משה בגשם

אֶל הָרְחוֹב מֹשֶׁה יָצָא וּבַגֶּשֶׁם הִתְהַלֵּךְ שׁוּם חָבֵר הוּא לֹא מָצָא רַק נִרְטַב וְהִתְלַכְלֵךְ. לוֹ אִמּוֹ קָרְאָה: הוֹ, בּוֹאָה פֶּן תֶּחֱלֶה וְתִצְטַנֵּן; לָרוֹפֵא אֲזַי אֶקְרָאָה רְפוּאָה לְךָ יִתֵּן. לֹא שָׁמַע מֹשֶׁה לְאִמָּא וְחָלָה וְהִצְטַנֵּן, וְעַתָּה – בַּבַּיִת, פְּנִימָה לְבַדּוֹ יִשְׁכַּב מִסְכֵּן.אל הרחוב משה יצא ובגשם התהלך שום חבר הוא לא מצא רק נרטב והתלכלך לו אמו קראה: הו, בואה פן תחלה ותצטנן לרופא אזיי אקראה רפואה לך ייתן לא שמע משה לאמא וחלה, והצטנן ועתה - בבית, פנימה לבדו ישכב מסכן

מבוסס על: "עמנואל זמיר - זמר חג", מפעלי תרבות וחינוך, 1974, עמוד 11