ארנה ביאל ("אצו רצו גמדים"), תרזה גויטיין ("או או אה, מי זה בא") וקטה יעקב ("הציפור") מופיעות באתר זֶמֶרֶשֶׁת כ"מלחינות", ואת לחניהן זוכרים מי שהתחנכו בגני הילדים של ארץ ישראל בין 1930 ל-1960 לערך. לאמִתו של דבר, שיריהן חוברו לא כשלעצמם, אלא על מנת לסייע להן בעבודתן כמורות לריתמיקה וכמייסדות הענף החשוב הזה בחינוך הקדם-בית-ספרי.
בעבודת ה-מ"א הזו פורשת שרית טאובר יריעה רחבה המציבה את פועלן של המורות לריתמיקה במסגרת המאמץ הלאומי לגדל בארץ "דור עברי חדש". השירים שחיברו הריתמיקאיות מוכנסים כאן להקשר ההיסטורי-תרבותי המאיר אותם על נקודות האור והצל שבהם.
