הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַאֲדוֹנָי עִמּוֹ. וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל-יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד-דָּוִד בְּנוֹ אֶל-שָׁאוּל. וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי-לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל-יִשַׁי לֵאמֹר: יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי כִּי-מָצָא חֵן בְּעֵינָי. וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגיבור חייל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר ואדוני עמו וישלח שאול מלאכים אל יישי ויאמר שלחה אלי את דויד בנך אשר בצאן וייקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עיזים אחד וישלח ביד דויד בנו אל שאול ויבוא דויד אל שאול ויעמוד לפניו ויאהבהו מאוד ויהי לו נושא כלים וישלח שאול אל ישי לאמור יעמד נא דויד לפני כי מצא חן בעיני והיה בהיות רוח אלוהים אל שאול ולקח דויד את הכינור וניגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה