שיר הרועה

הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הִגִּיעַ רוּחַ צַח יָפוּחַ; נוּמוּ, שִׁכְבוּ, כְּבָשִׂים תְּמִימִים, שִׁכְבוּ נָא לָנוּחַ! מִן הַבֹּקֶר דֶּשֶׁא רַעֲנָן שְׁבַרְתֶּם רַעֲבוֹנֶכֶם, וּמִן הַמַּעְיָן מַיִם זַכִּים רְוִיתֶם צִמְאוֹנֶכֶם. מֵאוֹר בֹּקֶר עַד צָהֳרַיִם רֶגַע לֹא נְטַשְׁתִּיכֶם, וּמִן הַזְּאֵבִים הָאַכְזָרִים מִכָּל רַע שְׁמַרְתִּיכֶם. עַכְשָׁו אֶשְׁכַּב מְעַט לָנוּחַ מֵעֲמַל הַיּוֹם, וּבִתְנוּמָתִי אַחֲלִיף כֹּחַ הוֹ, מָה רַב הַחֹם!הצהריים כבר הגיע רוח צח יפוח; נומו, שכבו, כבשים תמימים, שכבו נא לנוח! מן הבוקר דשא רענן שברתם רעבונכם, ומן המעיין מים זכים רויתם צמאונכם. מאור בוקר עד צהריים רגע לא נטשתיכם, ומן הזאבים האכזרים מכל רע שמרתיכם. עכשיו אשכב מעט לנוח מעמל היום, ובתנומתי אחליף כוח הו, מה רב החום!