג. גם בשיר "סולו" כ"צריך לצלצל פעמיים" שכולו מונולוג, פונה הגיבורה אל אהובה - "צריך לצלצל פעמיים", שואלת -  "מדוע מהרת לברוח?", ומדברת בשמו - "נכנסתי אליך בינתיים כיון שעברתי ברחוב", כאילו היה זה דיאלוג.

בביצועיה יצרה יונה עטרי דמויות אינדיבידואליות, ברורות, שונות בתכלית אחת מרעותה, ולעיתים בלתי נשכחות. אחדות מהן ידועות אפילו בשמן הפרטי כמו רינה (בשיר בן אותו שם) ,ירוסלובקי חסיה ('שני בנאים'), מי לימון הקוקטית ('לימון וצלחת'), מרת נינה המאופקת ('קונצרטינה וגיטרה'), גברת רֶבֶּקָה הנרקיסיסטית ('הצלם'), ויונה, התימניה המשעשעת, המתבלת את העברית בסממנים כבדים של טון דיבור ולשון בנות תימן ('יש חור בדלי'). אחרות היו אלמוניות, כדמות המורה לזמרה האיסטניסית ("המורה לזמרה"), עוזרת הבית הנמרצת ('הי טיריליי'), או זמרת השלאגר ('ג'ימאייקה'). כה שונות הדמויות זו מזו, עד שיקשה לזהות שהן של אותה המבצעת. את הדמויות היא עיצבה בעצמה, באמצעות הכלים התיאטרליים שהקנתה לה מורתה הדגולה פאני לוביץ'. לכל אחת מהן, בנוסף למלל  וללחן המתארים אותה, יש גם "דיאלקט" אישי, מין דרך הבעה מיוחדת המבחינה אותה מכל האחרות. בשילוב הייחודי הזה חברו יחד באופן מזהיר, עטרי השחקנית ועטרי הזמרת.
 


<< לפרק הקודם לדף הראשי של יונה עטרי לפרק הבא >>