הזמר העברי המוקדם לא היה עשוי מקשה סגנונית אחת ויחידה. להיפך, התקיימו בו גיוונים וכיוונים שונים ואף נוגדים. ההתמקדות בחגי הטבע ובשאר חגי ישראל הניבה מאות שירים שמצאו דרכם לשירונים, לכיתות בתי הספר ולמדורות תנועות הנוער. באותו זמן עצמו פרחה המוסיקה הפופולרית, "הסלונית", בתיאטראות הסאטיריים של תל אביב ("הקומקום", "המטאטא", "לי-לה-לו", "דו-רה-מי" ואחרים) ויצרה שלל שלאגרים שנפוצו והושרו ברחבי הארץ. על תפוצתם הרחבה אפשר ללמוד מהמצאותם בפנקסי שירים רבים. ד"ר כרמלה טופלברג חקרה את המוסיקה הפופולרית בתל אביב בין השנים 1930 ו- 1956 בעבודת הד"ר שהקדישה לנושא זה.
תודות לד"ר טופלברג על הרשאתה להעלות את מחקרה לאתרנו (אונ' בר-אילן, 2002).
לקריאת המחקר לחצו כאן.
