נולדה במושב מרחביה שבעמק יזרעאל ב-י' בחשוון תרע"ח (26.10.1917). בתם של מניח היסודות לרפואה בישראל ומגלה תרופת הגרענת, מנתח העיניים ד"ר דב מאיר קרינקין, ורעייתו גרוניה קרינקין, אשר עלו מרוסיה בעלייה השנייה. יפה הייתה היחידה שהגיעה לבגרות מאחד-עשר הצאצאים של הזוג.

בילדותה המשפחה עברה ממושב מרחביה לרחוב אלנבי בת"א. אביה פתח את הקליניקה לעיניים בביתו וגיסו פתח את בית המרקחת הראשון בתל-אביב ברחוב הסמוך. אביה הרופא, דודה הרוקח, וסבה של יפה קרינקין קבורים בבית-הקברות טרומפלדור בת"א.

יפה הייתה בוגרת הגימנסיה העברית "הרצליה", תל-אביב (תרצ"ו - 1935). למדה בפקולטה למדעי-הרוח וקיבלה תואר שני בספרות, תורת הלשון והיסטוריה כללית מהאוניברסיטה העברית על הר-הצופים, ירושלים (תש"ב - 1941). היא הייתה חברה באקו"ם, באגודת הסופרים העבריים בישראל, באיגוד הנשים האקדמאיות, במועדון "מלוא" (מועדון לסופרים ואמנים) ובחברה הפילוסופית באוניברסיטת ירושלים.

יפה קרינקין כתבה שירים עוד בילדותה. שירה הראשון בדפוס "המחוגים והמטוטלת" הופיע ב"דבר לילדים" בשנת תרצ"ט. מאז שיריה הודפסו בכל עיתוני הילדים כולל "משמר לילדים", "הארץ שלנו" ולכמה מהם הולחנו מנגינות והם מושרים ונדפסים בארץ ובחו"ל ואף תורגמו לאנגלית ופורסמו בארה"ב.

יפה קרינקין גם פרסמה במקראות שונות ומגוונות וכמעט בכל העיתונות המבוגרת במשך שנים רבות: שירים ליריים, סיפורים לילדים ומאמרי ביקורת על ספרים והצגות. היא ערכה ספרים ותרגמה מרוסית ומאנגלית. בד-בבד עם פרסומה שהלך ופרץ, נכתבו ביקורות ומאמרים על יצירותיה ועליה עצמה. אבל היא עצמה נשארה מופנמת וענווה. את טיוליה הרצופים ברחוב הירקון, שם ביקרה אצל לאה גולדברג, חברתה הטובה והקרובה ביותר, שמרה לעצמה ולבתה אורית (שהצטרפה אליה לכל ביקור) בענווה שהייתה חלק מאופייה. מדי שבוע הייתה מצטרפת למועדוני "צוותא" ו"מלוא" כדי להקשיב להרצאות, להקריא את שיריה ולהיפגש עם הסופרים והמשוררים של אותה תקופה, וגם את הביקורים האלו שמרה בענווה לעצמה בלי פרסום.

את חלומה החלוצי-קיבוצי נאלצה לנטוש בגלל מצבה הגופני שהיה תושש רוב חייה. אך היא שמרה את אהבתה הגדולה לחברותיה ולקבוץ ניר דוד (תל-עמל). כמה פעמים בשנה ביקרה עם בתה היחידה אורית את הקיבוץ שאליו הרגישה שייכות ולילדיו הקדישה את שירה "האסי שלנו" בשנת תש"ו (1946).

יפה קרינקין פורסמה ב- Who Who's Oxford University 1987 כמשוררת החוץ המפורסמת ביותר. כמה מהפרסים שהוענקו לה: "פרס יציב"; "מענק העיריה"; "פרס אקו"מ" ועוד.

בעשר השנים האחרונות לחייה יפה קרינקין התעוורה ושירתהּ נדמה. אחרים כתבו את מכתביה לאורית בתה שהיגרה לחו"ל. היא נפטרה מדום-לב בבית אבות בהוד השרון ט"ז אדר תשמ"ז (17.3.1987) ונקברה בבית העלמין חולון. השאירה בת ושני נכדים ואוצר ספרותי מדהים שרובו ניתן ל"גנזים" בתל-אביב ע"י בתה.

ספרים פרי עטה:

• "השלישיה" - סיפור בפיוט - הוצאת בירנבום - ספרה הראשון לאור
• "הבית הורוד" - שירים לילדים - ספרית פועלים בע"מ (תשט"ו - 1955)
• "האי האחד" - שירים פיוטיים - ספרית מקור - (תשכ"ו - 1966)
• "נהרית בזרימות" - שירים - עדין בכתב-יד מוכנים לדפוס

המפורסמים מתרגומיה (רובם ערוכים ע" לאה גולדברג):

• "מסע האלפס" - אדית אונרסטאד - הקבוץ המאוחד (תשכ"ג - 1963)
• "ספרי נדי" - אניד בליטון - הקבוץ המאוחד (תשל"א - 1971)
• "פיטר פן"; "אגדות אפריקה" ע"י שרלי גולדוין; "רובין הוד"; "רונית הסנאית"; "דובי יוצא לטיול" ואחרים.

(תודה לאורית קנינגהם, הבת היחידה, על מסירת הביוגרפיה)