בסוף אוגוסט נתכנס בגבעת השלושה נערך כינוס ראשון ומיוחד במינו של קומפוזיטורים סופרים ומנצחי מקהלות פועלים, שהוקדש בעיקרו לחקר מדעי ויצירתי של שירי העם הא"י. הכינוס הוכן ע"י הועדה הבינקבוצתית לפעולה מוסיקלית (שארגנה לפני זה גם סמינר למנצחי מקהלות במסגרת הסמנרים הקבועים שלה להכנת מורים וגננות בקבוצות ומשקים) וועדה זו שיתפה בדבר גם את המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים.
לפי הרכב המרצים והמשתתפים, משקל הדברים שנשמעו בו ולפי השראת הדבקות והאהבה לגרעין המקורי של היצירה העממית - היה זה אחד הכנוסים המשובחים והשלמים שלא רבים כמוהו בשדה התרבות בארץ ; ודבר זה בלבד השווה לכינוס אופי כללי ומקיף יותר, ויתכן שתהינה לו תוצאות מכריעות, שאליהן כמובן, התכוונו היוזמים,יתר עידוד ליוצרים הצעירים בשדה זה, יתר טיפוח בשיר העממי כנדבך ראשון לתרבות עם ויישוב, ואף יתר פיקוח בשדה זה וביעור כל הבערות וההפקרות השכיחות לגבי בבת עין רגישה זו של אמנות העם.
היה בכינוס זה משום המשך נאה על אדמת המולדת לאותה יוזמה עממית גדולה של קבוצת האמנים ברוסיה שיצרה בשעתה את "החברה למוסיקה יהודית עממית" ושמשה גורם עצום להתפתחותה של זו ולהשפעה אף על צעירי הקומפוזיטורים הא"י שנוכחו בכינוס זה. הרצאתו של רוזובסקי, חבר אותה קבוצה, על "מקורות השיר העממי, אצל אומות אחרות ואצלנו" - הייתה מעין בריח מקשר בין שני דורות ;וכעין חתירה לגלויים חדשים מתוך מסירות וידיעה כאחת המקורות השיר העממי, הן בגולה והן בארץ, הורגשה בהרצאתו הנאה של י. אדל בשני חלקיה על האופייני, והעצמאי המיוחד שבצלילי השיר היהודי. מקיפה ומגלה קווים חדשים הייתה גם הרצאתן של ד. שטוק על "שיר עם בלשוננו". מצדו הלאומי - ספרותי. עניין רב היה גם בדברי שאר המרצים, שלוו את הרצאותיהם דוגמאות מאלפות: גב' גרזון-קיבי על השפעת המוזיקה המזרחית, סטוצ'בסקי על הרמה המוסיקלית של השיר הא"י ודרכי ביצועו, י. גורוכוב על ההרמוניזציה של השיר הא"י וכו'. (קדמו להרצאות דפרי פתיחה של י. שפירא וא. לוינסון). נאה היה חלק הקונצרט שבכינוס, בהשתתפות ברכה צפירה ומקהלת הפועלים בנצוחו של קפלן.
בתמצית כל הדברים ומעל להם היה הרצון החזק של שיבה למקור בדרך "הירידה לצורך עליה" - כלומר, פתוח הפרימיטיב לשם עליה תרבותית ועצמאית יותר - דבר שאינו מיוחד לשדה השיר העממי בלבד, כי אם לענפי האמנות כולם בישוב הצעיר, ולתיאטרון כמרכז להם ביחוד. וכדאים הכינוס הזה, והבעיות שנתעוררו בו לטיפול והערכה מיוחדים. ואליהם גם נשוב עוד בחוברת הבאה של "במה".
(מתוך חוברת "במה", אלול 1942)
