המחברת השחורה של רבקה פיינשטיין (גרבובסקי)

המחברת השחורה של רבקה פיינשטיין (גרבובסקי)

במלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל), נכנסו חיילי צה"ל לבית כנסת בעיר צידון. בתוך ארגז שהיה מונח שם, מצא אחד החיילים מחברת שחורה שעל השער שלה היה כתוב בכתב יד:

רבקה פיינשטיין / ראש פנה.

מתחת לכותרת זו בולטת חותמת: זאכי משה לוי / צידון.

על השער מופיעים גם טקסטים שונים בערבית, שירבוטי אותיות, והשם "אסתר פיינשטיין" (גיסתה של רבקה, אשתו של משה פיינשטיין). מפענוח הכיתובים בערבית נראה כי המחברת הוחזקה במשפחת לוי. כתוב למשל: "המחברת הזו שייכת ליצחק סלם לוי". כמו כן רשומים השמות "אדל לוי" ו"רנה לוי". יש לשער שבזמן כלשהו כבר לא היה שימוש במחברת והיא הועברה לגניזה בבית הכנסת במקום המיועד לכך.

וכיצד הגיעה המחברת לידי משפחתה של רבקה?

על כך מסופר בגזיר עתון עלום (במדור "אנשים") מיום  14.2.83 שמסרה המשפחה לארכיון ראש פינה:

"לפני זמן מה התקיים בקרית-שמונה ערב שירה בציבור. במהלך האירוע עלה על הבמה חייל, הציג את המחברת המרופטת, בכריכה שחורה, ושאל מי מכיר את רבקה פיינשטיין מראש פינה?

דבורה סלומון מיסוד המעלה שנכחה באירוע, סיפרה כי היא קרובת משפחה ונטלה את המחברת, והעבירה אותה לידי קרובת משפחה, אורה בלום מצפת. בשבת, הופתעה גב' בלום על ידי צפורה אדלר ובעלה נתן, שהתייצבו בביתה בצפת. כיצד נודע להם על קיום המחברת? זה סיפור אחר, הקשור ב'הלשנה' של קרובת משפחה מהמושבה יסוד המעלה." 

(אני מודה לחנה שופן, מנהלת ארכיון ראש פינה, על ששלחה לי מידע זה.)

צפורה אדלר, בתה של רבקה פיינשטיין-גרבובסקי, מסרה צילום של המחברת לארכיון ראש פינה וממנו צולם עותק לארכיון הצליל הלאומי. במחברת 56 שירים בכתב ידה של רבקה, ושתי גרסאות של השיר: "הו כמה צוותה לי אמא" בכתב ידה של צפורה אדלר (תוספת מאוחרת). ליד חלק מהשירים כתובים "זכרונות" שכתבו בנות כתתה של רבקה, כגון: "מזכרת נצח לידידתי רבקה ומדי הביטך בשיר הזה זכרי את הזמנים האלה אשר השיר מתאים להם". נראה שלפחות חלק מהשירון נכתב משמיעה, כי שם המחבר "ביאליק" מופיע גם כ- בְּיַלִיק (מנוקד!). על פי עדותה של צפורה אדלר, השירים שבמחברת נכתבו עד 1918.

מי הייתה רבקה פיינשטיין?
את הפרטים עליה ליקטתי משלושה מקורות:

1. "ראש פינה – זכרונות רבקה גרבובסקי", עריכה: מלכה ארגוב, הוצאת ספרים "אח", תש"ס. ממקור זה  לקוחים כל הציטוטים.
2. "שלושה ימים בסיון – סיפורה של איכרה ממשמר הירדן", כינס וערך: אהרן אבן-חן, 1987.
3. הקלטה של אביב קלר השמורה בארכיון הצליל הלאומי (ראש פינה 28.3.90, Y 5760 ). זהו המקור היחידי שמביא גרסה לגלגולי המחברת.

רבקה נולדה בראש פינה בשנת 1898, והייתה בת שמינית מתוך תשעה ילדים, שנולדו להוריה אהרון דב ושרה פיינשטיין. אביה הגיע לארץ ב-1880 מלטביה דרך לבנון, שם שהה עשרים שנה (בטריפולי ובבירות) ושם הכיר את אשתו. בארץ התיישב עם משפחתו בשפרעם ואחר כך היה ממקימי ראש פינה, שנוסדה ב-1882. המשפחה נמנתה עם ה"רוסים" של ראש פינה (לעומת ה"רומנים").

רבקה למדה בבית הספר שבמושבה שבו לימדו, בין השאר, ישראל דושמן ושמחה וילקומיץ, שהיה גם מנהל בית הספר. תקופה זו היא מסכמת: "לאחר שתי שנות לימוד בכיתה ד', הכיתה האחרונה בבית הספר, קיבלנו תעודות גמר, וחסל סדר לימודים."

כשאר בני הנוער במושבה עבדה רבקה בחקלאות. בזמן מלחמת העולם הראשונה החליטו מורי בית הספר לארגן לנוער לימודי המשך:

כל מורה מתנדב לתת שיעור ליום, ופעם בשבוע נלמד לשיר במקהלה... היו במקהלה כוחות די טובים ואחרי שנכנסנו למסלול, היה ברוך [ליבוויש/ ליבוביץ'/ בן יהודה - ר"פ] אומר שהמקהלה בראש פנה יכולה להתחרות כמעט במקהלת הגמנסיה בת"א.

ואיך בילו אחרי הלימודים?

מה היה הבילוי בראש פנה? בערבים היו מתאספים חברים וחברות ויורדים לכרמים... בילינו שעות בשומריות. היינו אוכלים את ענבי מאלאגה המפורסמים וכטוב לבנו באכילה היינו פותחים בשירה ובזמר. אז היו מושרים בפי הנוער משירי ציון, מתוך הספרון "כנור ציון". השירים היו מאד נעימים, וקולות צלולים היו עולים למרומי המושבה: "כמה יפים, הלילות בכנען". ושומעים מרחוק את השיר "שחקי שחקי על החלומות" או "שמש אביב נטה ימה" ולסוף שיר אהבה: "הוי, כמה צוותה לי אמא וכמה התרתה בי, כי בערב אל כרמנו בחורים לא אביא".

במחצית שנות העשרים התחתנה רבקה עם חיים גרבובסקי וב-1931 עברו שניהם למשמר הירדן והקימו שם משק חקלאי. נולדו להם חמישה ילדים. במאורעות תרצ"ח נהרגו בעלה ובנה הבכור מנחם בעת שמילאו חביות מים מהירדן. בחודש יוני 1948 הותקפה משמר הירדן, והבן הצעיר, כרמי, נהרג. רבקה נלקחה בשבי הירדנים יחד עם עוד שלושים מאנשי המושבה, בהם שבע נשים, והוחזקה 11 חודשים בכלא "אל מזה" בדמשק. לאחר המלחמה עברה לנתניה, שם גרה בתה צפורה אדלר, ועבדה בניקיון בבית אבות. היא נפטרה בשנת 1962 בגיל 64. 

כיצד הגיעה מחברת השירים של רבקה לצידון?
אביב קלר מספר בהקלטה:

בימי התורכים ובשנות העשרים המוקדמות לא היה גבול בצפון הארץ. הילדים היהודים מצידון באו לראש פינה ולהפך. לרבקה פיינשטיין הייתה מחברת שירים שחורה שבה רשמה כל שיר ששמעה. דבר המחברת היה ידוע בין הצעירים ובאחת הפעמים שביקרה בצידון ביקשו ממנה שתשאיר שם את המחברת כדי שיוכלו ללמוד ממנה שירים.

רבקה עצמה, בשני הספרים שמספרים על חייה, אינה מזכירה את המחברת ואינה מספרת על ביקורים בצידון. בספר "שלושה ימים בסיון" ישנו פרק אחד שכתבה בתה צפורה אדלר 26 שנה לאחר פטירת אמה. היא כותבת:

מעולם לא סיפרת לי, אמא, על מחברת שירים, כתובים בכתב ידך היפה, שנתת לחברה לפני שבעים שנה – שירים ששרתם פעם בכרמים ועל הגורן. מחברת השירים הזאת התגלגלה לצידון, ויד הגורל החזירה אליי את שירייך.

כנראה שלעולם לא נדע את התשובה.

חשיבותה של המחברת בכך שהיא נותנת תמונה של רפרטואר השירים ששרו צעירי המושבה ראש פינה בשנות העשרה למאה העשרים.

רשימת השירים בשירון:

אין כח לסבול עוד / אל טל ואל מטר (ציון) / בת יפתח בטרם מותה / אנו שרים ועולים / אשאל אלהי יגאל שבויים (משירי התימנים) / בוקר התעורר ליל חושך / בלב ים סוער פרוע / במרחב שדה וירק דשא / בעת דמי / בשדמות בית לחם / הו כמה צוותה לי אמא (הנוטרת) / החבצלת בשרון / החמה מראש האילנות / הילקוט על השכם (שיר הלך) / הכניסיני תחת כנפך / הלאה ירדן הלאה זול / הלכתי לי לשוח / המחותן אלהינו הכלה תורתנו / הנחם בן נעים (נחמו נחמו) / הצהרים כבר הגיע / התקוה / והיה בנשף בערב (שיר טטרי) / זמרו אחים זמרו / חושו אחים חושו / יד ענוגה / ידנו למזרח בשבועה נרימה (השבועה) / יה חלילי עמלי / ילדה ילדתי יפה יפתי / כוכב אחד נדח זרח / כשאון רעם בשמים (משמר הירדן) / לא ראית מעולם את רמזי כוכבי / לטשה לטשה צרי לי / נומה פרח בני מחמדי / נטשו צללים דום צפורי / עורו אחים ראש נזקפה (שיר החרות) / עמדו אחים הסו רגע (פעמי המשיח) / פה בארץ חמדת אבות / קומו הגולים עולכם הסירו (מזרחה מזרחה) / רוח עצוב רוח עגום / שאו ציונה נס ודגל / שאו נס ציונה... העיזו ועלו / שבעים המה הגבורים (שיר המים) / שירו נא המשוררים / שישו שמחו כל בני עמנו / שכב הרדם בן לי יקיר / שלום [רב] שובך צפורה נחמדת / שם ראיתי נערה אמה / שם שועלים יש / שמש אביב נטה ימה / תחזקנה.

שער המחברת