על פי יהושע יפה נוף, "אמנים בישראל" (הוצאת יסוד, 1959), עמ' 182-181 ועל פי מכתבו של שלמה וייספיש לציפי פליישר, המופיע ב"התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי" [1964], עמ' 315-314:
יליד ירושלים, דור רביעי בארץ. אביו היה חזן בעיר העתיקה בירושלים. ב-1935 נסע למצרים עם קבוצת "פוקס מרמרוש" ונעצר שם לאחר ששר שם ברדיו את "התקווה". למד אצל פרופסור הקר ואצל זמר הבריטון ויטוריו ויינברג.
שירו הראשון היה "עדרים". בכתבה ב"דואר היום" בשנת תרצ"ה נכתב עליו כי "בחור זה מחונן בקול חזק ונעים... השיר על הרוכל התימני (המנגינה שלו) מעמיד אותו בשורה הראשונה של כוחות הזמרים שיש לנו בארץ".
על פי כתבה בעתון "דבר" 8.5.1947:
מרבה להופיע מטעם ועדת התרבות של מועצת פועלי תל אביב. אביו היה מראשוני החזנים בירושלים. השתלם בחקלאות במקווה ישראל, ובזימרה בגרמניה בשנים 1933-1931. הופיע גם כחזן. בין שיריו המוכרים: "הורה עבודה", "הורה מולדת", "שיר המלח", "עדרים", "שם רחוק בהרים". ב-10.5.1947 - "נשף זמרה מיוחד" משיריו באולם אוהל שם בתל אביב.