להקות הבידור העבריות בצבא הבריטי בעת מלחמת העולם השנייה
להקה זו הייתה בסיס ללהקות הבאות שקמו בהמשך ובעיקר ללהקת "מעין זה", שהוקמה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה.
תמונה טיפוסית של "הלהקה הצבאית" בסרפנד - בסיס האם שלה. במרכז התמונה, צבי פרידלנד, מפקד הלהקה.
מעין זה – הוקמה בשנת 1944 ע"י אליהו גולדנברג, תחת חסותה של ה – ENSA , חיל החינוך של הצבא הבריטי והשלטונות הבריטיים. המנהל האמנותי של הלהקה היה גולדנברג, ששימש גם כשחקן, מנהלה הכללי של הלהקה היה הרב הצבאי לוי ועל הניהול המוסיקלי היה אחראי המלחין צבי בן יוסף. במאי הלהקה היה וולטר בלוך באך שביים את חברי הלהקה, חלקם כוכבים לעתיד בתיאטרון העברי המתחדש: חנה מאירצ'ק (מרון), יוסי סוקניק (ידין), לאה סיטין, שלמה דרורי, יצחק יצחק, אסיה פרצ'י, דבורה מטיסיס, אברהם שקלרש, אביגדור פוגצ'וב ויעקב לוין (צ'יפופו). הלהקה פעלה 18 חודשים, ומסרה לחיילים עבריים המגוייסים לצבא הבריטי "דרישת שלום מתל – אביב". הלהקה העלתה שלוש תכניות: "מזמרת הארץ" (בכורה: 12 באפריל 1944), "חומה ומגדל" (בכורה: 12 באוגוסט 1944) ו"דרישת שלום מתל אביב" (בכורה: 16 ביוני 1946).
משירי הלהקה הידועים היו: "אנו רק מעין זה" (המנון הלהקה) ו"כל הדרכים מובילות לרומא", הדואט המפורסם של כוכבי הלהקה, חנה מרון ויוסי ידין. הלהקה ביצעה גם שירים שלא במניין שירי הלהקה כמו "שיך אברק", "ליל גליל" ו"כלניות" בפי הזמרת לאה סיטין (אימה של הזמרת נורית גלרון). שיר נוסף שבוצע, שלא היה חלק מהתכנית הרשמית, היה "את חכי לי ואחזור".
להקת "מעין זה". שני מימין :אליהו גולדנברג מפקד הלהקה (אביו של דודו טופז). שנייה משמאל: לאה סיטין (אימה של נורית גלרון). שלישית מימין: חנה מרון. חבר להקה נוסף שלא מופיע בצילום היה שמשון נוימן (בר נוי).
2. להקת הכרמל
3. החישטרון
4. להקת אילון
5. הלהקה הצבאית הארצית
6. להקת חיל הים
7. להקת אלכסנדרוני (להקת חזית ב', להקת השרון)
8. להקת צלילי הקסם
9. להקת תל ליטוינסקי
חברי הלהקה, לאחר עזיבת חברי הלהקות האחרות, היו: שמוליק סגל, שרגא פרידמן, שושנה רביד, שלומית קפלנסקי, ציפורה לרמן, יעקב בר נתן, יצחק פיינהולץ, מישא אשרוב, שושנה גמליאלית, ישראל בקר, רות גלר , האקורדיוניסטים: פאד האוזר, ספיבק וירחמיאל ולדמן ואחרים.
הלהקה ביצעה לצד שירים מקוריים, שירים שאומצו מהפלמ"ח: "קומזיץ בקפריסין", "שיר החבלנים", "אין ספק", "על ריסייך", "שיירה" וכמובן "דודו".
להקת הכרמל - הלהקה הוקמה בסוף שנת 1947 ע"י חברי הלהקה הדרמטית שליד מועצת פועלי חיפה ובראשם שאול קמיני וגד גרינגרוס, כתיאטרון המעלה הצגות של ממש. הלהקה, שפעלה כשנתיים וחצי, העלתה חמש תכניות, שכללו קטעי קריאה, שירים וריקודים בכמה מערכות והייתה הלהקה שפעלה במשך התקופה הארוכה ביותר בזמן מלחמת העצמאות.
התכנית הראשונה, כללה קטעי הקראה ושירה בחלקה הראשון ובחלקה השני מחזה שעסק בהווי החיילים בנגב, "על אם הדרך". התכנית השנייה הייתה במתכונת של מחזה שלם שנקרא "כתה מיני רבות", התכנית השלישית , הייתה מורכבת משני מחזות: "מחזה רגיל" ו"שתי שבתות" שבוימו ע"י צבי פרידלנד. תכניתה החמישית והאחרונה של הלהקה נקראה "הקפיץ המחזיר", הועלתה לאחר הניסיון הכושל להקים מלהקת "הכרמל" את "תיאטרון צה"ל לאחר שחברי הלהקה חתמו קבע. משום שהלהקה הוקמה במתכונת של תיאטרון צבאי, מקומם של השירים היה זניח ובסך הכך הושרו במהלך חמש התכניות כ 15 שירים ובתוכם "עדה מנוה שאננים", "נגן עוגב", "שיר מלווי השיירות", "שיר הפרשים", המנון הלהקה ועוד.
חברי הלהקה היו: גד גרינגרוס (מפקד הלהקה), שלמה קרסנטי, אריק לביא, רות זקהיים, לוסי ארנון, אפרים אהרונסון, בומבה צור, אמיתי נאמן, אולי שוקן, אדי גרינברג (אקורדיון), רחמים ופרדי (אקורדיוניסטים), גדעון שמר, אהובה צדוק, מרדכי בן שחר, שולמית לבנת, דליה למדני, יהודה אפרוני, יצחק ברקת, שמעון טיאנו, אברהם פלדמן, מיכה כגן, אברהם רונאי, חיים אורן (אקורדיון), אברהם בן ארוו, ניסן יתיר, רות דובי, אברהם אלבר, מרים ציכטיגר, אברהם איבור כהן, מעצי טראומן, מיכאל כהן, חיים הברון ושמוליק רוזן.
חלק מחברי הלהקה, היו חברים באותה תקופה גם בלהקות צבאיות אחרות.
כישלון הנסיון להקים להקה גדולה במסגרת המחת"ר, הוביל לכך שחברי המשמרת הצעירה עברו ביולי 1948 לחזית המרכז בפיקודו של צבי אילון, שם הוקמה להקת "עמק אילון" על שם האזור בו פעלה הלהקה. עד שנת 1950, שנת פירוק הלהקה במתכונת הצבאית שלה, הועלו שתי תכניות: "בלי תקן" ו" הסיבוב השני", שאליה הצטרף נגן המפוחית שמואל גוגול שהקים בלהקה הרכב מפוחיות. התכניות התבססו בעיקר על קטעי משחק ובסה"כ בוצעו בהן כ – 15 שירים, שרבים מהם היו שירי ביכורים של סשה ארגוב. חברי הלהקה היו: חיים פולני, יצחק בשן, מרדכי ירון, מאיר ינאי, יעקב בירג, מאיר הוברמן, אריה וקסנבוים, יוסקה גת, ברוך נדב, חנה טראוב - בטו, יהודית קניגסברג, סיוונה קושלביץ', יעקב סגל (אקורדיוניסט), גד מן (אקורדיוניסט), שמואל גוגול וניסים רחמימוב (אקורדיוניסט).
החישטרון - ראשיתה של הלהקה היה בפגישה של כמה אנשי במה בחטיבת "גבעתי": טולי רביב, בובי פנחסי, יפה גוסטין (לימים ירקוני) ושרה דגן (לימים קורנפלד) שנאספו יחד עם מגויסים נוספים בעלי כשרון משחק ושירה ע"י רביב עצמו. קודם לכן קיבל רביב את ברכת הדרך משמעון אבידן, מפקד החטיבה, מאיר דוידזון, קצין המבצעים ואבא קובנר, קצין התרבות של החטיבה להקמת להקה לחטיבת גבעתי שזה עתה הוקמה. תכניות הלהקה, כשלוש במספר, התמקדו בשני ז'אנרים, קליל והומוריסטי והצגה רצינית. תכניתה הראשונה של הלהקה, הייתה תכנית נסיון, מאולתרת שיצאה לדרך במרץ 1948 כאשר במהלכה נאספו חברי להקה נוספים כמו אהובה צדוק, משה גולדשטיין וזרובבלה ששונקין ונעשה נסיון למצב את הלהקה ולארגנה בצורה מסודרת יותר.
עם הקמת הלהקה המרכזית גם להקה זו, כיתר הלהקות הצבאיות באותה תקופה, הייתה אמורה לקחת בה חלק , במסגרת המחת"ר, אך שמעון אבידן, מפקד החטיבה, הצליח לעקוף את ההחלטה כאשר שלח את חברי הלהקה לקורס אלחוטאים כשלאחריו שובצו ליחידות הלוחמות.
חברי הלהקה המשיכו את פעילותם האמנותית לצד התפקידים הצבאיים החדשים וליוו את כוחות גבעתי בדרום, בבאר שבע ואף בעוג'ה אל חפיר במצרים. מאוחר יותר ליוותה הלהקה את החטיבה אף בצפון, עד לפירוקה בסוף חודש מרץ 1949. הלהקה פעלה שנה ויותר ובצעה בסה"כ 28 שירים, 19 מהם נכתבו עבורה במיוחד. במסגרת תוכניותיה כמו: "נא להכיר...", "אם תשבו בשקט" ("שלוש דמעות") השתתפו בין היתר, טולי רביב, בובי פנחסי, יפה ירקוני, שרה קרונפלד, שלמה גמליאל, יוספה רוזנשטיין, אהובה צדוק, משה גולדשטיין, זרובבלה ששונקין, מרים (מרייטה) סלומון, איזי גרשוני ואדי גרינברג (עולים חדשים מבולגריה). אין ספק, כי הכוכבת הבלתי מעורערת של הלהקה הייתה יפה גוסטין (ירקוני), שהצטרפה ללהקה בתור רקדנית אף עד מהרה הפכה לזמרת סולנית, שבצעה בהופעות הלהקה שירים "סלוניים" שהיו מוכרים עוד בבית הקפה "צליל" של אימה שבוצעו כבר בהופעותיה האזרחיות שנערכו בעת שירותה הצבאי. שירים כמו: "עיניים ירוקות", "אל נא תאמר לי שלום", "האמיני יום יבוא", "שחרחורת", "אורי", "בערבות הנגב", הוקלטו באולפן "רדיו דוקטור" ובחברות התקליטים "מקולית" ו"הד ארצי" וסייעו לפרסומה של ירקוני, שקיבלה לא פעם חופשה מן הצבא כדי להקליטם.
להקת חיל הים – להקה זו הייתה מורכבת מ - 13 חיילים בשירות סדיר שבצעו קטעי משחק, שירה וריקוד במסגרת החיל בלבד. ימיה של הלהקה היו ספורים, משום שמפקדי החיל לא ראו בעין יפה את הפעילות האמנותית שבאה על חשבון עבודות החיל השונות, בים וביבשה.
להקת אלכסנדרוני - (להקת חזית ב', להקת השרון) – חוליית בידור שהוקמה ע"י ישראל יצחקי וכללה ארבעה חברים שהופיעו בעיקר בחזית ב', במזרח. חבר נוסף בלהקה, ומפקדה בהמשך היה קצין התרבות של היחידה עמנואל זמיר. ארבעת השירים שבצעה הלהקה היו: "אנו נפגש", "הגידי אמרי לי מדוע", "הגענו לכאן חבריא" ו"מוחמד יא מוחמד".
להקת צליל קסם – להקה שהוקמה במהלך 1948 ופעלה במשך תשעה חודשים בלבד. ההרכב כלל קוסם (הארי), אקורדיוניסט (גד מן) ונגן מפוחית (שמואל גוגול). במסגרת ההופעות נערכו קסמים שונים לצלילי מוסיקה קלאסית. לאחר פירוק הלהקה, הצטרפו מן וגוגול אל להקת איילון.
להקת תל לטוינסקי – להקה שהוקמה בבסיס הגיוס תל ליטוינסקי ("תל השומר" של היום) ופעלה במשך מספר חודשים תחת שרביט הבימוי של שמשון לימון, בעיקר בבסיס ובסמוך לו. לימון היה זה שאסף שחקנים ונגנים שעברו בבסיס הגיוס, והעלה עימם חומר מקורי בליווי שירים שנאספו ממקורות שונים במתכונת האופרטה והריביו.
הצ'יזבטרון - בהמשך יוקדש פרק נפרד ללהקה.
רמי סמו, כותב המאמר, הוא בוגר להקה צבאית (פיקוד המרכז), אספן תקליטים ואוצרות תרבותיים. מתמחה בעיקר בתחום המוסיקה, התיאטרון והבידור הישראלי ומשמש כיועץ ותחקירן בכל הקשור בנושא, בתיאטרון, בטלווזיה וברשת האינטרנט. כמו כן, מנהל פורום "מוזיקה עברית ישנה וחדשה" בפורטל "תפוז".
